יום הכיפורים מזוהה יותר מכל עם חשבון נפש, בקשת סליחה והתבוננות פנימית. עבור חלקנו זו מסורת רבת שנים, ועבור אחרים הזדמנות לבחון את השנה שחלפה. אולם חשבון נפש אינו מתחיל ונגמר ביום הכיפורים. למעשה, מדובר בתהליך טבעי שמתרחש כמעט מדי יום.
בכל יום אנו נדרשים לקבל החלטות. חלקן משמעותיות וחלקן שגרתיות, אך לכל בחירה יש השלכות. לא תמיד נדע מראש מהי ההחלטה הנכונה, ולכן טעויות הן חלק בלתי נפרד מהחיים. השאלה החשובה אינה אם טעינו, אלא כיצד אנחנו בוחרים להתמודד עם הטעות לאחר מכן.
לעתים, זמן קצר לאחר מעשה או תגובה מסוימת, עולה בנו תחושת אי נוחות או חרטה. זו אינה בהכרח תחושה שצריך להדחיק. לעיתים היא מאפשרת לנו להבין שמשהו בהתנהלות שלנו אינו תואם את הדרך שבה היינו רוצים לפעול.
הקושי מתחיל כאשר אנחנו מנסים להימנע מהתחושה הלא נעימה ומוצאים הסברים שיצדיקו את ההתנהגות שלנו. ההסברים עשויים להקל על החרטה בטווח הקצר, אך גם למנוע מאתנו ללמוד מהחוויה ולהתקדם ממנה.
לקחת אחריות וגם לסלוח לעצמנו
חשבון נפש בריא מתחיל בהכרה בכך שטעינו ובלקיחת אחריות, אך דורש גם חמלה עצמית. היכולת לסלוח לעצמנו אינה מבטלת את האחריות. היא מאפשרת לקבל שטעויות הן חלק טבעי מהחיים, ללמוד מהן ולהמשיך הלאה במקום להישאר בתחושות של אשמה וביקורת עצמית.
גם ביחסים עם אחרים לסליחה יש תפקיד משמעותי. כולנו חווינו מצבים שבהם אדם אחר פגע בנו, הכעיס או אכזב אותנו. התחושות הללו טבעיות, אך כאשר אנחנו ממשיכים לשאת אותן לאורך זמן הן עלולות להפוך למשא רגשי מכביד.
סליחה אינה מחייבת להסכים עם מה שנעשה או להתעלם מהפגיעה, והיא אינה מונעת מאיתנו להציב גבולות. משמעותה היא הבחירה שלא להמשיך ולהחזיק בכעס ובעלבון זמן רב לאחר שהאירוע הסתיים.
שלושה עקרונות לחיזוק החוסן הנפשי
לא לברוח מהחרטה, חרטה אינה בהכרח סימן לכישלון. לעיתים היא מסמנת לנו היכן אנחנו רוצים לצמוח ולהשתנות.
לקחת אחריות לצד חמלה עצמית, הכרה בטעות היא צעד חשוב, אך כדי להתקדם נדרשת גם היכולת לסלוח לעצמנו ולא להישאר תקועים באשמה.
לשחרר משקעים מיותרים. סליחה לאחרים אינה נעשית עבורם בלבד. היא מאפשרת גם לנו להשתחרר מכעסים ומעלבונות שאנחנו נושאים אתנו.
לקראת יום הכיפורים, לצד חשבון הנפש על השנה שחלפה, כדאי לשאול גם אילו דפוסים, כעסים או תחושות הגיע הזמן לשחרר. לעיתים דווקא היכולת לקחת אחריות, לסלוח ולהמשיך קדימה היא שמאפשרת את ההתחדשות המשמעותית ביותר.

מיכאל קומטיאני





תגובות