סלפי בשיתוף תיאטרון חיפה והשבוע: שמעון מימרן

"התיאטרון הוא מעשה אומנות, חוויה חד פעמית, שמסתיימת אחרי שעתיים"

שמעון מימרן משחק משנת 1993 במיטב התיאטראות הרפרטואריים ברחבי הארץ, לצד היותו במאי, יוצר, מורה וכותב עטור פרסים. יש לו מופעים שיצר בעצמו ביניהם "לפגוש את חנוך לוין" – סיפורים על המפגשים שלו עם חנוך לוין, "תמונות יפואיות" ובימים אלה משחק במחזמר "התחנה" בתיאטרון חיפה.

מה הייתה חווית התיאטרון הראשונה שלך?

"כשסיימתי ללמוד משחק באוניברסיטת תל אביב, חנוך לוין לקח אותי להצגת התיאטרון הראשונה שלו "הילד חולם" בהבימה. זו הייתה גם הצגת התיאטרון הראשונה בה שיחקתי, כך שהתחלתי ממקום גבוה מאוד".

איך הגעת לתחום המשחק?

"לגמרי במקרה. פגשתי משהי ברחוב שסיפרה לי שהיא לומדת משחק, אמרתי: 'הי, גם אני רוצה'. באותם ימים לא ידעתי בכלל שאפשר ללמוד משחק ואין לי סיפור הרואי על הגשמת חלום ילדות".

מה אתה עושה רגע לפני שהמסך עולה?

"נושם ואומר 'בשם השם נעשה ונצליח'".

מה לדעתך מושך אנשים לבוא לתיאטרון היום?

"התיאטרון הוא מעשה אומנות, חוויה חד פעמית, שמסתיימת אחרי שעתיים. שייקספיר כתב על זה: 'שחקן עלוב מקפץ שעה על הבמה ומתנדף'. אנחנו לא נצחיים לעומת ספר או סרט, הצגה היא מעשה אומנות מתכלה עד הפעם הבאה. החד פעמיות הזאת מושכת את הקהל שרוצה לחוש, להרגיש ואם נותנים לו את זה הוא מרגיש מסופק".

רגע אחד על במת התיאטרון שלא תשכח?

"הפעם הראשונה בה שיחקתי על במה. בתחילת הקריירה שיחקתי בהצגה של חנוך לוין ולא ידעתי שאפשר לצחוק על במה, התייחסתי לבמה בחרדת קודש. שיחקתי עם יצחק חזקיה בקאמרי ותוך כדי כניסה לבמה נפל לי משהו מהיד, חזקיה הביט בי במראה קונדסי ושנינו פרצנו בצחוק מתגלגל על הבמה, הקהל הצטרף אלינו ולא הצלחנו להפסיק לצחוק ולהמשיך בהצגה. במחשבה לאחור, אלה הרגעים שהקהל אוהב, בהם הוא מבין שמשהו אמיתי קורה, שיש קונפליקט חי ונושם וזה הייחוד בתיאטרון: חי ונושם".

רגע אחד בתור צופה תיאטרון שלא תשכח?

"בבית הספר למשחק ביימתי את "קרום" של חנוך לוין. כשמסתיימת ההצגה קרום עומד מול גופת אימו ומתאפק לא לבכות, אז עולה שיר שבחרתי " If you're going to San Francisco You're gonna meet some gentle people there"

זאת הייתה מבחינתי עליית הנשמה ותוך כדי ההצגה קרום מדבר על קליפורניה ומחפש עלייה לשמיים ופה זה התחבר לי עם השיר. כשהמוזיקה הייתה מתחילה הקהל היה בוכה וכשהבנתי את הקישור התת מודעי שלי בכיתי גם. זה רגע משמעותי שנצרב בזיכרוני".

אתה רואה בתיאטרון ז׳אנר שיכול לייצר שינוי?

"תיאטרון יכול לתת מזור לרגע קל לכאב של אנשים. פעם עצר אותי משהו ברחוב וסיפר לי שבעקבות סדרה שבה שיחקתי מורה שמשכנע את תלמידיו להאמין בעצמם ולהוציא תעודת בגרות, יש לו היום תעודת בגרות. אז משחק יכול לשנות משהו בזעיר אנפין במציאות ובלב של האנשים".

דמות שהכי התחברת אליה על הבמה?

"שיחקתי לפני הרבה שנים בהצגה "הפותחן" את האיש הפשוט והתמים מול דמות האינטלקטואל. לשתי הדמויות נגמר האוכל, נשארו רק שימורים וברגע שהפותחן הלך לאיבוד התחיל הבלגאן. כל מה שהאיש רצה הוא לאכול, זה היה מבחינתי רעב למשהו שהיה לי אז ואיננו עוד. התפקיד הקסים אותי, בן אדם בסיסי ופשוט שרק רוצה לאכול, בסוף ההצגה היו מחכים לי בקהל עם עוגות ואהבתי גם את זה".

למה כדאי לבוא לראות את התחנה?

"מדובר במחזמר מקורי עם שירים מוכרים על תחנה צבאית בתקופת ההתנתקות. יש בו שירים מצוינים ושחקנים צעירים מאוד ומוכשרים מאוד. הצגה מצחיקה ומרגשת ששווה לבוא לראות".