סלפי בשיתוף תיאטרון חיפה, והשבוע: תימור כהן

"בכל פעם שאנחנו מספרים סיפור לעולם יש בו מסר שאנחנו מעבירים"

תימור כהן, 32, ילידת תל אביב ובוגרת יורם לוינשטיין, משחקת בתיאטרון, בטלוויזיה, יוצרת תוכן ברשתות החברתיות ופנליסטית וכתבת ב"קשת". ראינו אותה על המסכים בסדרות "המפקדת", "ניו יורק, "פצועים בראש", וכן, בתיאטרון "הבימה" בהצגות ילדים ונוער. בימים אלה משחקת במחזמר "התחנה" בתיאטרון חיפה.

מה הייתה חווית התיאטרון הראשונה שלך?

"מאז ומתמיד הבמה הייתה חלק מהחיים שלי. למדתי בבית ספר לאומנויות בתל אביב מגיל 6, כך שמאז שאני זוכרת את עצמי אני חיה, נושמת, צופה ומשחקת".

מה את עושה רגע לפני שהמסך עולה?

"יש מורה חכם שאמר פעם שהדבר הכי גרוע לעשות הוא להתרכז. אני מנסה להמשיך את המציאות שבה אני נמצאת באותו הרגע, לפעמים עושה כמה נשימות לכיף וכדי להרגיש את האנרגיה".

מה עדיין מושך אנשים לבוא לתיאטרון היום?

"החוויה של לצפות במשהו חי ונושם שקורה לך מול הפנים ולא מעברו השני של המסך. יש בחוויה הזאת משהו עוצמתי שלא מקבלים ברשתות או בטלוויזיה. הכל מתרחש כאן ועכשיו והצופה מרגיש חלק מזה. יש פה חוויה אחרת של אותם רגעים עם קהל רב סביבך, לשמוע את הצחוק, את הזלת הדמעה, את מחיאות הכפיים, השיתוף הזה מאוד חזק. גם החומרים שמוצגים על הבמה שונים ממה שאנחנו רואים על המסכים. בחירת החומרים אחרת, מעניינת ומאתגרת".

רגע אחד על במת התיאטרון שלא תשכחי?

"שיחקתי בהצגת הילדים "הכבש השישה עשר" את הילדה הכי יפה בגן, בפתיחת המחזה נפלה לי החצאית ונשארתי על הבמה עם מכנסים קצרים מאוד. קבוצת ילדים שישבה בחזית צחקה עליי ולרגע הרגשתי באמת כמו ילדה קטנה ומבוישת שכולם צוחקים עליה. זה היה משעשע ומביך בו זמנית".

רגע אחד בתור צופה בתיאטרון שלא תשכחי?

"כשהייתי בלונדון הלכתי לראות את "המקרה המוזר של הכלב בשעת לילה" ונקלעתי לאסון אפולו, שבו התקרה התמוטטה. ההצגה לא המשיכה, וזו הייתה חוויה תיאטרונית אחרת שלא אשכח. חוויה חיובית בלונדון הייתה כשצפיתי ב"ספר המורמונים" – הצגה שעוררה בי השראה ונהניתי בה מאוד".

את רואה בתיאטרון ז׳אנר שיכול לייצר שינוי?

"אני חושבת שבכל פעם שאנחנו מספרים סיפור לעולם יש בו מסר שאנחנו מעבירים. כך שבכל דרך שבה אנחנו משגרים סיפור אנחנו יוצרים שינוי ותיאטרון הוא אחת הפלטפורמות".

דמות שהכי התחברת עליה על הבמה?

"אני מתחברת לכל דמות שאני משחקת ומוצאת בה את קווי הדמיון אליי".

משהו שלא יודעים עליך

"שהייתי בגן דתי והייתי 'הילדה החנונית', מאלה שמתווכחות עם המורה למה היא קיבלה 99 במבחן ולא 100 עגול".

למה כדאי לבוא לראות את "התחנה"

"זה סיפור ישראלי על כתבים בתחנת שידור צבאית, המשלב בין עיתונות לערכים פוליטיים. יש בו שירים מוכרים שמחזירים את הקהל עד 30 שנה אחורה, עם הרבה הומור, וקאסט של שחקנים מוכשרים".