אחרי שבע שנים בירושלים החליטה מריה דוב, בוגרת המחלקה לקרמיקה וזכוכית בבצלאל, לחזור לחיפה, כנראה לתמיד, וכצעד ראשון פתחה בעיר התחתית סטודיו ייחודי בשם Glass Me Studio. דוב היא חיפאית במקור שעזבה את העיר לטובת לימודים בבירה, ואיכשהו נשארה שם קצת יותר ממה שתכננה, לאחר שהציעו לה לשמש אחראית מחקר באקדמיה במשך שלוש שנים.
למרות כל הקשיים שנתקלה בהם בזמן המעבר מירושלים לחיפה – תהליך שארך כחודשיים – את דלתות הסטודיו היא פתחה רגע לפני המלחמה והקטסטרופה של 7 באוקטובר בעיר התחתית – אזור תוסס בפעילות התרבותית והחברתית שלו ושופע סטודיואים ובתי מלאכה בתחומים שונים של אמנות. היא פתחה אותו לבד, אך מצפה לגייס עובדים כאשר נפח העבודה יגדל. הסטודיו משתרע על פני 90 מ"ר ויש בו ציוד כבד, כמו שני תנורי חשמל המייצרים חום של 1,500 מעלות צלזיוס, מסור, קומפרסורים ומכשיר גדול לשיוף. ואם לא די בכך, הורכבה במקום מערכת של גז וחמצן למבערים של פיסול בזכוכית חמה.
"פתיחת הסטודיו במציאות של היום היא דואלית", אומרת דוב, "שני דברים שונים שיכולים להתקיים בו זמנית, המחשבות והקונספציות שלי יכולות להשתנות בהתאם לזמן ולמקום. הסטודיו נועד להעביר סדנאות של כיף וחוויה בו זמנית עם כל הצער והכאב שעוברים על חברה ועל המדינה. זאת הסיבה שישראל היא מקום מעניין ליוצרים. האתגר הגדול הוא להתקיים במציאות משתנה, שמשפיעה על הפן הכלכלי, על התהליכים ועל אופן היצירה בפרויקטים חדשים".
מריה דוב מדריכה תלמידות בסטודיו (צילום: אריק פרייס)
ספרי קצת על הפעילות בסטודיו.
"הסטודיו מקיים קורסים וחוגים בזכוכית בטכניקת המבער ובטכניקת הפיוזינג-סלמפינג, וגם סדנאות חד פעמיות של חוויה. הפעילות מתאימה למתחילים, וממש לא נדרש ניסיון קודם. אפשר לחגוג ימי הולדת לילדים מגיל 9 ומעלה או ימי נישואין, ולהגיע גם בשביל הכיף, כדי להתנסות בחומר חדש ומאתגר. בסוף כל סדנה יוצאים המשתתפים עם יצירת זכוכית מוגמרת שהם הכינו לבד".
המטרה והשאיפה של דוב הן לחזק אמנים ישראלים ולהדגיש את התפקיד של התרבות והאמנות כמקום מפלט, משענת ומזור לרוח ולנשמה: "במציאות משתנה, פתאום האפשרות לאבד את עצמך בתוך ההמון גדלה. יש שדה כביר של רעיונות שצצים כמו פטריות אחרי הגשם לאור כל השינויים המדיניים, לאמנים יש הרבה השראה והשיח הוא סוער. אבל עכשיו אני חוששת מאוד ממה שקורה, וזה כבר משפיע על כולם".
רוצים להישאר מעודכנים?
ממה את חוששת במיוחד?
"המצב של האמנים בארץ הוא מאוד לא פשוט. עדיין לא הספקתי לעשות פתיחה, וכבר המלחמה פרצה. הסדנאות שהיו מלאות התבטלו. אין ביקוש ואין עבודה, למרות המחירים המיוחדים לתקופה. המצב הביטחוני בחיפה הוא רגוע עכשיו, אבל אנשים מפחדים לצאת מהבית. לאנשים אין מצב רוח לחגיגות. אני אמנם עובדת על הפרויקטים האמנותיים שלי, אבל הסטודיו נמצא בבעיות של תזרים מזומנים לנוכח העלויות של השכירות והחשבונות".
ספרי על האמנות שלך.
"המצב העכשווי מאפשר להתבונן פנימה באמצעות העקרונות הבסיסיים של הטבע האנושי. באמנות שלי אני מציגה הערכה מחודשת של נושאים הקשורים להתנהגות אנושית – צרכים, הרגלים, משאלות ותקוות. אני שואפת לאתגר את הנורמות של הטבע האנושי והחברה על מנת לעורר מודעות לנושאים שיש לי ערך סנטימנטלי אליהם. אני ניגשת לנושאים האלה דרך חקר התרבויות העממיות והמודרניות – עולם הסמלים, המטאפורות, הפתגמים והסיפורים שמבטאים חוכמה ומוסר. אני כל הזמן בחיפוש אחר אנלוגיות, סיפורים ועלילות שמתחברים. אני רואה את עצמי כאנתרופולוגית ויזואלית של התקופה המודרנית".
באיזו טכניקה את עובדת?
"אני עובדת בטכניקת היציקות, וזה דורש תהליכי יצירה סיזיפיים בשל השלבים הרבים הקיימים בתהליך. חשוב לציין שהעבודה עם זכוכית היא לא זולה, וחומרי הגלם והציוד הנדרשים ליצירת כל אובייקט מצטברים לסכום יקר מפז. אני מנסה בדרכים שונות לשלב את המאפיינים הייחודיים של הזכוכית בפרויקטים שלי מכיוון שלזכוכית יש תכונות כמעט מסתוריות, כמו שקיפות ואשליות חזותיות. זכוכית היא חומר שמרגש ומתסכל כאחד, חומר תובעני. זה מסע אינסופי של גילוי ולמידה על הזכוכית, מאבק מתמיד עם הזכוכית מי תישבר קודם".
Glass Me Studio, רחוב הנמל 40, העיר התחתית. טלפון: 054-6783270. ליצירת קשר ולהזמנות לחצו כאן
פיסול בזכוכית בטכניקת מבער (צילום: אריק פרייס)
