עורך הדין החיפאי שמחכה להשתלת כבד: "כל יום הוא ניצחון קטן"

בכל בוקר שבו הוא מתעורר במרכז ההשתלות במינסק שבבלארוס, עו"ד אליעד שלו-ים (50) מחיפה יודע שהיום הזה עשוי להיות היום שישנה את חייו. שיחת טלפון אחת שתבשר כי נמצא עבורו כבד להשתלה עשויה להיות ההבדל בין חיים חדשים לבין המשך המאבק במחלה קשה שמלווה אותו בשלוש השנים האחרונות.

מאחורי ההמתנה הדרוכה עומדות שנים של אשפוזים חוזרים, הידרדרות רפואית, ויתור כמעט מוחלט על הקריירה שבנה כעורך דין, ובעיקר מלחמה יומיומית להישאר בחיים עד שתגיע ההזדמנות להשתלה. "אני מאושפז פה במרכז ההשתלות לשבוע", הוא מספר בשיחה ממינסק, "אחר כך אני עובר למלון וממתין לקריאה. זה יכול לקחת בין שבוע לחודשיים. הניתוח עצמו נמשך בין 12 ל-16 שעות, אחר כך טיפול נמרץ, התאוששות ושיקום".

המסע להשתלה החל לפני כשלוש שנים, במהלך חופשה משפחתית באמסטרדם. "לפני שלוש שנים גילו לי שחמת כבד", מספר שלו-ים, "הייתי בחו"ל עם המשפחה, ובדיעבד הבנתי שבמשך שנה לפני כן היו לי תסמינים שונים, אבל למרות בדיקות רבות לא הצליחו לזהות שמקור הבעיה הוא הכבד. כשהכל התפוצץ הגעתי מאמסטרדם ישר לקריה הרפואית רמב"ם. אחרי סדרת בדיקות הודיעו לי שיש לי שחמת כבד בדרגה 4. זו מחלה סופנית שאין לה מרפא, מלבד השתלת כבד".

מאז הפכה המחלה לחלק בלתי נפרד מחייו. "הכבד הולך ומתכווץ מיום ליום", הוא אומר, "ככל שהוא מתכווץ הוא מתפקד פחות, מפסיק לנקות את הגוף מרעלים ומתחיל לפגוע באיברים אחרים. בכל שבועיים אני מתאשפז ומקבל אלבומין. אתה עושה הכל בידיעה שאין תרופה ואין מרפא. כל מה שאתה עושה הוא כדי להחזיק עוד יום, רק כדי להגיע להשתלה".

שלו-ים מותח ביקורת על שיטת דירוג החולים להשתלות בישראל, המבוססת על מדד MELD: "בארץ רק כשאתה במצב רע מאוד אתה מתקדם ברשימת ההמתנה. יש אנשים שהמצב שלהם מידרדר מאוד, אבל זה לא תמיד בא לידי ביטוי במדד. לפעמים מגיעים למצב של יום-יומיים אחרונים לחיים ורק אז מנסים למצוא עבורם איבר".

גם הוא עצמו כבר היה שם. "הייתי במקום הראשון ברשימת ההשתלות כשאושפזתי בבלינסון", הוא מספר, "הייתי ממש גמור, התאוששתי, אבל שוב חזרתי לאותה נקודה שאין ממנה מוצא".

המחלה גם עצרה את הקריירה של שלו-ים. "כבר חודשים אני כמעט לא עובד", הוא אומר, "הייתי שותף במשרד, אבל זה כבר לא הייתי אני. כשהכבד לא מתפקד, הרעלים מגיעים גם למוח. הראש כבר לא חושב כמו פעם".

לפני כחודש הוא פרסם פוסט אישי ברשתות החברתיות, ובין התגובות הרבות היתה הודעה אחת ששינתה את מסלול חייו. "אשה אחת כתבה לי 'תתקשר אליי, אני יכולה לעזור'. התקשרתי אליה, והתברר שהיא עברה בעצמה השתלת כבד במינסק, והיא הסבירה לי את כל התהליך".

בעקבות השיחה הוא בחן את האפשרות לעבור השתלה בבלארוס: "קיבלתי שיתוף פעולה מדהים מהמערכת הרפואית בארץ. עברתי את ועדת ההשתלות וקיבלתי את כל הסיוע הדרוש. אני נמצא עכשיו במרכז ההשתלות וממתין. אין הבטחה לכלום בחיים אבל הסיכויים שיהיה פה כבד גבוהים יותר מהסיכויים בארץ. הסיבה לכך היא מדיניות תרומת האיברים בבלארוס, שבה ברירת המחדל שונה מזו הנהוגה בישראל".

במהלך השנים האחרונות פגש שלו-ים חולים רבים שלא זכו להגיע להשתלה. "החולים שהיו איתי פתאום כבר לא מגיעים", הוא אומר בעצב, "אתה כבר לא שואל למה. אנשים פשוט מתים. אם אני שורד את הדבר הזה, אני רוצה לקחת את כל הידע שצברתי ולעזור לאחרים – אם זה בביורוקרטיה, בוועדות או בכל דבר אחר – כדי שגם להם תהיה האפשרות להינצל".

האם אתה אופטימי?

"בטוח. כמו שהאשה הזו הצילה לי את החיים, אני רוצה להציל אחרים".

עו"ד אליעד שלו-ים בבית החולים במינסק