חלפה לה שנה. תיאטרון חיפה ציין השנה 60 שנים להיווסדו. שנה מאתגרת, כמו התקופה שבה אנו חיים. התיאטרון היה, ויהיה תמיד, חלק מהתרבות שלנו. תרבות היא מכלול הערכים, האמונות ותפיסות העולם כפי שהן באות לידי ביטוי בהתנהגותם של בני האדם.
האֳמָנוּת היא שם כולל לפעילויות האנושיות שאינן נעשות על פי תבנית פעולה קבועה, מחייבת ומוגדרת מראש, אלא נתונה לשיקול דעתו, פרשנותו ויצירתיותו של האָמָּן, לכן התיאטרון איננו חי בתוך בועה משלו. כך מימי יוון העתיקה, בה התכנסו אלפי צופים באמפיתיאטראות לצפות במחזות של גדולי התקופה שנגעו לחייהם, והפכו למחזות קלאסיים. וכך גם כיום.
החברה הישראלית בכלל ובחיפה בפרט היא חברה רב תרבותית, שכל גוון (זרוע) בה מבטא ערכים, אמונות ותפיסות עולם. אם ירושלים נתפסת כעיר קדושה ותל אביב כעיר חדשנית, חיפה היא העיר הכי פלורליסטית.
מה עשתה לנו מגפת הקורונה? האם ההסתגרות יצרה ועודנה יוצרת תרבות אחרת, יותר אינדיבידואלית ופחות פלורליסטית? שאלה זו תיבחן בראי ההיסטוריה בטווחי זמן ארוכים יותר. כרגע אני מזהה שהציבור הישראלי רוצה לציין את חגיו ויש יותר ביטויים חיצוניים לכך. אנחנו שומעים יותר על חברות אחרות ונחשפים יותר למנהגים וטקסים, ו"החג של החגים", שהוא אירוע מסורתי, קיבל השנה משנה תוקף.
התיאטרון במהלך ימי הקורונה העביר הצגות בזום, העלה את מיטב ההצגות על המסך הקטן לטובת המנויים בימי הבידוד הקשים, אך המסקנה המובנת מאליה היא שתיאטרון חייב קהל. הקהל הוא חלק מהמשוואה של חיי התיאטרון. השחקנים חייבים לשמוע את תגובות הקהל, את הצחוק, התדהמה, ההתרגשות ומחיאות הכפיים. זה לחם חוקינו.
השנה, ניסינו לתת לתיאטרון חיים ככל שיכולנו. לקיים חזרות, להפעיל את מערך העובדים שלנו שישב בימי הסגר בבית. איזו הנאה זאת הייתה עבור כולנו, כשניתן ההיתר לחזור לתיאטרון. להתכנס בפואיה התיאטרון, לפטפט עם קרובים, להחליף רשמים, לשבת יחדיו וליהנות מהצגה.
כמנהלת תיאטרון, המתמודדת יום-יום עם הקשיים שמביאה איתה המגפה שטרם הסתיימה, עם סדר היום האינטנסיבי סביב המגפה, עם המתווים השונים שנוצרו, השנה הזאת לימדה אותי יותר עד כמה התיאטרון דומיננטי בחיינו. איזה געגוע ענק הוא יצר בליבותיהם של הצופים, צעירים ומבוגרים, לדברים הנפלאים שהוא מעניק.
ב-2021 שמנו דגש על יצירה ישראלית, וברגע שהתאפשרה ההתקהלות הרצנו מחדש את ההצגות שנוצרו בימי ההתפרצות הראשונים של הקורונה כמו "הקומיקאים" עם הצמד הנפלא שלמה בר אבא ומוני מושונוב, שניהם ציינו 40 שנה של עבודה משותפת שהחלה בתיאטרון חיפה, וכן את "הנשים שלך ג'ייק", הצגה מופלאה מאת ניל סיימון, שנוצרה במארס 2020, הבליחה ביוני באותה השנה, עם היציאה מהסגר, ושוב נאלצנו להתכנס ולגנוז ההצגות עד יעבור זעם.
אך היצירה לעולם לא נגנזת. לכן פעלנו עם פסטיבל "מקור 1", ובזכותו עלה מחזה מקורי שנבחר בפרויקט מיוחד זה – הקומדיה "האבולוציה של המינים" מאת יורם זקס; העלינו את "שוק המציאות" מאת נתן אלתרמן, וההצגה "מאחורי העיניים" בשתי גרסאות, בעברית ובערבית; את המחזמר "התחנה" שמביא את סיפורם של כתבים צבאיים בתחנה צבאית בתקופת ההתנתקות, ומלווה בפסקול מוזיקלי שהוא פס חיינו; העלינו גרסה מחודשת של "הילד מאחורי העיניים" שכתבה הסופרת והמחזאית נאוה סמל, בעברית ובערבית. אנחנו בעיצומן של חזרות למחזה של שולמית לפיד "רכוש נטוש" בבימויה של שחקנית תיאטרון חיפה, אסי לוי, וכן בחזרות לקומדיה חדשה "צניחה חופשית", בבימויו של משה נאור, המנהל האמנותי של התיאטרון, עם השחקניות לאורה ריבלין וציפי שביט.
רוצים להישאר מעודכנים?
אני מאמינה שההשקעה הכי חשובה בתרבות היא בדור העתיד, תובנה שחלחלה בסגרים התכופים והעובדה שהילדים רוב הזמן בהו במסכים ולא הייתה להם אינטראקציה חברתית. לכן, ביחד עם הצוות הטכני של התיאטרון הקפדנו ביחד לשמר רצף פעילות ועמלנו השנה על הקמת מתחם חדש לילדים ולנוער בשם: "החממה" בבימויה ובליוויה של צביה הוברמן, שהיא בעלת ניסיון עשיר בפיתוח תוכניות לימוד והפעלה לילדים ולנוער, וזה המשך ישיר למחויבות של העיר חיפה לפסטיבל חיפה הבינלאומי להצגות ילדים הפסטיבל, שנחשב למוביל ולאיכותי בארץ.
אני מאמינה שצריך לפתח דור יוצרים ושחקנים תושבי העיר, לכן בשנת 2021 הקפדנו לגייס לשורת התיאטרון קבוצת שחקנים צעירים, תושבים ותיקים של חיפה, שכבר הקימו משפחה ונולדו להם ילדים בעיר.
עולם התרבות היה חייב להיפתח, ובמיוחד לילדים. זו הייתה האג'נדה המובילה שלנו. פסטיבל חיפה הבינלאומי להצגות ילדים שהתקיים בחול המועד פסח השנה בישר את פתיחת עולם התרבות לילדים בארץ ואפילו בעולם. אנחנו היינו הראשונים שהקמנו מתחמי בדיקות מהירות לקורונה, ובכך התאפשרה הצפייה בהצגות בתחושת ביטחון.
השנה, לצערנו, נפרדנו משתי נשים גדולות שתרמו תרומה ענקית לחיי התרבות בארץ בכלל ולתיאטרון חיפה בפרט – הבמאית נולה צ'לטון, והשחקנית החיפאית הנפלאה רות סגל, שנמנתה עם מייסדי התיאטרון. יהי זכרן ברוך.
לטעמי, חייבים לשמר ולחזק את הקשר עם מוסדות החינוך והתרבות בעיר. התיאטרון יעשה ככל שביכולתו להמשיך ולהשפיע על חיי התרבות בעיר. אנחנו מאחלים לעצמנו לשנה הבאה עלינו לטובה בריאות והצלחה. מקווים לראות קהל רב פוקד את אולמות התיאטרון, בכל הגילאים. שנת תיאטרון פורייה, ובעיקר נושאים תפילה שהמגפה תסתיים.
- ניצה בן צבי היא מנכ"לית תיאטרון חיפה
