ביום שני זה יקרה. ליאור רפאלוב יעלה בפעם האחרונה למשחק בית מול הקהל הירוק ויתלה את הנעליים בסוף העונה. אז תעצרו הכל, תשכחו מהעונה המסויטת הזאת ופשוט בואו לומר תודה לאגדה.
את רפאלוב הכרתי בקצף. הוא היה כמה שנתונים מתחתיי, וכבר כילד הוא סומן, ידעו שהוא כוכב כדורגל. הוא עזב את הבית באור עקיבא, את המשפחה ואת חברים, ועבר לפנימייה בכפר גלים כדי להגשים חלום. אין הרבה ילדים שיוותרו על הכל כדי להיות שחקן כדורגל, אבל ליאור – הוא זן נדיר.
אחרי שכיכב בכל קבוצות המחלקה, הוא עלה לקבוצה הבוגרת ומהר מאוד השתלב בהרכב. ואלה היו עונות עם זרים תותחים. ואחרי שהשיג הכל בבוגרים, הגיע זמנו לצאת לאירופה. לא אשכח את משחק הפרידה שלו, את שיר השחקן שלו. הדמעות חנקו את הגרון – גם את שלו וגם את שלנו, ביציע.
הוא יצא לבלגיה, ולמרות שלא קיבל מספיק ריספקט מהתקשורת בארץ, ועוד פחות מכך ממאמני נבחרת ישראל, עשה שם חיל. אליפויות, גביעים, נעל הזהב. קריירה שכל ילד בישראל יכול רק לפנטז עליה.
וכשהוא חזר לישראל ולמכבי – אני מודה – חשבתי שזו טעות. חשבתי שהוא גמר את הסוס. אני שמח שטעיתי. בשנתיים האחרונות, ליאור היה השחקן הכי טוב במכבי חיפה. הוא עזב אותה ילד וחזר אליה גבר. לוקח אחריות, מדבר כמו מנהיג, מכוון את הצעירים, דמות לחיקוי. על הדשא ומחוצה לו.
רוצים להישאר מעודכנים?
כי ליאור הוא קודם כל אוהד ירוק, ורואים את זה בכל שנייה שהוא על הדשא. אין לי ספק שהוא עוד יתרום רבות למועדון, בהתחלה כראש מערך הסקאוטינג ובהמשך אולי כמנהל מקצועי, וכך בדיוק צריכה מכבי לפעול בעתיד – להציב סמלים בעמדות מפתח.
קבלו את רשימת ההישגים שלו: שלוש אליפויות, גביע הטוטו וגביע אלוף האלופים במכבי, שתי אליפויות, גביע ושתי זכיות בסופר קאפ בקלאב ברוז', גביע באנטוורפן, כדורגלן העונה בישראל, כדורגלן השנה בבלגיה, נעל הזהב הבלגית. באמת שאי אפשר לבקש יותר.
תודה על הכל, מאסטרו.
ליאור רפאלוב (צילום: ראובן כהן, באדיבות מכבי חיפה)
תגובות