אתמול אחר הצהריים הגיעה ההודעה: דייגו פלורס נוחת בכרמל. מאמן חדש, תקווה חדשה. אחד שלמד מהטוב מכולם – מרסלו ביילסה – לא יכול שלא להבין כדורגל. נכון, זה הימור. פלורס לא רשם הצלחות כמאמן ראשי בארגנטינה, אבל אולי דווקא עכשיו, אחרי עונה קטסטרופלית של אובדן אנרגיה, אמונה וכבוד, זה הזמן להמר.
אני בעד מאמן זר. בעד מנטליות אחרת. בעד רוח מקצוענית אמיתית. לפלורס אין קילומטרז’ כמאמן ראשי, אבל יש לו משהו אחר. תשוקה, מזג חם ואהבה אמיתית למשחק הזה. יהיה מעניין לראות את החיבור עם ליאור רפאלוב, את פתיחת האימונים, את הרכש שיגיע, את הסימנים הראשונים להתעוררות. כי העונה שבפתח היא לא עוד עונה. זו עונה קריטית לעתיד של המועדון. או שנרדמים – שוב – לעשר שנים, או שמתעוררים.
לפלורס לא יהיו הרבה ימי חסד, והוא יודע את זה. בעולם שבו רובנו מחפשים קיצורי דרך, יש כאלה שבונים את הדרך שלהם לאט. צעד אחר צעד. גם אם זוהי דרך חתחתים. הסיפור של האיש שכונה "המתורגמן של ביילסה" הוא סיפור על אמונה, על סבלנות, על עקשנות ועל ילד משכונת עוני בקורדובה שלא ויתר על החלום.
רוצים להישאר מעודכנים?
הוא גדל בתנאים קשים, אבל עם כדור. הוא אף פעם לא היה שחקן גדול, וכבר בגיל 24 הוא ידע: "אני אהיה מאמן כדורגל". כשהיה בן 30 הוא פרש ממשחק, וכעבור שנתיים עמד לראשונה על הקווים. זו היתה תחילתו של המסע. פלורס ידע שהכיוון שלו הוא אירופה. הוא נחת ביבשת הישנה בלי כסף, גר בהוסטלים באירלנד, מכר אמפנדות בדבלין – ודפק על כל דלת אפשרית. הוא פגש את מאוריסיו פוצ’טינו, קיבל המלצה מאוסבלדו ארדילס בן עירו, ואזר אומץ לפנות לביילסה. זה היה המהלך ששינה את חייו.
כך נולד המתורמן. אבל בין פלורס לביילסה זה לא היה רק תרגום של מילים, זה היה תרגום של דרך חיים. מי שלמד מביילסה לא בא לשחק משחקים, הוא בא לשנות.
ימים יגידו אם זכינו. מה שבטוח – יהיה מעניין.
תגובות