הרעיון היה לכתוב כתבה קלילה ונטולת קלישאות, אבל במקרה של דורון מורד מודל 2017 זו משימה בלתי אפשרית. מורד, אחד מהאנשים היותר צבעוניים פה בחיפה, בעל יכולת ורבלית יוצאת דופן, החליט להיות רציני. בואו נחבור אליו למסע חובק חוויות וגם קשיים לא מעטים, עמוס בסופרלטיבים ובקלישאות, המתפרש על פני יובל שנים שאותן הוא ציין אתמול (שישי) במגה מסיבולדת שהוא עורך לעצמו ול־400 מחבריו הקרובים בחצר הקסטרא.
שמו של מורד נקשר – וכנראה שזה יהיה לעד – עם אופנה, חיי זוהר, רווקות מתוקשרת וחתונה מדוברת, אך גם עם משפחתיות ללא פשרות ודאגה מתמדת לפרנסת המשפחה מגיל צעיר מאוד. בעקבות מותו הטראגי של אביו צבי בשנת 1984 – סיפור שהסעיר את מדורי הפלילים והרכילות המקומית – העמיס מורד, אז נער בן 17, על כתפיו את עול פרנסתן של אמו יפה שהתאלמנה בגיל 39 ושל אחותו גלי שהיתה נערה צעירה בת 14. עם המון תעוזה – יש שיקראו לה חוצפה – מצא עצמו מורד בנעליו הגדולות של אביו והתחיל לנהל את מונסניור – חנות בגדי הגברים המשפחתית ברחוב הרצל, שבה הוא החל לעבוד כבר בגיל 12.5 בגלל סקרנות שהפכה עם הזמן להתאהבות. רחוב הרצל היה העורק הראשי של חיפה שאליו התנקזו כל המי ומי. צבי מורד, יזם בנשמתו, פתח שם את החנות בשלהי שנות ה־70 והיה מהראשונים שנתנו את הטון של אופנה גברית בעיר.
“אבי היה אדם מיוחד מאוד”, נזכר דורון מורד, “ירשתי ממנו את כל האהבה והחדווה לאנשים, וכמובן את הטעם המשובח שלו. אני מאמין בגורל ובאנרגיות, ובקיץ לפני שהוא נפטר הספקתי להיות איתו בחנות כמעט ארבעה חודשים רצופים שהיו מעין צוואה רוחנית. הרגשתי כמו תינוק שזורקים אותו לים סוער, אפילו לא לבריכה, ובהתחלה שתיתי הרבה מאוד מים, אבל בכל פעם הצלחתי להרים את הראש ולשרוד. היו לא מעט אנשים צרי אופקים שניסו לשים לי רגליים ולהכשיל אותי. היו לא מעט שמועות זדוניות בעיר – התקשרו לאמא שלי ולכלכו עלי ‘הבן שלך משתמש בסמים, הבן שלך הומו’ – אבל לא נכנעתי וקיבלתי דרייב מטורף לחיים. להיפרד בצורה כזו מאבא כל כך דומיננטי ואהוב, שהייתי קשור אליו בנימי נשמתי, הפך אותי לסופר אמביציוזי ומחוזק, למרות הטראומה הקשה”.
מורד במונסניור. "הצלחתי להפוך את החנות למשהו מיוחד”
דוד מול גוליית
עד היום הוא לא מבין מאין שאב את הכוחות, אבל עם טונות של אמונה החליט מורד להוכיח, בעיקר לעצמו, שהוא יכול. “כמו הקלישאות בקולנוע, אתה מרגיש כמו דוד מול גוליית – מנער צנום אתה הופך להיות הכי חזק בעולם”, אומר מורד, “החלטתי ללכת בכל הכוח לפרויקט ההישרדות של חיי. ברגע אחד קורה כל המהלך הזה, אתה בים של כרישים וכולם סביבך מנסים לנגוס בך, להטביע אותך, ממש לגרום לך לכל נזק אפשרי כדי שלא תשרוד, ואתה מקבל כוחות שאי אפשר להסביר אותם”.
הוא מוקיר את אמו על האמון בו מהרגע הראשון. היא נתנה לו את המושכות והוא ניווט בים סוער וגועש בתמיכת המשפחה כולה, שנרתמה לעזור ולמזער את הטראומה. העקשנות של בן מזל שור ביחד עם חינוך ערכי לא מתפשר של חריצות, עבודה קשה וכבוד שהושרשו בו גרמו לו לא לוותר. הוא שורד.
“בענף האופנה היה כל כך הרבה מה לחדש”, משחזר מורד, “הרגשתי כמי שנכנס לתוך דלת קסמים כדי לגלות מהעבר השני עולם ומלואו. בגיל 18 – אני לא יודע מאיפה היה לי האומץ – נסעתי לבד לאיטליה, ארץ זרה ולא מחבקת, ולך תשרוד שם לבד כילד. הסתובבתי במילאנו, באזור תעשייה שהיה נסגר בשעה 17:00, חוזר לבד לחדר במלון, אוכל חטיפים, צופה בטלוויזיה ומחכה לבוקר. ככה למדתי איטלקית בסיסית. אבל החיים האירו לי פנים, אנשים אהבו אותי. יש לי כמה תכונות טובות כמו אהבת הזולת והמון קסם אישי, ואני יודע להתחבר לאנשים. אחרי ארבע שנים הפכתי לאחד מהכוכבים באיטליה בקטע של סיטונאות והצלחתי להפוך את מונסניור למשהו מיוחד. הכל התחבר בצורה מגניבה. הבאתי דברים מיוחדים לאנשים מיוחדים, ולאט לאט השם שלי תפס. קיבלתי רוח גבית בעיר, אנשים התחילו לשים לב אלי, הייתי במרכז הבמה עם קולקציות מגניבות, וכך הפכתי לכוכב הביצה. באמת הייתי נער הפלא של רחוב הרצל. זו היתה תקופה של המון חברים, בילויים ויציאות. עשיתי אז דברים נפלאים. הייתי הראשון בישראל שקיבל את הזיכיון של ליווי’ס 501. זו היתה החנות עם אוטו תקוע בחזית ובלינקרים מהבהבים, והיתה הצלחה אדירה”.
מורד. "בעסקים עד שאתה לא נופל ולא נפגע אתה לא לומד”
הצוואה של אבא
שתי החנויות המצליחות בגיל צעיר כל כך נתנו למורד תחושה שהוא בלתי ניתן לעצירה. הוא התעסק בהמון דברים נוספים – פתח רשת מאפיות, עיצב נעליים, ניסה לעצב בגדי נשים, השקיע בפיתוח רשת חנויות ופתח סניפים בגרנד קניון ובקריון.
“אתה צעיר ואתה רוצה לעשות עוד ועוד דברים, מתפזר מדי ובעקבות כך מגיעות הטעויות”, הוא נזכר, “אני לא הולך לצייר פה סיפור שכולו ורוד. בעסקים עד שאתה לא נופל ולא נפגע אתה לא לומד. יש לא מעט תקלות בדרך – חנויות שפתחתי, אנשים שסמכתי עליהם שהתעשרו על גבי. עברתי לא מעט אפס אנד דאונס, היו לא מעט מצבים קשים. הייתי צריך לשרוד שתי מלחמות בצפון שריסקו אותי לחלוטין. עברתי לא מעט משברים קשים שיצאתי מהם מחוזק מאוד בזכות המשפחה והמון אנשים טובים באמצע הדרך. את כל הרכוש שהיה לנו באותה התקופה הייתי צריך לממש כדי לשרוד. הכל הלך אבל לא פחדתי, תמיד ידעתי לאיזה כיוון אני מכוון, ומי שיש לו אמונה לא פוחד”.
רק לאחר כמה שנים בביזנס הוא הפנים שאנשים מגיעים לחנות בגללו. בו הם רוצים להתחכך ואותו לא ניתן לשכפל. הוא סגר את כל הסניפים ויצא להרפתקה חדשה. קומפלקס אופנה בשם בית מונסניור – חנות עצומה עם שמונה עובדים ועם חניון ללקוחות בהשקעה של 3.5 מיליון שקל בנכס שהוא לא שלו. דבר אחד הוא לא לקח בחשבון – את שיפוץ רחוב הרצל שנמשך שלוש שנים. “אכלנו חצץ ברמות הזויות, העירייה לא התחשבה”, הוא מספר, “שילמתי ארנונה של 110,000 שקל. אף אחד לא הגיע לחנות ושוב חזרתי לאחור בצורה מטורפת. אני חב המון לעובדים שלי שתפקדו כיחידת קומנדו”.
ואז עברת לעבוד בתל אביב.
“הייתי צריך ליצור עוד מקור פרנסה והחלטתי שאני רוצה לנסות ולטעום את תל אביב, להמציא את עצמי מחדש ולראות לאיזה כיוון זה הולך. היו לי הרבה מאוד הרהורים, אני יזם מטורף בנשמתי. נפלה בחלקי ההזדמנות וניצלתי אותה. במשך כמעט חמש שנים עבדתי בכיכר המדינה כפרילנסר אצל אריה פסחוב, הבעלים של אופנת פילוסופי שהיתה שם דבר. נחשפתי לסטייליסטים הכי נחשבים, לתצוגות אופנה, לטלוויזיה ולכל מי שבתעשייה. זה היה מסע מגניב שרציתי לעבור אותו, אבל מה? היה מגניב, אבל זה לא זה. אלו דברים שבסופו של יום לא מדברים אליך, לא עושים לך כלום. זה פלסטי, סינטטי. השארתי פה עסק מתנדנד. לקחתי החלטה וחזרתי. פה זה העסק של החיים. אמרתי ‘אני אנצח את הרחוב הזה’ והצלחתי לנצח. מונסניור היא אבן שואבת, כי היום זה מותג והוא הצוואה של אבי ז”ל וזה העסק המשפחתי שאני שומר עליו מכל משמר”.
וזה מה שמחזיק אותך בחיפה?
“אני בטוח שאם הייתי בתל אביב הייתי מגיע למקומות הרבה יותר גבוהים והייתי נעשה לאחד מהאנשים הידועים בארץ בתחום הטקסטיל. אבל דווקא בחיפה, שהיתה מאוד בתולית, מצאתי לי את המקום שלי. החיפאים הם הרבה יותר מפרגנים ויותר נאמנים, יש להם הכרת תודה. תל אביב היא מנוכרת ופלסטית, חיפה היא לב ונשמה. אני כנראה אוהב את הדרך הקשה. אני לא מצטער שלא עברתי לתל אביב כי חיפה היא עיר מגניבה ורגועה לגדל בה ילדים. שמורת טבע שלא נגעו בה. אהבתי את החיכוך הבתולי, והעבודה מחזיקה אותי”.
מורד. "היום אני המעצב של כל החליפות שאני מוכר בחנות"
האשה שאיתו
מי שהצליחה להרגיע במעט את האופי הסוער ואת אורח חייו הראוותני היא מאיה (שושי עם שורוק, למקורבים בלבד), שאותה הוא הכיר לפני 23 שנה ולה הוא נשוי כבר 18 שנה. “היא ההיפך הגמור שלי”, אומר מורד ועיניו בורקות כעוד קלישאה, “היא באה בתקופת שיא של בילויים וחברים, ואז החלטנו להקים משפחה – דבר שהוציא אותי קצת מהמשחק. אנחנו הורים לשלוש בנות מקסימות, מיקה (15), ליה (11) ודריה (8). יש לי אשה נדירה שמצליחה להכיל אותי, לתת לי את הספייס שלי, לפרגן לי. אני בן אדם קשה מאוד לעיכול, יש לי מזל שיש לי משפחה כזו עוטפת ומחבקת. זכיתי בהם ובצוות עובדים נדיר שיודעים לתת רוח גבית, ובזכות האנשים האלה אני על הרגליים. כשהאנשים הנכונים מלווים אותך אתה מגיע למסקנה שאסור לך לפחד”.
וכאן המקום לספר על הרפתקה נוספת, שאליה הוא יצא בעקבות היכרות עם האנשים הנכונים בתל אביב שעוסקים בקוסמטיקה. מורד, בעל החושים העסקיים, הריח הזדמנות פז.
“אין לי מושג מאיפה יש לי את האומץ ואת הראייה המרחבית המטורפת הזו, לפעמים אני בהלם מעצמי. באחת מהתקופות הקשות בחיי, עם עסק מתנדנד כי לא הייתי בו ארבע שנים, עסק שהכפישו אותו, שניצלו את ההזדמנות שאני לא פה ושהפיצו שמועות שמונסניור מוכר זיופים ושהסחורה לא אוריגינלית, שניסו לפגוע בי בכל דרך אפשרית. בכל דרך. אבל לא ויתרתי, זה רק חיזק אותי. הלכתי בכל הכוח לחפש כיוון נוסף לפרנסה. עזבתי הכל ונסעתי לרוסיה בשיא הקור, בתנאים לא תנאים, לתוך עסק שלא היה לי מושג קלוש מה הוא, לקהילה סגורה ומסוגרת, אבל הצלחתי לראות את הפוטנציאל. בכלל לא חשבתי על ישראל אלא על פתיחת סניפים בארצות הברית ובאירופה. בזבזתי קרוב לחמישה חודשים מחיי בנסיעות, אבל זה לא יצא אל הפועל והחלטתי על פתיחת סניף בישראל”.
בחרת בראשון לציון ולא בחיפה.
“חיפה? אני כבר רווי מלחמות בה, לא רציתי עוד עסק בחיפה. בעצה אחת עם משה בנר, שעובד איתי כבר 18 שנים והוא מנכ”ל החברה, החלטנו על המרכז. מאיה החליטה שהיא רוצה לפתח קריירה משלה ונכנסה לעובי הקורה, והיום היא עומדת בראש חברת דהשלי – אחת מחברות הקוסמטיקה הגדולות בארץ פר חדרי טיפולים, עם טיפולי אנטי אייג’ינג מטורפים. החלפנו תפקידים – מאיה נוסעת ארבע פעמים בשבוע לראשון ואני חזרתי לגיל 25, ליצירה. היום אני המעצב של כל החליפות שאני מוכר בחנות. אני בוחר את הבדים ומעצב את הגזרות, החליפות כולן ממותגות תחת שם החנות והן נתפרות באיטליה. זה סיפור הצלחה מטורף”.
מורד. "בחרתי בפינצטה אנשים שליוו אותי במהלך חיי"
מ־0 ל־100 בשנייה
בשנתיים האחרונות התמסר מורד לאהבתו הישנה והוא משקיע את כל כולו בה. מונסניור היא חנות ייחודית, צבעונית ושונה שמתמחה בהלבשת חתנים, אבל לא רק. כדורגלנים, אמנים (אביב גפן, אביתר בנאי וסטטיק הם חלק קטן) והרבה אושיות עברו בה. זה מה שנותן לו את הסיפוק בחיים.
“אני אוהב ומחובר מאוד למה שאני עושה”, אומר מורד, “היצירה, העשייה, הירידה לפרטים, הדקדוק – אין הרבה עסקים שמתנהלים בצורה כזו. זה מביא אותי למקומות אחרים ואני גאה בדרך שעשיתי. לסגור את גיל 50 ולהרגיש כנער, אני חושב שאני נמצא במקום מגניב בחיים. ודווקא בגיל הזה, רגע לפני שמאיה עושה לי מסיבת הפתעה, החלטתי להפיק לעצמי מסיבה עם המוטו שמלווה את חיי – לתת לאנשים אהבה. האושר הכי גדול שלי הוא לראות אנשים שמחים ומאושרים. בחרתי בפינצטה אנשים שליוו אותי במהלך חיי, שהיו משמעותיים בשבילי. אני חברותי וחברתי מאוד. זה אל”ף-בי”ת של החיים”.
זה הסיכום שלך ל־50 שנות דורון מורד?
“היום אני יודע לנתב מה חשוב יותר ומה חשוב פחות בחיי. אני סוגר את החנות בשעה 19:00, מגיע הביתה לבנות שלי ונמצא איתן ערב ערב כי מאיה עסוקה בקריירה. היא תמכה בי במשך 23 שנה, ועכשיו זה הזמן שלה. בהזדמנות זו אני רוצה להודות לחמי ולחמותי על העזרה, זה לא מובן מאליו. בקיצור, אני מגיע הביתה דואג לבנות לאוכל, למקלחות, לשיעורים. זו משרה בפני עצמה. כמה שאני בליין, רוב השבוע אני מוצא את עצמי בשעה 22:00 במיטה. אבל מה שהחיים נתנו לי – החוויות, הניגודיות של מ־0 ל־100 בשנייה – כל חיי הרגשתי ומרגיש צעיר, ואני יודע לתת את הפייט הנכון כשצריך ויודע לעשות את העבודה הנכונה כשצריך. והכי חשוב לעשות הכל מאהבה”.
קלישאות. הזהרנו מראש.
מורד חוגג את יום הולדתו עם בנותיו. ""יודע לנתב מה חשוב יותר ומה חשוב פחות בחיי"
