מודי בר-און (צילום: יוסי פרץ ארי)
מודי בר-און (צילום: יוסי פרץ ארי)

הבחור עם הסיגריה מהיציע

הנסיך האהוב של שידורי הכדורגל בישראל, היה יכול הרי לשבת בכל אצטדיון בכל מקום שרק יבקש: בתא הכבוד, בתא הכסף, בתא הפלטיניום, בתא היהלום או בכל תא עם שם מפוצץ אחר. אבל הוא העדיף לברוח מתאי הכבוד והכסף הסטריליים האלה כמו מאש

פורסם בתאריך: 31.5.22 16:50

בשני בערב, כמה שעות אחרי מותו, הוארו האצטדיונים הגדולים בישראל לזכרו.  בבלומפילד, בטרנר, בטדי, בנתניה, בחיפה, הודלקו הזרקורים באצטדיונים הריקים, ורק החריפו את הכאב על כך שיותר לעולם לא יהיה עוד מודי. אף פעם. בשום אצטדיון.

והאמת? אין מחווה מתאימה יותר למודי שכל כך אהב ונמשך לאצטדיונים האלה: להתרגשות ליד הקופות, לריח המיוחד הזה של כדורגל (שבשנות השמונים היה מיקס של גרעינים רטובים עם סיגריות ובשנים האחרונות נהייה יותר ריח של דשא לח), לסאונד העמום הזה של הקהל, כשאתה שבתוך המנהרה אתה מתקשה לפענח מה בדיוק קורה שם. גול? פאול? אדום? הצלה?.

ומודי? הנסיך האהוב של שידורי הכדורגל בישראל, היה יכול הרי לשבת בכל אצטדיון בכל מקום שרק יבקש: בתא הכבוד, בתא הכסף, בתא הפלטיניום, בתא היהלום או בכל תא עם שם מפוצץ ומופרך אחר שמחלקות השיווק המציאו. מה זאת אומרת?  מודי הוא VIP. הכי VIP שיש. אבל הוא העדיף לברוח מתאי הכבוד והכסף הסטריליים האלה כמו מאש.

 

 

מודי היה תמיד מגיע באיחור קטן ליציע, כמעט תמיד לבד, עולה למעלה, חצי מתחבא בין האוהדים האחרים, מדליק סיגריה (כל עוד זה היה אפשרי) ועוד סיגריה ועוד אחת, וחי את המשחק. אוהד ואוהב של אמת. בלי חארטה.

הוא לא זייף לרגע – האיש שפגש וראה וידע והכיר באינטימיות לוחצת את כל הכדורגל הישראלי וחצי מהכדורגל האירופי, לא עבד על אף אחד. הוא באמת אהב.  זה באמת היה לו חשוב. כל התארים והסופרלטיבים והפרסים לא שינו את הילד שפינטז בלילות על קבוצת החלומות שלו.

וזו אולי גם הסיבה להצלחה ולאהבה הנדירה שהוא קיבל: כי מרגישים את האמת. את התשוקה הזו שאי אפשר לזייף. התשוקה והאמת האלה ליוו את שידורי הספורט שהגיש, את הסדרות הדוקומנטריות שיצר, את הכתיבה והראיונות, וגם את ההוראה במסלול טלוויזיה במכללת ספיר, שם היינו נפגשים בחדר המרצים ונאנחים יחד בקול רם על המשחק האחרון.

לפני כמה שנים בטדי, עדן בן בסט השווה ל-3:3 מול בית"ר בדקה ה-94. הקהל האדום המועט היה בטירוף, ומודי התחיל לשיר ולקפוץ עם כולם. הסתכלתי עליו, ונראה היה לרגע שהוא קצת התבייש. אולי זה לא הכי לעניין שהמנחה הרשמי בן ה-55 של המשחק המרכזי בערוץ הספורט של ישראל משתולל כמו ילד ביציע? אבל אז הוא התעשת, הגניב מבט, וסינן: "עזוב אותך מהכל, זה הדבר האמיתי. הכי אמיתי שיש".

 

אולי יעניין אותך גם

תגובות

תגובה אחת
  1. סיגריות זה סרטן בטוח

    הגיע זמן שהציבור כולו יפנים: סיגריות הורגות
    סיגריות זה סרטן מגולגל בנייר.
    לשים את התמונה שלו מעשן ואת הגיל בו נפטר ולעשות 1+1 רבותי

🔔

עדכונים חמים מ"כלבו - חיפה והצפון"

מעוניינים לקבל עדכונים על הידיעות החמות ביותר בעיר?
עליכם ללחוץ על הכפתור אפשר או Allow וסיימתם.
נגישות
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר