עשרות אלפי נוסעים עוברים מדי יום במרכזית המפרץ. חלקם מגיעים ברכבת, אחרים באוטובוס או במטרונית, ומעליהם חולפות הקרוניות של הרכבלית בדרכן לטכניון ולאוניברסיטת חיפה. מה שנראה כיום כמו צומת תחבורה מרכזי, היה במשך שנים אזור מעבר עמוס בשולי חיפה.
אבל מאחורי התנועה הזאת נמצא רעיון גדול יותר מתחנה מרכזית: ליצור נקודה אחת שבה אמצעי התחבורה אינם רק עוברים זה לצד זה, אלא מתחברים זה לזה. וזה, יותר מכל מבנה או רציף, הסיפור של מרכזית המפרץ.
לפני שהדרכים נפגשו
במשך שנים התבססה התחבורה הבינעירונית של חיפה במידה רבה על התחנה המרכזית בבת גלים. אוטובוסים שהגיעו מהצפון ומחלקים אחרים של הארץ נכנסו עמוק אל תוך העיר, וריבוי הקווים שעברו ברחובותיה תרם לעומסי תנועה, לרעש ולזיהום אוויר.
בתחילת שנות האלפיים החלה התפיסה להשתנות. במקום שכל קו ימשיך אל מרכז העיר, התגבשה תפיסה של מוקדי תחבורה בשעריה של חיפה, שבהם יוכלו הנוסעים לעבור בין קווים בינעירוניים לעירוניים ובין אמצעי תחבורה שונים. מרכזית המפרץ בצפון ומרכזית חוף הכרמל בדרום הפכו עם השנים לשני העוגנים של המערכת החדשה.
בינואר 2002 נפתח המסוף הראשון של מרכזית המפרץ באזור הצ'ק פוסט, בסמוך לתחנת הרכבת לב המפרץ. כבר אז הרעיון היה רחב יותר מהקמת תחנת אוטובוסים נוספת: ליצור מרכז תחבורה שיחבר בין חיפה, הקריות והצפון ויאפשר לנוסע להחליף אמצעי תחבורה בלי להיכנס אל לב העיר.
עבור אלפי נוסעים מהקריות ומהצפון, השינוי היה מיידי. נוסעים שהיו רגילים להמשיך באוטובוס אל תוך חיפה החלו לרדת במפרץ, לעבור בין הרציפים ולהמשיך בקו אחר אל היעד. המקום שהיה מזוהה במשך שנים בעיקר עם הצ'ק פוסט, צומת עמוס בלב אזור של תעשייה ומסחר, קיבל תפקיד חדש ומרכזי בחיבור המטרופוליני.
כבר בתחילת הדרך הופיעו בתוכניות חלק מהמרכיבים שיהפכו בהמשך למרכזית המפרץ שאנחנו מכירים היום. לצד האוטובוסים ותחנת הרכבת תוכננו חניונים, מוניות, מערכת תחבורה עתירת נוסעים ואפילו רכבל שיחבר את המפרץ עם הטכניון ואוניברסיטת חיפה. חלק מהרעיונות האלה נראו אז כמו חזון רחוק. יותר משני עשורים מאוחר יותר, הם הפכו למציאות.
ממסוף אוטובוסים למרכז תחבורה
מרכזית המפרץ של 2002 הייתה רק נקודת ההתחלה. ככל שמערכת התחבורה של מטרופולין חיפה התפתחה, גם המרכזית השתנתה. עוד קווים הגיעו, מערכות חדשות נבנו, ורעיון ה"תחנה" הפך למרכז תחבורה משולב.
במהלך 2011 ו-2012 הושלם שדרוג המתחם, שנועד להתאים אותו לשילוב המטרונית, שהחלה לפעול בשנת 2013. בשנת 2015 יצא לדרך שלב נוסף בהשלמת מרכז התחבורה המשולב, שכלל גם את הקמת התשתיות לקראת חיבורו לרכבת העמק. שלבים אלה קודמו בתקופת כהונתו של יונה יהב כראש עיריית חיפה, שהציב את הרחבת התחבורה הציבורית ואת החיבור בין מערכות התחבורה השונות כחלק מתפיסת התחבורה של העיר.
"כבר אז היה לנו ברור שעתיד התחבורה בחיפה לא יכול להתבסס רק על עוד כבישים ועוד כלי רכב פרטיים", מסביר ראש עיריית חיפה אז, וגם היום, יונה יהב. "הבנו שעיר מטרופולינית כמו חיפה זקוקה למערכת תחבורה ציבורית חכמה, שמחברת בין אמצעי התחבורה השונים ומאפשרת לאנשים לנוע במהירות ובנוחות בין חיפה, הקריות והצפון. התפיסה שהובלתי הייתה ליצור בשערי העיר מוקדי תחבורה משמעותיים, שבהם הנוסע יוכל לעבור בקלות מרכבת לאוטובוס, למטרונית ולרכבלית, מבלי שכל תנועה אזורית תצטרך להיכנס אל תוך מרכז העיר. מרכזית המפרץ היא ביטוי מובהק לתפיסה הזאת".
חברת יפה נוף תיכננה וביצעה את הפרויקט עבור משרד התחבורה והקמתו הושלמה בשנת 2018. המרכז החדש, בשטח של כ-12 אלף מ"ר ובעלות של כ-300 מיליון שקל, נבנה בלבו של אחד האזורים התחבורתיים המורכבים והעמוסים בצפון, בין מסילות רכבת, כבישים, גשרים ומערכות תחבורה פעילות.
וזה היה אחד האתגרים הגדולים בפרויקט: להקים מרכז תחבורה חדש בתוך מתחם שכבר פעל מסביב לשעון. רכבות המשיכו לנוע במסילות, אוטובוסים ומכוניות חלפו בכבישים והנוסעים המשיכו להגיע ולעבור במקום. במהלך העבודות אף הוסט המסוף הקיים כדי לאפשר את המשך הבנייה לצד הפעילות התחבורתית.
הרבה יותר מתחנת אוטובוסים
אחד הדברים שמייחדים את מרכזית המפרץ הוא שקשה להגדיר אותה באמצעות אמצעי תחבורה אחד. במתחם שולבו רציפים לאוטובוסים עירוניים ובינעירוניים ולמטרונית, חיבורים לרכבת, מעברים וגשרים להולכי רגל, חניונים ומערכות שנועדו לאפשר מעבר בין אמצעי התחבורה השונים.
האגף הצפוני נבנה כמבנה סגור וממוזג, כשהחיבורים בין חלקי המתחם נעשים באמצעות מעברים וגשרים ייעודיים, בהם גם גשר מקורה המחבר אל רציפי הרכבת. ההפרדה בין תנועת הולכי הרגל לבין כלי הרכב מאפשרת לנוסעים לעבור בין אוטובוס, מטרונית ורכבת בצורה רציפה ובטוחה יותר.
אם במרכזית המסורתית הנוסע הגיע באוטובוס ובדרך כלל המשיך באוטובוס אחר, במרכז התחבורה של היום, אמצעי התחבורה שמביא את הנוסע למקום לא חייב להיות זה שיוציא אותו ממנו. אפשר להגיע ברכבת ממרכז הארץ ולהמשיך במטרונית לקריות, להגיע באוטובוס מהגליל ולעבור לרכבת, או להמשיך ברכבלית לטכניון, לאוניברסיטת חיפה וליעדים נוספים בכרמל.
מרכז התחבורה מקבל צורה חדשה
ביוני 2018 נחנכה מרכזית המפרץ החדשה, וב-1 ביולי היא נפתחה לציבור. המרכז החדש איחד תחת קורת גג אחת אוטובוסים עירוניים ובינעירוניים, מטרונית, רכבות, מוניות וחניונים, לצד החיבורים למערכות התחבורה שעוד היו עתידות להצטרף אליו. בטקס החנוכה השתתפו שר התחבורה דאז ישראל כ"ץ וראש עיריית חיפה יונה יהב.
אבל גם כשהמרכזית החדשה נפתחה, חלק אחד בפאזל עדיין היה חסר. מעל התחנה כבר תוכנן אמצעי תחבורה מסוג אחר לגמרי.
הרכבלית משנה את התמונה
כשהמסוף הראשון של מרכזית המפרץ נפתח בתחילת שנות האלפיים, הרעיון של רכבל לטכניון ולאוניברסיטת חיפה עוד היה חזון עתידי. כשמרכזית המפרץ החדשה נחנכה ב-2018, הרכבלית כבר הייתה פרויקט בהקמה.
באפריל 2022 הפכה התוכנית לנסיעה אמיתית. הרכבלית החלה לפעול ממרכזית המפרץ, דרך הטכניון ועד אוניברסיטת חיפה, והפכה את מרכזית המפרץ גם לתחנת המוצא של רכבל התחבורה הציבורית הראשון בישראל להסעת המונים.
ברגע הזה קיבלה מרכזית המפרץ ממד נוסף. נוסע שמגיע ברכבת או באוטובוס מהצפון כבר אינו חייב להמשיך דרך הכבישים המטפסים לכרמל כדי להגיע לטכניון או לאוניברסיטת חיפה. הוא יכול לרדת במרכזית ולעבור מרכבת למטרונית, ומשם לרכבלית – מנסיעה על מסילה, לנסיעה בכביש ולבסוף לתנועה באוויר.
30 אלף נוסעים ביום
המיקום של מרכזית המפרץ הפך אותה לצומת שבין חיפה, הקריות, נשר והצפון. היא משמשת בעת ובעונה אחת תחנה עירונית, מטרופולינית וארצית, מקום שבו נסיעות קצרות בתוך המטרופולין נפגשות עם קווים שמגיעים מרחבי הארץ.
כיום עוברים במרכזית המפרץ כ-30 אלף נוסעים ביום. במתחם פועלים כ-75 קווי אוטובוס המבצעים כ-4,500 נסיעות ביום, לצד המטרונית, רכבות ישראל והרכבלית.
מרכזית המפרץ: השלב הבא
למרכזית המפרץ אין נקודת סיום אחת. המסוף הראשון נפתח ב-2002, המטרונית הצטרפה ב-2013, מרכז התחבורה החדש נפתח ב-2018 והרכבלית הצטרפה ב-2022.
וגם היום המתחם ממשיך להשתנות. ביוני 2026 אישרה הוועדה לתשתיות לאומיות לקדם תוכנית לשדרוג ולהרחבה משמעותית של מרכזית המפרץ. התוכנית נועדה להגדיל את קיבולת המרכז, להרחיב את השטחים התפעוליים ולאפשר לו לקלוט שירותים ומערכות תחבורה נוספות בעתיד.
אחד החיבורים המשמעותיים המתוכננים הוא הרכבת הקלה "נופית", שעתידה לחבר את מטרופולין חיפה עם נוף הגליל ונצרת ולהוסיף למרכזית המפרץ זרוע תחבורתית נוספת אל הצפון.
הסיפור של מרכזית המפרץ הוא גם סיפור של תכנון לטווח ארוך. כבר לפני יותר משני עשורים הופיע בחזון החיבור בין אוטובוסים, רכבת, מערכת תחבורה עתירת נוסעים ורכבל. מאז הצטרפו המטרונית, רכבת העמק והרכבלית, ובעתיד צפויה להגיע גם "נופית". מה שנראה אז כמו חזון רחוק הפך למציאות.
ראש עיריית חיפה יונה יהב: "מרכזית המפרץ היא הרבה יותר ממרכז תחבורה. היא דוגמה לאופן שבו תכנון נכון וראייה ארוכת טווח יכולים לשנות את הדרך שבה מטרופולין שלם מתנהל. במקום אחד נפגשים היום רכבות, מטרוניות, אוטובוסים ורכבלית, ובעתיד תצטרף אליהם גם הרכבת הקלה 'נופית'. זהו בדיוק הכיוון שאליו אנחנו רוצים להוביל את חיפה. במרכזית המפרץ לא ביקשנו להקים עוד תחנה מרכזית, אלא ליצור צומת תחבורתי מטרופוליני שמתוכנן שנים קדימה ויודע לקלוט מערכות תחבורה שעדיין לא היו קיימות בעת שתוכנן. היום, אפשר לראות כיצד חזון ותכנון ארוך טווח הופכים למציאות, ואת חיפה לעיר המגוונת ביותר מבחינה תחבורתית. כך צריך לחשוב על תשתיות בחיפה, לא רק על הצורך של היום, אלא על העיר והמטרופולין שאנחנו רוצים לראות בעוד עשרים ושלושים שנה".
"מרכז תחבורה אמיתי נמדד במספר האפשרויות שהוא יוצר"
יו"ר חברת יפה נוף ד"ר אסף גסטפרוינד: "מרכזית המפרץ ממחישה מה קורה כשמתכננים תשתית לא רק לצרכים של היום, אלא גם למה שיגיע אחריהם. היא התחילה כמסוף אוטובוסים והפכה לצומת שבו נפגשות מערכות תחבורה שונות. העובדה שגם יותר משני עשורים לאחר הקמתה היא ממשיכה להתפתח, היא בדיוק המבחן של תשתית שתוכננה נכון: לא רק לתת מענה להווה, אלא להיות מסוגלת להשתנות יחד עם העיר והמטרופולין. עבור יפה נוף, זהו אחד הפרויקטים שממחישים את החשיבות של ראייה ארוכת טווח ושל הסתכלות על חיפה והצפון כמערכת תחבורתית אחת".
בכתבה הבאה בסדרה: האוטוסטרדה ששינתה את המפרץ – סיפורו של כביש 22, שיצר חלופה מהירה לכביש 4 הישן, הקל על הנסיעה בין הקריות לחיפה ופתח ציר תחבורה חדש ששינה לא רק את הדרך שבה נוסעים במפרץ, אלא גם את אפשרויות הפיתוח הכלכלי סביבו.
מרכזית המפרץ במספרים
תחילת פעילות המסוף הראשון: ינואר 2002
פתיחת מרכז התחבורה החדש: 1 ביולי 2018
שטח המרכז החדש :כ-12 אלף מ"ר
עלות הקמת המרכז החדש: כ-300 מיליון שקל
נוסעים: כ-30 אלף ביום
קווי אוטובוס: כ-75
נסיעות אוטובוס: כ-4,500 ביום
אמצעי התחבורה במתחם: רכבות, אוטובוסים עירוניים ובינעירוניים, מטרונית, רכבלית ומוניות
החיבור העתידי המרכזי: הרכבת הקלה "נופית", שתחבר את מטרופולין חיפה עם נוף הגליל ונצרת
אוהד
המרכזית מיועדת רק ליוממים. לתושבי חיפה לא עוזרת כלל. הדבר ההגיוני היחיד יהיה להקים מסוף תחבורה מול הגרנד קניון.
חיפאי לשעבר
עם כל הכבוד לפרויקטים הגדולים וזה באמת מגה פרויקט, בסופו של דבר הם נעשים ע"י בני אדם, אנשים, אותם מהנדסים שעבדו בזמנו בחברת יפה נוף המפוארת מה שהיום היא כבר לא כזאת. כיום נשאר השם בלבד אבל ללא אנשי הנדסה, ללא יכולות להוביל פרויקטים הנדסיים בכזה סדר גודל, אז הקרדיט הוא לכל אלה שעבדו פעם ביפה נוף. מאחל לאנשים של היום החל מיו"ר אסף ועד אחרון העובדים והעובדות, שילמדו מהגווארדיה המקורית כיצד עושים הנדסה, כיצד עושים טוב לחיפה ובצניעות ובמשכורות צנועות.