עונת התערוכות החדשה במוזיאון חיפה לאמנות מזמינה את המבקרים לבחון לעומק את הגוף האנושי. בתערוכות החדשות מפנים אמנים מהארץ ומהעולם מבט אל תוככי הגוף וחושפים את המתרחש מתחת לעור. התערוכות בוחנות את האפשרויות השונות שגלומות בגוף – כוח החיים האצור בו, יכולתו להתרומם ולהתקומם נגד גורמים ממשטרים, הזיקה ההדוקה שבינו לבין הנפש, והיותו מוקד של חום, קשר ואהבה.
התכנים הרפואיים שעולים כהד מהתערוכות ומהעבודות המוצגות בהן זימנו שיתוף פעולה עם המרכז הרפואי בני ציון, כאשר רופאים מבית החולים הוזמנו לחוות חוות דעת רפואית על יצירות האמנות ועל מצב הגוף שבהן. את התערוכות אצר האוצר הראשי ד"ר קובי בן-מאיר.
את העונה החדשה מובילה התערוכה הקבוצתית "מדדים חיוניים: דופק וקצב נשימה באמנות עכשווית", שמתפרשׂת על פני כל הקומה העליונה של המוזיאון ומוצגות בה עבודות של 14 מבכירי היוצרים בארץ ובעולם. פעולות גופניות של שאיפה ונשיפה, זרימת הדם ודופק הלב מקבלות ביטוי חזותי וקולי ומעצבות את צורת העבודות, המאפשרות התבוננות במנגנון הפעולה של הגוף בעודן משקפות את מה שמתחולל מחוצה לו. התערוכה כוללת יצירות של כמה מהאמנים המודרניים והעכשוויים החשובים בעולם, ובהם לואיז בורז'ואה ודגלאס גורדון, לצד פרויקטים חדשים שנוצרו עבור התערוכה על ידי אמנים כמו מרים כבסה ועלמה שניאור. האמנית הדנית סופי דופון, שמציגה כמה עבודות בתערוכה, תגיע לפתיחה ותציג מיצג במוזיאון בשבת, 11 בפברואר.
קצב הדופק וקצב הנשימה הם בין המדדים החיוניים שלפיהם קובעים הרופאים אם אדם הוא בריא, חולה או מת. בתערוכה מוצגים כמה מהתוצרים הממשיים של המדדים החיוניים הללו ביצירות אמנות מ-20 השנים האחרונות. קווים, אורות וצלילים נוצרים תוך התאמת המעשה האמנותי למקצב של פעימות הלב ושל שאיפה-נשיפה אשר קובע את מבנה היצירה. התעמקות במקצב הזה – רגוע וסדיר, מהיר ותזזיתי או דומם לחלוטין – עשויה להוליך צלילה פנימה אל תוך התודעה. לחילופין, יש בה כדי להעלות אל התודעה את אלה שמדממים או את אלה שמנעו מהם אוויר לנשימה. חלל מיוחד לכל המשפחה שעיצבה לילך שטיאט מזמין את בני המשפחה ליצור, לגעת ולחוש את החום של גופם, ולחוות את תכני התערוכות באופן בלתי אמצעי.
"מי יכול למחוק את העקבות". רחינה חוסה גלינדו (צילום: חוזה אוסוריו)
רוצים להישאר מעודכנים?
תערוכה נוספת – "מכשירים ומחוות" של חן כהן – מציגה סדרת עבודות חדשה שאותן היא יצרה בשנה האחרונה. בתקופה זאת צילמה כהן את השגרה הרפואית שלה במרפאות ובבני ציון. היא התמקדה במכשירים רפואיים ובמפגשיה עם הצוות הרפואי, שתכליתם היא טיפול בגוף, ועבורה הם מלאי רוך וחמלה ומרפאים את הנפש. היא לא תיעדה את הטיפולים מעמדה אובייקטיבית או כזו שמדגישה חולי, חולשה או את הקושי שבהיותה מושא לבחינה רפואית, אלא הופיעה עבור המצלמה. כהן הגיעה לבדיקות כשמאנית, לבושה תמיד באותה שמלה שחורה ארוכה. המצלמה שהיא הציבה במרפאה הפכה את המעמד לפעולה אמנותית שעוסקת ביופי ובאהבה.
התמונות, שחולצו בחלקן מצילום וידיאו, עובדו ונוקו מפרטים שאינם חיוניים לדימוי כדי למצות בו את ביטויים של יופי ואהבה. בחסות הסביבה עתירת המכשירים נוצר יחס בין אישי אינטימי בינה לבין אנשי הצוות הרפואי – מפגש בין אדם שמתמסר ומפקיד את גופו בידי אחר לבין מי שמושיט יד תומכת. בפעולה שהתרחשה במוזיאון תמכו שמונה אנשים בגופה של כהן, וצולמו רק אחרי שהיא יצאה מאחיזתם. התמונות שחולצו מפעולה זאת מתמצתות את ההליך הרפואי לרגעי חסד של מחוות נדיבות.
בתערוכת היחיד "נקודת איזון" של נגה יודקוביק-עציוני מקבל גוף האדם ביטוי מרומז בסדרת פסלים שנמצאים על סף קריסה, הממחישים את שבריריותו של האדם. בפעולה עמלנית היא רוקחת, מפרקת ומרכיבה מחומרים שונים אובייקטים שכמו נוצרו מעץ. האובייקטים הללו, שנראים כאילו נערמו זה על גבי זה באקראי, הם פרי תכנון מקדים מדוקדק, שבמהלכו בחנה האמנית את יחסי הגומלין בין החלקים המפוסלים לפסלים לחלל בעבודה המשלבת פיסול ואדריכלות.
בשנים האחרונות ייחדו את עבודתה של יודקוביק-עציוני מיצבי אורך גדולים שהונחו על הרצפה. בתערוכה זו משתנה נקודת המבט, והאובייקטים מיתמרים מהרצפה לתקרה, לצד עבודות פיסוליות שמטפסות על הקירות. בין הרצון של החומר לעלות מעלה לבין כוח הכבידה המושך כלפי מטה, הפסלים מוצאים נקודת איזון חמקמקה של יציבות. את התערוכה אצרה לימור אלפרן.
נוסף על כך מציג המוזיאון שני פרויקטים שהתהוו במסגרת החממה לאמנות מקום של מוזיאוני חיפה – יוזמה המבטאת את המחויבות של המוזיאון לקידום האמנות ולעבודה משותפת עם קהילות בעיר. התערוכה הראשונה היא "ארוחת זרים" של שחר סיון ורועי כהן. זהו למעשה תוצר של פרויקט שחקר את משמעויותיהם של אוכל ואכילה לזהות האישית וחלקם ביצירת קבוצה. ספר מתכונים, הדפסי עץ ושולחן עמוס באוכל מפוחם הם כמה מהתוצרים של המסע המשותף של האמנים עם שישה זרים שחלקו ארוחות וזיכרונות.
התערוכה השנייה במסגרת החממה היא "האומר לא" של תמר נסים. התערוכה מסכמת את פעולתה של האמנית עם אנשים מבית הלוחם בחיפה, שאיתם היא המחיזה את ההצגה "האומר לא" של ברטולט ברכט. במהלך האמנותי והקבוצתי שהניעה נסים, בביצוע ותיקי בבית הלוחם שעצם קיומו נקשר בנכונות להקרבה עצמית, המחזה נטען מחדש בשאלות עדכניות הנוגעות להקרבה עצמית וליחסי היחיד והמדינה. את התערוכה אצר עוז זלוף.
פתיחה חגיגית, יום חמישי, 9 בפברואר, שעה 19:00. נעילה ב-25 ביוני. הכניסה חופשית בערב הפתיחה.
"לשאוף". דור זליכה לוי (צילום: נועם פרייסמן)
