בשבוע הבמה תעלה על בימת תיאטרון חיפה ההצגה "ילדי השמש" – יצירה מקורית בעקבותיו ובהשראתו של מקסים גורקי. גורקי כתב את המחזה המקורי בכלא, אחרי מהומות אלימות וקריאה למהפכה אי שם ברוסיה הצארית של 1905. רגע אחרי שכל האדרנלין שקע, כתב גורקי את המחזה שהוא מפץ גדול של שאלות: כשהכל בחוץ משתגע, מה התפקיד של הפרט בחברה? מה התפקיד של אמנות ברגעי משבר? מה התפקיד של המדע? של הרפואה? של הקדמה? של התיאטרון?
מקסים גורקי מתאר חבורה של אינטלקטואלים שמנסים לצקת משמעות לחיים שלהם, אבל נשארים כל כך מנותקים לסביבה שלהם. למה שקורה חצי מטר מהם.
על העלילה
המדען פרוטאסוף חי בשכירות יחד עם אשתו ואחותו באחוזה שפעם הייתה של הוריו, ובה הוא מקדיש כל שנייה בחייו לניסויים מדעיים שיקדמו את הפוטנציאל של המין האנושי להתגבר על המגבלות הביולוגיות שלו וליצור חברה חדשה – חיים חדשים. אף אחד מסביבו לא מבין אותו ואת הרעיונות שלו. הוא מנתק את עצמו מהעולם החיצון והודף באדישות את השמועות על התפרצות מגיפת הכולרה שמתפשטת בכל העיר. הוא מאבד את עצמו בניסויים ודיונים עם האמן ואגין, שמנסה לחזר אחרי אשתו ומאמין בטוהר של האמנות, עם הווטרינר צ'פורנוי, המבקש את יד אחותו, אבל נדחה פעם אחרי פעם וספוג בציניות מפוכחת עד שהוא טובע בה; עם מלאני, אחותו של צ'פורני, אלמנה עשירה ואובססיבית מאהבה חסרת רסן אליו, לפרוטאסוף; עם אחותו אליזבטה, היחידה שרואה את הזעם והאלימות, אבל אלו משתקות אותה לגמרי.
הם דנים בתשוקה ובחשיבות עצמית ברעיונות גדולים ועל הפוטנציאל האנושי; בזמן שהם מותירים אחריהם שובל של הרס עיוור ואדיש. אותו ניתוק, חוסר אמפתיה, עיוורון והיעדר מצפן חברתי מדרדרים את המצב בתוך האחוזה ומחוצה לה. החזון האוטופי שלהם להיות ילדים של השמש נגדע על ידי ליקוי חמה של כוחות מצלים שהם התעלמו מהם לאורך יותר מדי זמן. מה שווה כל הקדמה הזו; אם היא משאירה כל כך הרבה אנשים מאחור? ואיפה התיאטרון בכל הסיפור הזה?
רוצים להישאר מעודכנים?
המפגש עם המחזה
היצירה היא תולדה של אלתור תמידי על המחזה של גורקי – שילוב של העולם הבדיוני שגורקי מציע יחד עם העולם שמחוץ לתיאטרון. ריקוד בין הדוקומנטרי לבדיוני; בין הכאן ועכשיו שכולנו חולקים בתוך התיאטרון בין השם ואז של רוסיה בתחילת המאה וגם לא לשכוח – בין השם ועכשיו – זה שממש פה – מחוץ לתיאטרון ממש כרגע. מה קורה שהעולם והאולם מתערבבים?
על תהליך העבודה
הצוות האמנותי של ההצגה – שחקנים, מעצבים, במאי – נפגש יום-יום עם ההצעה האמנותית של גורקי – המחזה "ילדי השמש"; ביחד הם מנתחים, מספרים סיפורים ובעיקר מציעים את עצמם. דרך עבודה של ניתוח פעיל, מנסה הצוות לפתוח את החומר ולהחיות אותו דרכם. מנסים לא לדבר על החומר אלא מ-החומר ויום-יום לעלות על הרגליים ולנסות. הניסיונות הם אטיודים (Etudes), שזה בעצם אלתור מובנה על חלק מהמחזה; מעבירים את התנועה של המחזה דרך הפילטר שהוא הם; לא נשארים צמודים לטקסט או להעמדה כלשהי – אלא למפגש החי והחד פעמי עם החומר. היום.
בימוי: איתי דורון; וידאו ועיצוב חלל: עומרי רוזנבלום; מוזיקה: גיא כוכבי; תאורה: ליאור הופמן; תלבושות ואביזרים: אדר קליין; עוזר במאי: מעין לזר; אריזה גרפית: אמיר גורפינקל.
שחקנים: דיא מוגרבי, יעל מור, מאיה קיש, ענבר קובי, אבי מור, דניאל אדוארדסון, ארנון רוזנטל.
החל מ-15 ביולי, 20:30, במה 3, תיאטרון חיפה
