השם לא להיט, האוכל דווקא כן

פורסם בתאריך: 9.2.18 08:32

שלום לכולם. אני יודע שאין צורך להציג את עצמי. כיכבתי במשך שנים במדורי הרכילות, התפרסמתי כמעצב שיער מוביל, ובשנים האחרונות, בשל תאונת ריאליטי, נחשפתי כמעט בכל בית בישראל. מאז שאני זוכר את עצמי היוו האוכל וההתעסקות בו חלק דומיננטי בחיי. אפשר לומר שנולדתי מבקר מסעדות, ועוד כילד פתחתי חך שידעה להבחין בין דרעק לעלית. אי אפשר למרוח אותי במרגרינה כי תמיד הייתי איש של חמאה. אני יודע שרבים התרשמו ממני כאדם בוטה, חצוף, משתלח ודקדקן, אבל זה לא מדויק ואני מבטיח הפעם להיות קשוב, לעצמי בעיקר, ולהעביר מסר. אני שמח על ההזדמנות להיות אתכם מדי שבוע, לבקר במסעדות, לטעום מנות דגל, להמליץ עליהן (או לא) ולשמש לכם כפה, תרתי משמע. אני מתכוון להביא לכם מדור אוכל שישמש סוג של מפת דרכים, או כמו שאני מכנה – רוצו לשם או ברחו משם.

במסע הדילוגים שלי בין המסעדות תתלווה אלי מדי שבוע אושיה מוכרת מכל תחומי החיים שתעזור לי לדרג את המסעדה וגם אשאל סועדים אחרים על התרשמותם. המסקנות ישוקללו לחמישה קריטריונים שיקבעו כמה מספרי זהב תקבל המסעדה, או אם יהיה זה שפריצר מרסס מים שירטיב את המסעדה בנוזל אזהרה.

* * *

המסעדה הראשונה שבה ביקרתי היא ויוינו – הרובע האיטלקי שהוקמה על חורבותיה של פופולו המיתולוגית. המקום הוא יומרני ומכנה את עצמו בית אוכל איטלקי – דבר שמפתח ציפיות גדולות למי שרוצים להתענג על מעדנים מרומא, מנאפולי או ממילאנו, אבל למה לעזאזל “רובע”? המילה רובע מתארת מחוז בשליטה עצמאית, ומקורו הוא בשיטת חלוקת הערים שהיתה נהוגה בתקופה ההלניסטית. אז בשם ריבון העולמים, מה הקשר בין ארץ המגף לאקרופוליס? אני ממליץ לרובע להיות ייחודי ולרקוח מנה שאין כמותה בשום “רובע” איטלקי, מנה שמחברת בין יוון לאיטליה בצלחת של ג’וצי, ואני מתכוון לסלט יווני משובח שנח לו על רצועות פסטה בעבודת יד, עם שמן זית יווני או איטלקי משובח ועם זיתים מהמטעים הנהדרים בחבל לפקאדה ההררי.

למרות הפתיח הנ”ל, אין ספק שויוינו היא הצלחה מהדהדת. המסעדה מוכיחה שהמצב הכלכלי בחיפה הוא לא כזה נורא, וגם באמצע השבוע קשה למצוא בה כיסא פנוי ומומלץ להזמין מקום מראש, אחרת או שמתייבשים בעמדת ההמתנה עם פונץ’ על חשבון הבית או שמטביעים את היגון בחנות הנוחות הסמוכה של ילו.

האורחת שלי הפעם העיתונאית וכוהנת הרכילות ליאורה גולדנברג שטרן. גולדנברג שטרן, עיתונאית זה 26 שנה, החלה את דרכה במקומונים בחיפה ובקריות והגיעה לעיתונות הארצית בזכות עבודה סיזיפית קשה. לדבריה, היא לא מאמינה בקיצורי דרך ועד היום היא מרגישה בכל יום שזהו יומה הראשון בעבודה. כשהיא תרגיש שהיא מאבדת מהרלוונטיות שלה היא תפנה את מקומה לכאלה שכבר מתים שהיא תצא מהפריים.

ואלו הם חמישה דברים שלא ידעתם עליה:
1. היא נפש רחומה, עובדת סוציאלית בנשמתה.
2. היא סבלה בעבר מפחד קהל.
3. היא או אוהבת או שונאת – אין אצלה שטחים אפורים.
4. היא נאבקת במשקל במשך כל חייה.
5. היא לא יודעת לבשל אבל יודעת לארח לעילא ולעילא.

שנינו קיבלנו ליווי צמוד אל השולחן, וכעבור דקתיים ניצבה לצדנו מלצרית חיננית בשם אוראל, שכשמה כן היא – מלאת אור ותובנות. היא הפגינה ידע יוצא מן הכלל על אודות המנות הנפלאות, ובעיקר על אודות החוסרים ועל הסיבות שבעטיין הן אירעו. אוראל פצחה בשיר הלל למסעדה, אך הרון הסתיים למשמע קולקציית החוסרים, כלומר מה אזל. רשימה זו כללה קרפצ’ו ים, גבינת קממבר וריזוטו דלעת. הוד רכילותה לא הסתירה את אכזבתה, אבל אוראל לא נרתעה מאימת הסלבס והפוליטיקאים ושלפה את ההסבר הבא: “קרפצ’ו ים חסר כי המנה היא מומלצת מאוד ונגמרת באיזשהו שלב. אם היא מבוקשת היא תיגמר. גם ריזוטו דלעת חסר כי גם זו מנה מבוקשת, וגם הקממבר חסר”. הרמתי אצבע כמו ילד טוב ואמרתי לאוראל: “חן חן, עלמת חן. החיפאים אוהבים קממבר? מה הבעיה להחזיק במקרר נתח טוב של קמבבר, כמה דגי ים טריים ואי אלו שקיות אורז מסוג ריזוטו למקרה שבו תגיע עיתונאית רעבה שמסקרת באדיקות את פועלם של ביבי ואשתו ושל בר רפאלי, והיא רעבה מאוד?”.

אבל למה להיות קטנוניים? אוראל וחבורת המלצרים בויוינו הם קשובים, רציניים ובעלי תודעת שירות גבוהה, והתפריט הוא ממילא עשיר מאוד, אז בחרנו שתי מנות ראשונות ושתיים עיקריות. על ההתחלה קיבלנו על חשבון הבית פוקצ’ה מקסימה, רכה ומריחה ריחות של טאבון איטלקי שהונחה במרכז השולחן עם מטבלים.

גולדנברג שטרן הזמינה סלט מרקטו שהכיל תערובת של חסות, עגבניות שרי, מלפפון, בצל סגול, ארטישוק א-לה רומנה, זיתי קלמטה, גרעיני דלעת, ביצה רכה, גבינת פטה וגריסיני פסטו בוויניגרט שמן זית ולימון. הסלט הגיע מלוח ברמה לא אנושית, והגברת שהיתה נתונה תחת מתקפת נתרן איומה מלמלה “השף מאוהב, השף מאוהב, השף מאוהב”. אוראל לא איבדה את העשתונות והפגינה וירטואוזיות כשהציעה שהשף יכין סלט עם פחות אהבה, וכך היה. כעבור חמש דקות הגיע לשולחן סלט חדש במידת המליחות המדויקת, שהיה טעים להפליא. אני הזמנתי סלט פנצ’נלה שהכיל אף הוא מבחר ירקות מרשים עם מוצרלה טרייה ורכה באחוזי שומן גבוהים (אני הייתי מעדיף בוראטה) עם קרעי פוקצ’ה. הסלט היה טעים, אך קרעי הפוקצ’ה, שהיו אמורים אולי לתפקד על תקן אפגרייד לסלט (ע”ע סלט פאטוש) היו אגרסיביים מדי. המלצתי לשף היא להקטין משמעותית את גודל הקרעים ולקלות אותם מעט. לעתים היופי הוא בפשטות.

 

סלט פנצ'נלה וסלט מרקטו

סלט פנצ'נלה וסלט מרקטו

 

מנה עיקרית אחת היתה פילה סלמון צלוי על מצע שעועית ירוקה, ברוקולי וארטישוק א-לה רומנה ברוטב יין לבן. נתח הסלמון היה מכובד וצלוי במידה הנכונה, אם כי אני פחות מתחבר לירקות מקופסאות שימורים או מצנצנות זכוכית בוואקום, ואני מתכוון לארטישוק כמובן. המנה העיקרית השנייה היתה ניוקי פירות ים בחמאת סרטנים. אני יכול לדבר על ניוקי במשך שעות. כחובב ניוקי מושבע, שגם מכין אותם בבית, אני יודע שניוקי טוב הוא ניוקי שעשוי מסולת ומתפוחי אדמה ביחד. אני אוהב את הניוקי המילאנזי, שהוא עשיר בסולת ובגבינות, צורתו מרובעת, הוא שטוח, וטעמו כחלום עלי אדמות. הניוקי בויוינו הוא חמוד. במילה חמוד מכנים בדרך כלל ילדים קטנים שאו שהם באמת חמודים או שהם לא ממש מהממים וכדי לצאת פוליטיקלי קורקט ליד הוריו אומרים “איזה ילד חמוד”. את החמדמדות הניוקיסטית הזאת הצילו פירות הים שהיו מתובלים היטב בציר סרטנים נעים במרקם הנכון ובמאסה הנכונה.

 

ניוקי פירות ים בחמאת סרטנים ופילה סלמון צלוי

ניוקי פירות ים בחמאת סרטנים ופילה סלמון צלוי

 

לקינוח הזמנו כמובן טירמיסו (בכל זאת, מסעדה איטלקית), והטירמיסו בויוינו הוא בהחלט טוב, אבל הייתי ממליץ להעשיר את מרכיביו ולהשתמש במסקרפונה איכותית ובאספרסו משובח שיעצימו את הארומה ואת החושניות של הקינוח הקלאסי הזה.

 

טירמיסו

טירמיסו

 

* * *

המדדים

מדד הניקיון: מסעדת ויוינו היא נקייה מאוד. השירותים נקיים ומוארים, פחי האשפה מרוקנים, וניכר שמקפידים שם על רמת ניקיון נאותה.

מדד העיצוב: עיצוב המסעדה הוא אותנטי, צנוע ונעים, בגוונים המשרים רוגע, והדבר הראשון שעלה במוחי הקודח הוא אפרול שפריץ בשעה 17:00 בפוזיטנו. הווספה במרכז המסעדה ושכיות חמדה מארץ המגף מכניסים את הסועד מיד לאווירה האיטלקית.

מדד השכנים: שכנינו לשולחן, ג’יזל ואלון רוטמן, דיווחו שהם יחזרו למסעדה והעניקו לה ציון 8-7. לדבריהם, הסיבה לכך היא שהפיצה דומה מדי לפיצה דומינו’ס, והם היו מצפים ממסעדה עם טאבון לפיצת בוטיק בראש אחר. טענה נוספת היתה שהפסטה אמנם היתה טעימה אך היא שחתה בנהר של שמן.

מדד המחירים:
סלט מרקטו – 59 שקל
סלט פנצ’נלה – 42 שקל
פילה סלמון צלוי – 98 שקל
ניוקי פירות ים בחמאת סרטנים – 82 שקל
טירמיסו – 36 שקל
קפוצ’ינו – 12 שקל
פפסי מקס – 13 שקל.
אפרול שפריץ 2Xו- 64 שקל
סך הכל – 406 שקל

זהו מחיר נאה פלוס פלוס לארוחת ערב במסעדה חיפאית טובה שאינה מתיימרת להיות מסעדת גורמה. אני מאמין שאם קברניטי ויוינו ישמרו על אחידות המנות, ישתמשו בחומרי גלם משובחים, והשירות המהוקצע והניקיון הבוהק יישמרו, ויוינו תהפוך לחגיגה קולינרית.

הציון: שני מספרי זהב מתוך שלושה.

ויוינו – הרובע האיטלקי
מתחם תחנת הדלק פז רוממה
טל': 8229454

 

אולי יעניין אותך גם

תגובות

2 תגובות
  1. מבקר המבקרים

    איציק, הדעה שלך לא שווה את הבייטים שהיא מבזבזת.. ההתנהגות שלך כפי שנחשפה בעיני כולם והאלימות והתעללות מילולית שעשית הראנו לעולם מי ומה אתה. לעולם לא נתחשב בשעה של בריון אלים כמוך.

🔔

עדכונים חמים מ"כלבו - חיפה והצפון"

מעוניינים לקבל עדכונים על הידיעות החמות ביותר בעיר?
עליכם ללחוץ על הכפתור אפשר או Allow וסיימתם.
נגישות
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר