הקונדיטור גל גבריאלי: "יש עלי חרם ערבי"

גל גבריאלי הספיק הרבה מאז הגיע לחיפה לפני יותר מ-20 שנה. הוא בנה לעצמו מוניטין כאחד מהקונדיטורים המובילים בצפון, יצא מהארון, התארס עם מעצב האופנה אהרון גניש וגם נפרד ממנו, הביע את דעותיו הפוליטיות, ואפילו קיבל הצעות מפוליטיקאים להתמודד בזירה המקומית וסירב. אלה, נוסף על הדעתנות העיקשת שאותה הוא מהסס לבטא, מיתגו אותו כפה הגדול של הסצינה הקולינרית.

בדצמבר 2023, כשזוועות הטבח של ארגון הטרור חמאס עדיין היו טריות, אמר גבריאלי, שמזוהה כאיש שמאל, ל"כלבו – חיפה והקריות": "נגמר הנרטיב הערבי-ישראלי-פלסטיני-חיפאי, הוא לא קיים יותר מבחינתי". בריאיון הוא ביטא את אכזבתו מערבי חיפה שרבים מהם היו לקוחותיו וחלקם גם חבריו הקרובים. "אני מודה שאני מדבר מתוך כאב, כעס, פחד ואכזבה על ערביי חיפה, ש-80 אחוז מהם לא מגנים מה שקרה", הוא אמר אז, וגם התייחס לעובדים ערבים שהועסקו אצלו: "עובדים ערבים שתומכים במה שהיה ב-7 באוקטובר ואומרים שזו היתה התקוממות נגד הכיבוש הישראלי – נו באמת, יש גבול. היה עובד כזה, וגם לו הראיתי את הדרך החוצה".

כעת טוען גבריאלי שהוא נושא את תוצאות הריאיון ההוא עד היום ומכריז: "יש עלי חרם ערבי".

אתה יכול להבין את זה?

"לא, כי אמרתי את עמדתי ואין לזה שום קשר למאפים שלי. לא רוצים לבוא? רוצים להחרים אותי? בסדר. עדיין יש ערבים שמגיעים לפה. אמרתי אז ש-80 אחוז לא מגנים את זוועות החמאס, אבל ה-20 אחוז האחרים כן באים".

איך נודע לך על החרם?

"גיליתי שיש קבוצות ווטסאפ של ערבים חיפאים בתפקידי מפתח – בבתי החולים, בפרקליטות, בבתי המשפט – שקראו לחרם על העסק שלי. מי שהיו החברים הכי טובים שלי נמצאים בקבוצה כזו ומלבים את האש נגדי. אני לא מתרגש, אבל אני חושב שכנראה לא היינו באמת חברים כאלה טובים. אני סולח לחברים שלי, גם לאנשים שלא באים כי הוצאתי מילה. אני יודע שלמילים שלי יש כוח. לפעמים אני מוציא איזו שטות מהפה שלי, אבל זו לא היתה שטות. דיברתי מדם לבי, ואני מודה שקצת כעסתי שלא עידנת את הדברים אבל כתבת אחד לאחד את מה שאמרתי. נכבה שמכבה – מוואה (אני בצרפתית; ב"כ)".

מתי הרגשת שאנשים מדירים רגליים מהבייקרי?

"מיד. כשהלכתי למכון כושר פגש אותי בן של שופטת בכירה ואמר לי 'אמא שלי לא באה אליך כי יש boycott על העסק שלך'. יש קבוצה בווטסאפ שנקראת 'boycot גל גבריאלי'. העלו שם את הכתבה ולכל אחד היה מה להגיד. נכתב שם שכל ערבי שנשאר איתי בקשר יש לו אינטרס כי הוא עובד איתי".

נפגעת?

"ערבים שלא היו להם רחמים ב-7 באוקטובר ובכו כשחיסלו את נסראללה או את סינוואר אלה אנשים שלא ראויים להיות לקוחות שלי ולא חברים שלי".

היו גם תגובות פנים מול פנים?

"כן. אמרו לי שזה היה מאוד פוגעני, וכמי שהבין את הנרטיב הפלסטיני החיפאי בעבר הבנתי את הכאב שלהם. יש פה תחושת קיפוח שאנשים נולדו איתה – ערבים חיפאים שקיבלו הערות גנאי במהלך חייהם בגלל שהם ערבים – אז הזדהיתי עם הכאב הזה. אבל נגמר הסיפור. כל העניין הזה השתנה באוקטובר 2023. הייתי צריך להתעורר לפני. הייתי צריך להתעורר בפיגועים באוטובוסים ובמסעדות בשנות האלפיים, אבל לא התעוררתי אז. התעוררתי עכשיו. שמעתי בחדרים סגורים אצל משפחות ערביות בכירות בסקטור הציבורי בחיפה אמירות מבזות על כך שהם שמחים שב-2006 חזבאללה ירה טילים על חיפה כדי שגם אנחנו נרגיש מה שמרגישים בעזה. והם מחנכים את הילדים שלהם שהם פלסטינים ושמדינת ישראל מתנכרת להם ועושה להם רע. איפה נשמע דבר כזה?".

החרם הזה הורגש גם במכירות?

"כן. היה לי קהל ערבי טוב מאוד, הרבה חברים ערבים שסובבו לי גב. חברים ברמה שהם היו משאירים את הילדים שלהם בקונדיטוריה כשהם היו בדיונים בבתי משפט. לחבר אחד לא היה רכב, ונתתי לו את האוטו החדש שלי מהניילונים עד שיהיה לו אוטו. עד לרמה כזו היתה החברות בינינו. והוא לא היה מוכן לקבל את זה שאני מזלזל בנכבה. אמרתי לו 'כן, היום אני מזלזל בנכבה כי מה שהחמאס עשה לנו הרבה יותר גרוע מהנכבה, מהסירים ששכחתם פה בחיפה והמשכתם לביירות'. ויש גם שחקן מוכר שכבר לא יושב פה יותר. שאלתי דוקטור אחד, שרק אתמול חזר לכאן אחרי שהיה יושב אצלי כל יום, מה קרה, והוא ענה 'קשה לי אחרי מה שאמרת. אני מבין אותך, אבל קשה לי'. יש בכיר בבית המשפט שלא הזמין אותי אותי למסיבת כריסטמס שהוזמנתי אליה בכל שנה. ומה הוא אמר שם? שהערבים שבזזו ואנסו ורצחו – הרגישו כמו בחו"ל. התקשר אלי פרופסור בתלונות לאחר שהעליתי פוסט שביקר את בחירתו של נציג בל"ד למועצת העיר וכתבתי 'בטח, לא פלא שאחר כך הילדים הערבים פה מדברים בגנות המדינה ואומרים 'אנחנו פלסטינים". איזה פלסטינים הם הילדים הנוצרים שנולדו פה וההורים שלהם שנולדו פה? יש להם פה נכסים, יש להם רכוש. מה רע להם לערבים הנוצרים בחיפה? הם השמנא והסלתא של המדינה, לא רק בין הערבים אלא גם בין היהודים. מה הם מבלבלים את המוח?".

רוצים להישאר מעודכנים?

הורידו את אפליקציית "כלבו - חיפה והצפון" באנדרואיד

הורידו את אפליקציית "כלבו - חיפה והצפון" באייפון

הצטרפו לקבוצת הוואסטאפ של "כלבו - חיפה והצפון"

תנו לייק לדף הפייסבוק שלנו

ולמרות זאת, הוא לא מצטער לרגע ובוודאי לא חוזר בו מהאמירות ההן. "אני עומד מאחורי כל מילה", הוא אומר, "מדי פעם אני קורא את הכתבה ואומר לעצמי 'באמת אמרתי את זה, איזה חכם אני'. אני לא מצטער על כלום. מהיום הראשון שהגעתי לחיפה אמרתי שלא הגעתי לכאן מסכן ולא אעזוב מסכן".

אתה מרגיש שינוי בחיפה מאז 7 באוקטובר? אתה היית בין הקולות הבולטים שיישמו דו קיום הלכה למעשה.

"על פניו נראה שאין שינוי בסדר החברתי בעיר, וגם מהבחינה הכלכלית העסקים המשיכו לעבוד כרגיל. אבל מתחת לפני השטח יש שינויים גדולים מאוד. זה שהדו קיום נשבר אמרתי כבר מזמן. יש שבר גדול מאוד. אין יותר צביעות. אנחנו אמרנו את מה שאנחנו חושבים, הם אמרו את מה שהם חושבים, ואין יותר העמדות פנים. בשיחות פתוחות, בשיחות סגורות, כל אחד אומר מה שיש לו על הלב. וככה זה צריך להיות. מי שלא מסוגל להתמודד עם זה כנראה לא מאמין בדו קיום. אין לנו שתי מדינות לשני עמים. יש פה מדינה אחת לשני עמים, ועל זה צריך לשמור. מזה אפשר רק לצמוח".

במקביל לירידה במספר הלקוחות הערבים, ירד גם מספר העובדים הערבים שגבריאלי מעסיק, והוא טוען כי זוהי הבחירה שלהם: "יש לי כמה עובדים ערבים, אבל לא כמו פעם. פעם היו 50 אחוז ערבים ו-50 אחוז יהודים. אבל לא רוצים לעבוד אצלי? שלא יעבדו".

ואתה לא מצטער על הכתבה?

"מה פתאום. שאני לא אחיה עם האמת שלי? לא יקרה. אני עדיין לא ימני בדעות שלי, אני חושב שאני שמאלן שהתפכח. קשה לי לראות חברה שיושבת בחו"ל ומעלה פוסטים על 'טבח בעזה'. את ישראלית, איך את לא מתביישת? תסתמי את הפה שלך. אני אומר לה את זה, והיא אוהבת אותי כי אני כמו אח שלה".

כעת, כשהוא רווק וחזר לשוק הפנויים, האמירות הללו פוגשות אותו גם בתחום הרומנטי. "אומרים לי 'לא ניפגש איתך', אומרים שאני חמוד מאוד ושהם מכירים אותי מהעסק אבל שהם לא ייפגשו איתי כי דיברתי נגד ערבים. אבל לא דיברתי נגד ערבים", הוא מספר, "אמרו בפירוש שלא ייפגשו איתי בגלל הכתבה. ה-boycot – ככה הם קראו לזה. ואני לא מתבכיין, להיפך – אני שמח שהמרצע יצא מהשק. יש מספיק יהודים חמודים, לא אלמן ישראל".

חשבת אולי על מחוות פיוס למגזר הערבי?

"אני לא רוצה שום דבר. הם לא רוצים להגיע? לא צריך".

בסופו של דבר אתה בעל עסק שצריך להתפרנס.

"אני רק עולה במכירות. מאז, בכלל ועד היום. אני עולה במכירות כי אני טוב, כי יש לי מוצר טוב, לא בגלל שיהודי או ערבי באים לקנות אצלי".

גל גבריאלי (צילום: בועז כהן)