קוראים לי רן יוסף

איך הגעת להיות פעיל חברתי?

“עולם הפעילות החברתית תמיד היה קרוב ללבי. בתיכון הייתי מתנדב במד”א וחבר במועצת התלמידים העירונית, ובהמשך גם חבר במועצת התלמידים והנוער הארצית. לעולם החינוך נחשפתי בצבא כמפקד וכקצין בצנחנים, כאשר לימדו אותי שמפקד ומנהיג לא יכול להתעלם מהפן החינוכי בתפקידו. השילוב בין עולמות התוכן של החינוך והמעורבות החברתית הביאו אותי לאחר השירות הצבאי להיות מדריך בעמותת אחריי. לאחר מכן ייסדתי ביחד עם מלי טופצ’יאשוילי ועם אודליה אבינועם את מיזם סטארטר, אשר פועל לחיזוק הפוטנציאל האישי של בני נוער מהפריפריה החברתית-כלכלית, וזאת באמצעות הקניית ידע, כישורי חיים וכלים נוספים המסייעים להשתלבותם בשוק העבודה, תוך חיזוק חוויית ההצלחה. בהמשך הצטרפו למיזם גם רז חמו ונל בן-עמי, ואני יכול להגיד שעבור כולנו חינוך ומעורבות חברתית הם לא רק עיסוק אלא שליחות”.

מהי מטרת המיזם?

“כשהקמנו את הפרויקט המטרה שלנו היתה לסייע לבני נוער מרקע חברתי-כלכלי קשה להתניע את העתיד שלהם כבר במהלך התיכון. נער שגר באזורים חזקים מבחינה כלכלית הולך לחוגים, משתתף בתוכניות חוץ לימודיות ובקורסים ונחשף לאפשרויות רחבות מבחינת הקריירה העתידית שלו. נער שלומד בפנימייה לא תמיד נחשף לכל האפשרויות האלה, ואנחנו רוצים לתת לו לא רק את האפשרות לחלום בגדול אלא להתחיל להגשים את החלום כבר בתיכון. בגלל זה קראנו לתוכנית בשם סטארטר. נער שעובר אצלנו מקבל הכשרה כללית של ארבעה חודשים שבמסגרתה הוא לומד לעבוד בקבוצה, לעמוד מול קהל ולהתמודד עם אתגרים שונים בצבא, בעבודה או בכל מקום אחר. לאחר מכן הוא מקבל קורס מקצועי, ובהמשך אנחנו מצוותים אותו למקום שבו הוא יקבל הכשרה מעשית ויעבוד בתחום שאליו הוא שואף”.

ומדוע בחרתם לעבוד דווקא עם בני נוער?

“כולנו אנשים שעולם החינוך בוער להם בעצמות. שני דברים היו לנו ברורים – שאנחנו רוצים לעבוד עם בני נוער ושאנחנו רוצים לתת להם כלים שיעזרו להם לפתח את עצמם בעתיד. החלק הראשון הביא אותנו בתחילה לשיתוף פעולה עם עמותת עתיד פלוס ובהמשך עם פנימיית נוה הדסה, שם התוכנית מתקיימת כיום. החלק השני הביא אותנו לחשוב מה מקשר בין נערים לעתיד שלהם, והתשובה היא חלום, שאותו אנחנו רוצים לטפח”.

ואיך מגיבים בני הנוער לפרויקט?

“כשהגענו לפנימייה להציג את הפרויקט לתלמידים בשכבת כיתות י”א שאלתי אותם מה החלום שלהם. היו כמה תלמידים שזה הביך אותם והם צחקקו כדי להתעלם מהשאלה. אבל היה אחד שאמר שהוא רוצה ללמוד משפטים ולהיות שופט בבית המשפט העליון. בדרך כלל חלומות של נערים הם כלליים מאוד ולא מגובשים, ולכן התשובה הזאת הפתיעה אותי. אחר כך התברר שזמן קצר אחרי שמשפחתו עלתה לארץ היא היתה מעורבת בתקרית משפטית מבלי שהם הבינו את החוק ואת השפה. לפיכך החלום שלו נבע מרצון לעשות צדק. אותי זה ריגש מאוד, ובינינו – אין לי ספק שהוא יצליח”.