עינת אלעזר חזרה לחיפה לפני ארבעה חודשים לאחר גלות של כמה שנים בעתלית. היא מאמנת תעסוקתית ומעבירה סדנאות לחוסן, לא רק חוסן תעסוקתי, ועובדת עם עמותות חיפאיות בעקבות הרקע שבאה ממנו – עולם השיקום. כחובבת אמנות היא מחברת בין שני עולמות – הבעה דרך יצירה והבעת רגשות דרך יצירה, במיוחד בתקופה הזו.
ביום שישי אלעזר הרגישה שהיא חייבת לעשות משהו עם המועקה שהצטברה לה בפנים ואשר מלווה בחוסר אונים ובפחד לשכוח את החטופים. החשש שהביטוי "עד אחרון החטופים" יאבד ממשמעותו גרם לה לעשות מעשה קטן ונוגע ללב למען המשפחות המודאגות שחיות כבר חודשיים בחוסר ודאות.
רוצים להישאר מעודכנים?
"בן זוגי שמוליק נמר תמיד אומר שהכי טוב לבקש משאלות ליד הים, וכך מצאנו את עצמנו בשפת הים ליד המכון לחקר ימים ואגמים", היא מספרת, "הגענו לשם מלווים בשני ילדיו ואספנו 138 אבנים, כמספר החטופים שהיו באותו היום. אספנו אבנים בצורות שונות – קטנות וגדולות, חלקות ומחוספסות – בדיוק כמו החטופים שגם הם לא כולם אותו דבר. זה לא משנה אם הם גברים או נשים, תינוקות או קשישים – לכל אחד יש משמעות, הוא שייך למישהו, ולכולם יש לב. לכן על כל אבן ציירנו לב בצבע שונה, וכל לב מסמל חטוף או חטופה שנמצאים עכשיו בעזה".
לדבריה, "המטרה היא להראות שהלב שלנו איתם, שאנחנו לא שוכחים אותם, אלא נלחמים איתם את המלחמה שלהם ומצטרפים למשימה הכי חשובה כרגע – להחזיר את כולם הביתה. השארנו את כל האבנים על שולחן קק"ל, גם כדי להשאיר בטבע את מה ששייך לטבע וגם כדי לשחרר כוונה שתהדהד ואולי אף תשנה משהו. אנחנו מקווים שהאבנים יסמנו את הדרך של החטופים בחזרה הביתה. משפחות החטופים צריכות אותנו, ואחד מהדברים שכולנו יכולים לעשות למענם זה לעשות דברים טובים בצורה אקטיבית. זה משחרר אנרגיות טובות, שזה טוב גם למען החוסן הקולקטיבי".
האבנים שהושארו על השולחן (צילום: עינת אלעזר)
יהודית
מחווה יפה. כל הכבוד.
שני
ואוו
גדי
חיפה?
עיר של חזירים.
* הם בדקו שהצבע שהם השתמשו לא מזיק לסביבה?
בשבילי זהו זיהום סביבתי!
138 משפחות חשובות מ7 מיליון יהודים בישראל?!
10 לוחמים נהרגו אתמול בגלל לחץ המשפחות, אכפת להן מהדם של החיילים?! אכפת להן ממני כמילואימניק שהן מסכנות אותי יום יום עם הלחץ שלהן?