כבר לפני שבועיים הרגיש שמעון סבג מנכ"ל ומייסד עמותת "יד עזר לחבר" שהולכת לפרוץ מלחמה באוקראינה, זו הסיבה שהוא עלה על מטוס לקייב, מלווה בצוות אנשים מהארץ, כדי להיות מוכנים לנורא מכל. הם שכרו בית דירות ענקי בבירה האוקראינית והחלו למלא אותו במצרכי מזון וביגוד. סבג חזר ארצה, אך בחמישי האחרון, עם תחילת הפלישה הרוסית, הוא נחת שם שוב, הפעם מלווה ב-25 אנשים מ"יד עזר לחבר" ו-25 מתנדבים יהודים מקומיים. גם בחלומותיו הפרועים, הם לא ציפו למראות של הימים האחרונים.
שמעון סבג מעמותת "יד עזר לחבר" מחלק מזון ושתייה לפליטים (צילום: מירב בן שלום)
סבג, איפה אתה עכשיו?
"אני נמצא בעיר לביב במערב אוקראינה, 100 ק"מ מהגבול לפולין. אנחנו מחלקים מזון לכל הפליטים שמחכים במעבר הגבול. עוברים במעברי הגבול כ-200 אלף פליטים ביום, אבל אנחנו לא מצליחים להגיע לראש התור, אנחנו זורקים להם אוכל מלמעלה. לראות ילדים מושיטים יד לאוכל זה מראה שלא אשכח כל חיי, זוועה מה שקורה כאן. אנחנו מתחלקים לצוותים של שישה-מתנדבים ומחלקים כמויות עצומות של בגדים, מזון לתינוקות ומזון לאנשים המבוגרים שממתינים בגבול ימים שלמים".
מאיפה יש לכם מזון?
"הכנו מראש. מילאנו מבנה ענקי במזון בקייב ובלביב. קיבלנו את כל המתחם של בית הכנסת בראשותו של הרב בולד, וגם אותו מילאנו בסחורה. עכשיו מצאתי תורם יהודי בארה"ב, שיארגן מטוס עם מזון וציוד רפואי, אותו הוא יטיס לפולין. אנחנו מוכרים כגוף הצלה אוקראיני, ולכן אנחנו יכולים לנוע בחופשיות, מה שאפילו לעיתונאים אסור. הנסיעה מלביב לגבול בימים רגילים לוקחת כשעה, ועכשיו היא לוקחת 25 שעות לפחות, ואז הם עומדים בגבול על הרגליים עוד 30 שעות. אפילו ללכת להתפנות אין להם איפה, אז הם הולכים לשדות".
רוצים להישאר מעודכנים?
מה קורה ברחובות?
"היום יש בלביב חצי יום עוצר. אנחנו שומעים אזעקות, אבל לא פיצוצים, למזלנו. אין פה מקלטים, וכשיש אזעקה אין לנו איפה להתחבא. זו טרגדיה הומניטרית, עצב אדיר לראות מאות אלפים שמצטופפים בכל גבול. גם ככה הם עניים וחיים במחסור בימים רגילים. האוקראינים לא נותנים לצלם, לא רוצים להראות לרוסים את גודל הטרגדיה, עם כל כך הרבה פליטים. ועוד מדברים על מספרים שיגיעו ל-7 מיליון פליטים. הדבר הכי מרגש זה כשאנחנו מגיעים, והפליטים רואים את דגלי ישראל וצועקים לנו 'ישראל, ישראל'. פליטים מעיראק, מרוקו, הונגריה ואוקראינים כמובן.
שמעון סבג מעמותת "יד עזר לחבר" מחלק מזון ושתייה לפליטים (צילום: מירב בן שלום)
"המשרדים בחיפה הפכו להיות המטה המרכזי שלנו, אנחנו מקבלים אלפי פניות. פתאום לאשה בת 90 סגרו את החימום בבניין, משפחות יהודיות מופרדות בכל המדינה. אנחנו נעשה הכל לשנע את הישראלים ואת היהודים למעברי הגבול, אבל כל הזמן נתקלים בקשיים. יש גברים עם אזרחות כפולה, ישראלית ואוקראינית, ואם הם מתחת לגיל 60, הם לא יכולים לעזוב. הבנקים מגבילים ולא נותנים להוציא כסף, הסופרים מגבילים בכמויות, אלא אם כן קונים משטחים. הרבה סבל ומראות קשים. אפילו שאנחנו היהודים לא קיבלנו עזרה מהעם האוקראיני בעבר, אנחנו דואגים לכולם בגבולות. במזון, אין הפרדה. לראות יד מושטת למזון זה קשה".
בניין מגורים שהופגז באוקראינה (צילום: מירב בן שלום)
