סמל אחיה דסקל ז"ל, בן 19 מחיפה, לוחם בגדוד 51 של חטיבת גולני, נפל אתמול (שלישי) בקרב בשכונת שג'אעיה בצפון רצועת עזה. בקרב זה נהרג גם מג"ד 13 בחטיבה סא"ל תומר גרינברג.
דסקל ז"ל התחנך בנערותו בישיבת בני עקיבא יבנה בשכונת רמת אלון והיה תלמיד שיעור ג' בישיבת ההסדר בקרית שמונה. הוא הותיר אחריו זוג הורים ושמונה אחים, והוא התלמיד השני של ישיבת ההסדר קרית שמונה שנפל בקרב בצפון עזה לאחר שלפני חודש נפל סמ"ר איתן דישון ז"ל.
האם השכולה שלומית דסקל: "אחיה אף פעם לא היה דברן גדול, הוא היה עדין נפש, מופנם, אבל עם לב ענק וטוב. כל מי שביקש ממנו משהו – הוא תמיד עשה בשמחה, וכולם אהבו אותו מאוד. הוא היה איש ספר, קרא המון ספרי פילוסופיה ועומק, והקדיש זמן ללמוד תורה. אני אמא דאגנית ולחוצה, וביקשתי מבעלי שלא יספרו לי איפה הוא. לא סיפרו לי שהוא בתוך עזה, אבל הבנתי שהוא במקום שהוא לא יכול לדבר כי שלחתי לו הודעות ונשאר וי אחד. בעלי היה איתו בקשר, היה ביניהם קשר חם והדוק, והם היו מדברים כל יום. דאגתי לו מאוד, אבל הוא רצה תמיד להיות בעשייה".
רוצים להישאר מעודכנים?
לדבריה, "אחיה היה אידיאליסט בכל רמ"ח אבריו, כתב לעצמו משפטים של הרמב"ם ודיבר על הרצון לעשות את המקסימום. הוא תמיד היה ממוקד מטרהורצה ללכת לגולני כדי להגיע לסיירת אגוז. אני מרוסקת, אי אפשר להתמודד עם הידיעה, וזה עדיין לא נתפש שאני מדברת על אחיה בלשון עבר. אני מסתובבת בבית ונזכרת איפה הוא ישב ומה הוא אהב לאכול. אני מתנחמת בכך שהוא שמח להיכנס לעזה, הוא ראה בכך אידיאל ותרומה למדינת ישראל".
ראש ישיבת ההסדר קרית שמונה הרב אריאל ברקאי: "אחיה היה מצד אחד בחור שקט ועדין נפש, ומצד שני הוא ידע מה הוא רוצה ולאן הוא מכוון. כאשר כל החברים שלו התגייסו לנח"ל, לאחיה היה חשוב להתגייס לגולני. הוא נפרד מהחבר'ה שלו והתגייס בנפרד. למרות שהוא לא היה עם החברים בשירות הצבאי, הם מספרים שהיה חשוב לו להקפיד להיות חלק מהמקום הרוחני והדתי. בצבא הוא הצליח להשתלב והיה מהחבר'ה המשמעותיים ביחידה. אחיה היה תמיד עם פנים קורנות ונעימות, והיתה לו עוצמה פנימית".
הרב ישי לוינגר, רבו של אחיה ז"ל בישיבת ההסדר: "המשפט הכי מזוהה איתו הוא 'אמור מעט ועשה הרבה'. הוא הגיע לישיבה לבד – החלטה שלא היתה מובנת מאליה – ותוך שניות הוא נהיה אהוב על כולם. הוא החליט להתגייס לגולני בעוד שהחברים שלו הלכו לגרעין נח"ל, וזה היה משמעותי מאוד עבורו. הוא היה תמיד עם חצי חיוך, ובכל דבר שעשה – בלימודים ובצבא – הוא תמיד בחר בלדבר פחות ולעשות יותר. קצת לפני הלחימה היינו בקשר, והוא אמר שהוא יחזור לישיבה כשיתאפשר. לצערי הוא כבר לא יחזור".
