חובשי מד"א אריאל, 26, ושמחה, 27, גולדברג, בעל ואישה מקרית אתא, הוצבו בליל שישי בהר מירון במרפאה ועסקו בטיפול בפצועים קלים, פעולה שגרתית כמדי שנה. כשמכשיר הקשר הכריז על אירוע רב נפגעים, המרפאה השקטה הפכה לסרט נע של פצועים קשה והרוגים.
"הגעתי למרפאה חצי שעה לפני שהתחיל האירוע", משחזרת אריאל, "פתאום הרגשנו שמשהו קיצוני מתרחש, כשהגיעו אלינו במהלך דקות ספורות פצועים רבים, ממצב קל ועד כאלו שלא ניתן היה להציל ונאלצנו לקבוע את מותם. אני הייתי בתוך המרפאה ובעלי היה בחוץ, העניק טיפול ראשוני לפצועים שהגיעו אליו".
על הרגעים הראשונים, הוסיף שמחה: "זה היה ממש כמו סרט נע, פיניתי את הדרך לאמבולנסים, טיפלתי בפצועים האחד אחרי השני, וההרגשה הייתה קשה מאוד. מזעזעת. אני במד"א שבע שנים, ובחמש השנים האחרונות נמצא מדי שנה בהילולה במירון, ומעולם לא חוויתי טרגדיה כזו. המספר של הפצועים וגודל האסון היו פשוט בלתי נתפסים".
רוצים להישאר מעודכנים?
"באמצע האירוע, כשהצלחתי למצוא שתי שניות של שקט, הרמתי את הראש לאריאל, הבאתי לה מים, דאגתי לה. רגע לאחר מכן כבר המשכנו לטפל בפצועים. בבוקר למחרת הגענו יחד הביתה, לילדים, מחוסרי כוחות ואחרי מראות קשים מאוד. החיבוק שקיבלנו מהילדים מאז הוא הכוח שלנו, יש לערך המשפחה משמעות אחרת אחרי אירוע כזה", מסכם שמחה.
על המראות הקשים, סיפרה אריאל: "חצי מהלב שלי נשאר במירון באותו הלילה. הייתי חלק מהצוות שקבע את מותם של פצועים רבים, אבל נקודת האור שלי הייתה ילד בן 11 שנפגע באורח קשה מאוד והצלחנו לייצב את מצבו והוא שב להכרה בבית החולים. זה האור שבתוך החושך".
הילד עליו דיברה אריאל הוא זאב מרדכי קוביטשק, בן 11 מבני ברק, שהגיע בשישי לפנות בוקר לקריה הרפואית רמב"ם, כשהוא מורדם ומונשם. קוביטשק זוהה רק בשישי בערב, זמן קצר לפני כניסת שבת, על ידי אביו שחיפש אותו בבתי חולים אחרים. יממה לאחר שהגיע ואושפז בטיפול נמרץ ילדים הוא שב להכרה מלאה. היום שוחרר לביתו. ברמב"ם נותרו שלושה פצועים: גבר בן 52 פצוע קל, נער בן 15 במצב קשה וילד בן 12 במצב קשה.
