למרות שכל התהליכים שאותם אנו מובילים בעולם העסקי ובעולם הציבורי מופנים לאנשי מקצוע בוגרים, לעתים קרובות אני תוהה כיצד בני נוער תופשים את המושג הצלחה ובאיזו מידה בתי הספר באמת מכינים אותם לעולם העובדה החדש.
ביקשתי מבתי ליאור, שזה עתה עלתה לכיתה י”ב, להפגיש אותי עם חבריה לשכבה כדי לבחון את הסוגיה מקרוב. לשמחתי, כמעט כל מי שהיא פנתה אליו עם הבקשה הביע התלהבות וסקרנות, ותוך ימים ספורים נפגשתי עם קבוצת נערים ונערות על מנת לבדוק מהי ההצלחה בחיים בכלל ובעולם העבודה בפרט מנקודת מבטם. קיימנו שיחה פתוחה וזורמת על התפישות שלהם, ובסיומה התעוררו בי מחשבות רבות.
מה היא הצלחה בעיניכם?
עדי ר': "לדעתי, הצלחה בחיים קשורה לסוג של סיפוק עצמי והרגשה שאני עושה משהו משמעותי".
איתמר: "אני בהחלט מסכים עם עדי שהצלחה קשורה לסיפוק עצמי. הייתי מוסיף שהצלחה קשורה גם ליכולת שלנו להציב לעצמנו מטרות, ובסופו של דבר להשיג אותן וליהנות מהדרך".
נועה: "בעיני הצלחה היא למצות את הפוטנציאל שלי באופן שיגרום לי לאושר. כלומר זה סוג של מאזן בין אושר לניצול פוטנציאל. לממש את הפוטנציאל שלי, אבל תוך כדי כך להרגיש מסופקת ולא להרגיש שאני קורעת את עצמי יותר מדי".
עידו: "אני מסכים עם מה שנאמר, אבל הצלחה לדעתי גם קשורה גם לדרך שעברנו. כלומר אם אתה מצליח להסתכל לאחור ולהגיד לעצמך שאתה שמח עם מה שיש לך עכשיו. כמובן שאחר כך חשוב להמשיך ולהתקדם".
התשובות שלכם הן מרשימות מאוד מכיוון שיש בספרות המקצועית יותר מ־500 הגדרות להצלחה. ההגדרה שאנו מביאים לעולמות הארגוניים היא של פרופ' גרדנר מהרווארד, ולפיה "הצלחה היא היכולת של האדם להציב לעצמו יעדים, להשיג אותם למרות האתגרים שבדרך, ולבסוף להרגיש שמח". נעבור לשאלה הבאה: מהן היכולות החשובות להצלחה בחיים?
אפרת: "הדבר הראשון שעולה לי הוא ביטחון עצמי. אדם שלא מאמין בעצמו לא יכול להתקדם. נוסף על כך, אם אתה רוצה שיאמינו בך אתה קודם כל צריך להאמין שאתה יכול ושמגיע לך להצליח. בסופו של דבר הרצון שלנו מוביל אותנו להצלחה".
רועי: "נראה לי שההתמדה היא חשובה מאוד. אם למשל אדחה דברים כל הזמן אז לא אצליח להשקיע בזה מספיק, ולא משנה מהם הכישורים שלי".
עידו: "גם קשר בין אישי ותקשורת הם חשובים. יכול להיות שאתה יכול להגיע גבוה מאוד לבד, אבל עם אנשים אחרים יש אפשרות להיפתח לעוד מקומות או כיוונים, וגם לפתח את הכיוון שלך".
איתמר: "אני מסכים עם עידו. בסך הכל אנחנו יצורים חברתיים".
עדי ו': "אני לא לגמרי מסכימה. אם הצלחה בשבילי היא לרדת במשקל, אז זה לא משהו שקשור לאנשים אחרים, זו בחירה שלי".
אפרת: "את צודקת, אבל עדיין את צריכה תמיכה מאנשים אחרים. אם את מנסה לרדת במשקל ולא שומעת תגובה מאף אחד, זה יהיה קשה יותר. את צריכה את התגובה של הסביבה בשביל זה".
עדי ר': "לרדת במשקל זה לא נטו החלטה שלך, זה מושפע מהסביבה שלך. ובגלל מודל יופי כזה או אחר אנשים מרגישים שהם לא בסדר ושהם צריכים לרזות".
נועה: "אם נחזור ליכולות החשובות להצלחה, אז לדעתי כדי להצליח בחיים חשוב לעשות גם דברים שאתה לא בהכרח רוצה, כי בכל דבר כנראה שיהיו דברים שלא בהכרח רצית אבל הם הכרחיים להמשך הדרך".
רועי: "גם יכולת למידה היא דבר חשוב. יש עבודות שבהן צריך ללמוד דברים חדשים בשביל להתקדם".
איזה ידע או אלו יכולות פיתחתם אתם בשנתיים האחרונות?
אפרת: "היכולת שהכי פיתחנו בשנים האחרונות היא היכולת החברתית. חד משמעית, אלה השנים שבהן היכולות החברתיות שלנו מתפתחות. אני חושבת שכולנו, או כמעט כולנו, היינו ביישנים מאוד בחטיבה ושונים ממה שאנחנו היום".
נועה: "וגם אימצנו לעצמנו תפישה חברתית כלשהי. אלה השנים שבהן הכי ניכר שפיתחנו את התפישה הזו".
עידו: "אני פיתחתי יותר חוסן אישי וביטחון עצמי, הרבה מעבר ליכולות החברתיות שלי. נכון שזה מגיע ביחד, אבל בעבר היה לי קשה לפעמים להתחבר עם אנשים כי לא ממש האמנתי בעצמי. ברגע שפיתחתי את זה, זה הוביל ליכולות חברתיות".
מה עזר לך לעשות את זה?
"התובנות שהגעתי אליהן".
איתמר: "גם החברה עזרה לך עם זה שאתה נמצא במסגרת, כי אתה לא יכול לעשות את זה לבד".
רוצים להישאר מעודכנים?
אתם יודעים שאינטליגנציה רגשית היא מרכיב שתורם רבות להצלחה שלנו? הדור שלכם מדבר על רגשות?
אפרת: "בהחלט, אבל את שואלת קבוצה של צעירים עם אופי דומה. אני בטוחה שיש אנשים בגילנו שלא".
נועה: "לא נראה לי שזו תופעה דורית. אני רואה אנשים בדור של ההורים שלי שמדברים על רגשות וכאלה שלא".
אפרת: "הדור של ההורים שלנו פחות מדבר עם הילדים על איך ההורים מרגישים. הם תמיד ירמזו את זה".
עדי ר': "אצלי זה לא ככה ואולי אפילו הפוך".
נועה: "זו באמת לא תופעה דורית. בכל דור אפשר למצוא אנשים מכל צד".
אפרת: "אבל אפשר להסתכל על מה שהדורות עברו. נגיד הדור של סבתא שלי, שהיה בשואה, באופן אוטומטי יש שתיקה, וזה שגרתי וקבוע".
נועה: "אני מסכימה שהתרבות משפיעה על ההבעה הרגשית שלנו".
בנים ובנות – יש הבדל בין מי מדבר יותר על רגשות?
עדי ר': "לא ממש".
נועה: "יש ציפייה חברתית שבנים ידברו פחות אבל זה לא תמיד כך".
איתמר: "זה כמובן משפיע. גם אם אנחנו לא מודעים זה משפיע. זה משהו חזק שתמיד נמצא באוויר".
עידו: "זה משפיע ללא ספק אבל אני לא נותן לזה להשפיע עלי. אני כן משתף ברגשות שלי".
איתמר: "כן, גם אני".
נועה: "השאלה היא אם יש מקצועות מסוימים שאולי צריך דווקא לנתק מהם את הרגש. נגיד אם אני שופטת בתיק של אונס ברור שיש דברים שאני רוצה שיקרו אבל אני לא יכולה במסגרת התפקיד שלי".
אמרתם שרגשות הם דבר שטבעי לכם לדבר עליו אבל שיש גם קבוצות בגילכם שבהן זה פחות טבעי. מה עם אסרטיביות?
עדי ר': "תלוי בפני מי. נגיד, בבית הספר למשל יש מורים שמתנהגים בצורה פחות טובה או לא הוגנת, אבל לצאת מולם ראש בראש זה החלטה לא חכמה".
אפרת: "אני רואה את הדברים מעט אחרת. אסרטיביות בעיני היא לא להיות טיפש. אני אסרטיבית גם עם מורים כאלה, אבל אסרטיביות זה לא להתחצף ולהרגיש יותר טובה מהם. זה כן לעמוד על שלי מולם – לעולם לא אוותר על העקרונות שלי בגלל שאיזו מורה אמרה לי שאני ככה או ככה".
עדי ר': "אני לא חושבת שצריך לוותר על העקרונות, פשוט לא תמיד זה נראה כמו משהו שאת יכולה לעשות ושזה הדבר הכי נכון לעשות".
נועה: "יש עניין של להיות חכם וצודק".
מה עם אמפתיה – היכולת לשים את עצמך בנעליים של אחר, להרגיש מה עובר עליו, להתעניין בו?
אפרת: "עד גבול מסוים".
עדי ר': "תלוי למי".
רועי: "כן, תלוי למי".
עדי ר': "קל לי יותר להיות אמפתית לאנשים שקרובים אלי. נראה לי שזה משהו שמאפיין אנשים רבים".
נועה: "נכון, את החברים שלנו אנחנו מכירים מספיק טוב בשביל לדעת איך הם חושבים ומרגישים".
עדי ו': "אני לא יודעת אם מדובר רק בחברים שלנו. כשאני רואה הומלסים ברחוב כואב לי. לא יכול להיות שאנשים במצוקה יהיו שקופים לאנשים אחרים".
עדי ר': "אם תיסעי באוטובוס ויישב איתך בספסל הומלס את לא תמיד תדעי שיושב שם הומלס, זאת הכוונה".
עדי ו': "נכון שלא תמיד אפשר לדעת, אבל אני כן פוקחת עיניים ואכפת לי גם מאנשים אחרים ולא רק מהחברים שלי".
אפרת: "וזה במיוחד אצל הישראלים. ישראלים יעזרו לישראלים בעולם ובארץ. יש משהו מיוחד בתרבות שלנו".
אתם יודעים מה אתם רוצים ללמוד בעתיד?
עדי ו': "אסטרופיזיקה. החלום שלי הוא לעבוד בנאס"א. מגיל צעיר אני רוצה להיות אסטרונאוטית".
אפרת: "לא ממש, יש לי כיוון אבל לא משהו מדויק".
נועה: "אני מניחה שזה ישתנה, אבל הייעוד שלי הוא כבר כמה שנים רפואה".
עידו: "נפתחתי לכמה כיוונים וכרגע קשה לי לקבוע. לפני כן ידעתי שארצה לעשות משהו מדעי, הייטק, משהו בסגנון. עכשיו אני לא יודע".
איתמר: "אני רוצה לעשות אנימציה אבל אני מניח שזה ישתנה".
אפרת: "אני רציתי להיות סלינה גומז".
רועי: "יש לי שני דברים שאני ממש רוצה. האחד הוא פסיכולוגיה והשני הוא אנימציה. אבל אני לא יודע לאן אלך כי את שני המקצועות אני ממש אוהב".
בשיחה עם בני הנוער התרשמתי מאוד מהתפישות ומהחשיבה שלהם על המושג הצלחה ומהיכולת שלהם לנתח את עולם העבודה החדש שבו אנו נמצאים כרגע. וכמובן, כמו שקורה לי כל פעם, התחלתי לחשוב על הפרופיל האישי שלהם, על היכולות שהם כבר פיתחו ועל אלה שהם יצטרכו לפתח כדי להצליח בעולם העבודה החדש.
* הכותבת היא מומחית לעולם העבודה החדש, מחברת הספר "הצלחה בעולם העבודה החדש — מסע בחמש יבשות" ומובילת תהליכי שינוי ארגוניים ואישיים
