כדי להבין את פירוש המילים שבכותרת, תצטרכו, קוראים יקרים, לקרוא עד הסוף.
"צריך מאמר דעה, על מצב המוזיאונים. 500 מילה, עד יום א", ספק מבקש ספק דורש, ידידי בועז כהן מ"כלבו – חיפה והקריות". "מאיפה נפלת עליי עם הצרה הזאת" אני חושב בלב, ומיד אומר "בטח, אין בעיה".
האמת היא שאחרי 2020 הזוועתית (המוזיאונים היו סגורים בגלל הקורונה כחצי שנה), 2021 דווקא הייתה שנה לגמרי סבירה. שנה של התעוררות שבהחלט התאפיינה באנרגיות חדשות.
"דרך חיפה" לציון 70 שנה למוזיאון חיפה לאמנות הפכה לתערוכה מדוברת ומסוקרת שמשכה רבבות; גם "פרסטרויקה בחיפה" במוזיאון "העיר חיפה", בתמיכת קרן ג'נסיס, על העלייה הגדולה מברית המועצות; כאלה הם גם מגוון מתחמים חדשים לכל המשפחה במוזיאון הימי הלאומי; וכמובן התערוכות החדשות במוזיאון טיקוטין, מעצב העל היפני יסוהירו סוזוקי, ו"יפן של דני קראוון". מי שעוד לא היה – שירוץ.
שני האוצרים החדשים, ד"ר קובי בן מאיר כאוצר ראשי של מוזיאון חיפה לאמנות, וד"ר אתי גלס-גיסיס כאוצרת מוזיאון טיקוטין – הם אנשי אמנות מהשורה הראשונה שמותר להתגאות בהם. יחד עם עינבר דרור-לקס, האוצרת הראשית של מוזיאון העיר חיפה, ועדי שלח, אוצרת המוזיאון הימי הלאומי, הורכבה למוזיאוני חיפה "נבחרת" מנצחת בתחום התוכן, שמנהלי מוזיאונים אחרים יכולים רק לקנא.
אז מה הבעיה? הבינוי והפיתוח. מוזיאוני חיפה נמצאים כולם במבנים ישנים, שלא שופצו עשרות בשנים, והם נראים, סליחה, נורא ואיום.
ה"קנקן" הוא הבעיה. ה"מה שיש בו" מצוין.
במוזיאון תל אביב לאמנות בנו לא מזמן אגף חדש ומרשים. במוזיאון רמת גן, רק בשבוע שעבר, הפכו את המבנה המיושן ברחוב אבא הלל למבנה חדש שזוכה למחמאות רבות, תוך ששטח התצוגה גדל במכפלות, יותר מפי שלושה. בונים ומחדשים היום מוזיאונים רבים בארץ.
אבל בחיפה? כלום ושום דבר. המוזיאון הימי הלאומי הוא הבושה הגדולה מכולן, ואני עצמי מתכווץ במבוכה בכל פעם שאני מגיע. אינסוף "טלאים" שאנחנו מבצעים, לא יכולים לחפות על העובדה שמדובר במבנה שלא שופץ עשרות בשנים ונראה פשוט נורא. שלא לדבר על הרחבתו שהיא לגמרי אפשרית.
רוצים להישאר מעודכנים?
כך גם מוזיאון חיפה לאמנות שנמצא במיקום לגמרי לא מתאים ועבר למשכנו הנוכחי ברחוב שבתאי לוי לפני יותר מ-40 שנה, "באופן זמני", "עד שייבנה מוזיאון". גם המבנה המיושן, 60 שנה פלוס, של מוזיאון טיקוטין, וגם מאנה כץ ו"מוזיאון העיר חיפה" שלא רק לא שופץ או הורחב, אלא בגלל בנייה בסמוך נגרמו לו נזקים כבדים.
במוזיאונים "מי שלא הולך קדימה, הולך אחורה". ובחיפה, בצד של נראות המוזיאונים, טיפוחם, שיפוץ המבנים, הרחבה – הכול נותר כשהיה לפני שנים רבות. רבות מדי. ועוד לא אמרנו מילה על הקמת מוזיאונים חדשים.
פיתוח ובינוי צריך לבוא בעיקר מתרומות. עולם הפילנתרופיה רחב. הוא אוהב לחבק אנשים עם חזון ויצירתיות, הוא אוהב לעזור להגשים חלומות. אבל צריך לדעת להלהיב, לחבר אנשים ולא להרחיקם, למצוא שותפים ל"חזון" ולאמביציה. זה מקצוע. צריך לעבוד בזה קשה. חובה גם שיהיה עם מי לעבוד, בשילוב זרועות, כי המוזיאונים אינם "בועה". אבל, תאמינו לי, התנסיתי בזה שנים, בסוף הדברים קורים.
אולי הם יתחילו לקרות למוזיאונים שלנו ב-2022.
הביטוי "צוריק גיבליבען" מהכותרת הוא ביידיש. בתרגום חופשי: "נותרו מאחור", אפילו "נחשלים". וזה מבטא באופן מדויק את מצב המבנים במוזיאוני חיפה. תודה ל-ללה ומאיר קוסטינר ז"ל, אמא ואבא שלי, על היידיש והגרמנית שעוזרים לי בחיים.
- יותם יקיר הוא מנכ"ל מוזיאוני חיפה
