בעיר שבה האמנות עצרה מזמן מלכת, בעיר שבה התרבות שבקה מזמן, חיי הלילה בוודאי שנעלמו ממנה. המנוע של עיר שפויה הוא הצעירים שלה, וכשהם בורחים ממנה, אין לה עתיד. חיפה סבלה מכמה בעיות שיצרו את הוואקום הזה, והתוצאות נראות לעין. העיר חשוכה ברוב השנה, ובוודאי שאינה עיר האורות.
ראשי העירייה בעבר הבטיחו רבות ועשו מעט, ובעיקר גרמו ליזמי הלילה לנטוש, כי התחרו בהם עם תקציבי עתק עירוניים. נדמה לכם שאירועי חוצות הם דבר טוב, אבל בדיעבד ליזמי הלילה הם נזק בל יתואר, במיוחד ליזמי תרבות הלילה.
ואם לא די בכך, אזי באה הקורונה והמיטה הרס וחורבן. נכון יש כמה איים, שעדיין מהווים סממן של עיר, אבל גם הם לא ממש הפכים את העיר לכזאת שתשאיר בה את הצעירים. בלי צעירים הענף לא יכול לפרוח. היכולת של בעלי המקומות מוגבלת מאוד, וחייבים לתת להם עזרה. נכון, אני מייצג מועדון מיוחד ואני עושה את זה היטב, אבל הוא רק אי בודד במערכה גדולה, וממש, אבל ממש, אני יודע עד כמה זה קשה.
יש בעיר פאבים, יש בתי קפה, יש אפילו כמה מועדונים, אבל כמה מהם ממש מצליחים? כמה מהם פועלים כל השבוע? זה לא יכול לעבוד, כי אין צעירים שימלאו אותם.
רוצים להישאר מעודכנים?
קהל היעד של מועדוני הלילה בעיר הוא לרוב הקהל הבוגר. מספר האירועים לצעירים הוא נמוך מאוד. יודעי דבר תמיד מלחששים על ימי התהילה, שבהם פעלו בעיר כמה מועדונים גדולים במקביל, מועדונים שמשכו אליהם אלפי מבלים – החורבה, הלונה, הסיטי הול. היום אין בחיפה ולו מועדון אחד שיכול להכיל 500 איש. מי שמעונין במסיבה גדולה נוסע למרכז.
התקווה הגדולה של יזמי הלילה היא שהעירייה הנוכחית, שמבינה את הבעיה הזאת ומודעת לה, תייצר מהלכים שיעירו את העיר מהתרדמת, שייתנו דחיפה חזקה ושישאירו את הצעירים בעיר. אני מאמין ביכולת של העיר לחזור ולהיות עיר מרתקת ומלהיבה, כי יש בה כלים נפלאים; עיר שבה יהיו פאבים שוקקים עם מוזיקה טובה, בתי קפה עם גלריות אמנות ליוצרים מקומיים, מועדוני מסיבות והופעות שירימו את הלילה. נאחל לעצמנו שנה אזרחית חדשה ומוארת.
- שלומי מנגר הוא הבעלים של הוונדרבר
