לפני כחודש פרסם מינהל התכנון את סיכום שנת הפעילות 2021 בכל הוועדות המחוזיות לתכנון ובנייה בישראל. שלא במפתיע, מחוז חיפה משתרך לו אי שם מאחור, הרבה אחרי מחוזות צפון, ירושלים ודרום ומעט לפני מרכז ותל אביב. במהלך 2021 אישרה הוועדה המחוזית חיפה 162 תוכניות בנייה חדשות בלבד, שהן כ-14.2 אחוז מכלל התוכניות שאושרו בארץ באותה שנה.
בסך הכל אושרו מעט יותר מ-11 אלף יחידות דיור חדשות במחוז חיפה כולו, לא רק בעיר חיפה עצמה.
הקיפאון בתחום הבנייה בחיפה אינו חדש, הוא נמשך כבר שנים. מנופי ענק נישאים אל-על בכל יישוב בארץ כמעט, בוודאי בין חדרה לגדרה, אך גם בקריות, ביקנעם, במגדל העמק ובעפולה. ובחיפה – יוק. מנופים כמעט שאינם נראים בעיר. פה ושם איזה מיזם פינוי-בינוי בודד שאושר לפני שנים ומבוצע רק כעת, אך באופן כללי – ריק מוחלט.
ולא רק מנופים לא נראים בעיר כמעט, גם עסקאות הנדל"ן מעטות למדי. בכל שנה מתפרסמים נתוני עסקאות הנדל"ן השנתיות ומלמדים, כי גם בתחום זה חיפה משתרכת מאחור. זה לא שלא נקנות כאן דירות. ודאי שכן, שהרי כולם צריכים לגור היכן שהוא ותמיד יהיה ביקוש לדירות. אבל לעומת בהלת הנדל"ן המשתוללת במרכז הארץ ותנופת הבנייה והקנייה המוטרפת בירושלים, ולעומת קצב הבנייה המוגבר בערי הספר בדרום ובצפון, שברור כי מרבית הדירות במתחמים אלה כבר נרכשו "על הנייר", הרי שבחיפה ישנו קיפאון בולט גם בתחום רכישת הדירות. מאות דירות ריקות ונטושות נמצאות ברחבי העיר (אם לא אלפים) ואין להן דורש.
בעירייה מתגאים בתוכניות ההתחדשות העירונית הרבות שתוכננו לשכונות החוף הישנות ואוהבים להציגן כעדות חיה לחיותה של העיר ולעניין הרב שהיא מייצרת בקרב יזמים וקבלנים.
אבל זוהי אשליה נעימה ותו לא. בין כה וכה קיים מרחק רב בין תוכנית מתאר שכונתית, יפה ומשקעת ככל שתהיה (והן אכן יפות ומושקעות), לבין הגשמתה בפועל. סכומי הכסף הגבוהים הנדרשים אינם מושגים לרוב, עררים של מתנגדים ודיונים מתישים על כל מבנה, כל גשר וכל כביש מעכבים את ההליכים חודשים ושנים, בעלי מבנים ויזמים דורשים תוספות, שינויים, הרחבות, ומעל לכל, המדינה, באמצעות ועדותיה, אומרת גם היא את דברה. בסופו של דבר, בקושי 50 אחוז מן התוכנית גם יוצאים אל הפועל, וגם אלה בדרך כלל בצורה חלקית ולא נאמנה לתוכנית המקורית ובתום סחבת מייגעת ומתישה.
ככה זה. בישראל אחד הדברים הקשים ביותר לביצוע הוא תוכנית בנייה. על אחת כמה וכמה תוכנית מתאר עירונית. הדבר קשה שבעתיים כשבתוכניות מעורבות תשתיות לאומיות, קו חוף המגביל בנייה וקצרים בתקשורת עם משרדי הממשלה.
וכך נגזר על חיפה להמשיך ולדשדש בכל הקשור לבנייה ופיתוח. תוכניות יפות על הנייר ויכולת ביצוע שואפת לאפס.
רוצים להישאר מעודכנים?
השבוע פורסם ב"כלבו", כי חבר מועצת העיר ניר שובר מתכוון להעלות במועצת העיר הצעה לסדר להדיח את מהנדס העיר אריאל וטרמן. הוא מפנה כלפיו אצבע מאשימה על הקיפאון שבמצב הבנייה בעיר. וטרמן אינו אשם במצב. משרת מהנדס עיר היא אחת הגמישות שבמשרות הציבוריות. מהנדס עיר מסוגל להתנגד בכל מאודו לתוכנית מסוימת ביום מסוים, ולהתהפך ב-180 מעלות למחרת, רק כי רוח חדשה מנשבת מלשכת ראש העיר.
לא הוא מעכב את הבנייה. מי שמעכבים את תוכניות הבנייה בשל חוסר יכולת לקבל החלטות הנוגעות לאופי המיזם הם רק העיר קליש וממלא מקומה צוק. הם מתקשים להחליט בעניין גודל מתחמי הבנייה, מספר הקומות בבניין, מיקום הבניין, סידורי חנייה, ייעוד שטחי ציבור, גודלם של שטחים ירוקים ועוד ועוד.
כה מוקסמים הם מתוכניות הבנייה ששרטטו ומחזונם העתידי לעיר, שהם פשוט שוכחים שצריך גם לנחות על הארץ ולפרוט את המשימה לפרוטות. בפועל, השניים מתעקשים על נקודות לא חיוניות, מבטלים תוכניות בנייה, מתווכחים על כל קומה ועל כל שטח וממררים ליזמים ולקבלנים את החיים.
חיפה אינה תל אביב ולעולם לא תהיה. הקרקע זולה יותר, הביקוש פריך ומשתנה בהתאם למצב, ומצב העיר, בהכללה, אינו די מזמין. פעם לפחות היה שיתוף פעולה בין היזמים לעירייה והיה בסיס לאמון הדדי ולשיתופי פעולה. היום גם זה איננו. כל מה שנותר זה ניירות שרטוט גדולים ועליהם רישומים יפים בעפרונות צבעוניים של חזון יפה שלעולם לא יתממש.
