האקתון (אירוע יזמות מרתוני) לזכרו של תנ"צ ליאור בוקר – קצין המבצעים של המחוז הצפוני במשטרה שנספה באסון השריפה בכרמל בשנת 2010 – יתקיים בימים חמישי ושישי, 15 ו-16 בדצמבר, באוניברסיטת חיפה. במסגרת ההאקתון, שייערך תחת הכותרת "אסונות טבע ונזקי אקלים" ינסו יזמים למצוא פתרונות לבעיות הקשורות להתנהלות לפני אסון, במהלכו ולאחריו.
יוזמות האירוע הן שתיים מבנותיו של בוקר – אבישג ונופר. אסון השריפה בכרמל התרחש בחג החנוכה 2010 מ-2 עד 6 בדצמבר, ונספו בו 44 בני אדם וקרוב ל-17,000 איש פונו מבתיהם. למרות שהשריפה הזו היתה אחת מני רבות שהתרחשו לאורך השנים בכרמל, זו נחשבת לקשה ולקטלנית מכולן, בסדר גודל שטרם נחווה בישראל.
בוקר נספה ביום הראשון לשריפה. אוטובוס שהוביל צוערים שנשלחו לתגבר את פינויים של אסירי כלא דמון נקלע לאש כבדה ונשרף כליל. הנהג ו-37 מ-40 הנוסעים נספו. באסון נספו גם שלושה כבאים, ובהם הנער אלעד ריבן, ושלושה קציני משטרה – בוקר, אהובה תומר ויצחק מלינה – שניסו להציל את נוסעי האוטובוס. עדי ראייה סיפרו כי הוא יכול היה לחלץ את עצמו אך בחר להישאר ולסייע ללכודים, ועל כך שילם בחייו. משטרת ישראל העניקה לו את עיטור המופת, וארגון השוטרים הבינלאומי העניק לו את עיטור הגבורה.
ביום האסון היתה אבישג בוקר סטודנטית בת 26. בשיחה עם "כלבו – חיפה והקריות" היא משחזרת את הרגעים האחרונים שלה עם אביה: "נפגשנו בצהריים בבית של אמי בקרית טבעון. הפגישה היתה מיוחדת מאוד. היה לו לו"ז צפוף והוא מיהר מאוד, אבל באותו היום הייתי צריכה שיחה עם החבר הכי טוב שלי ועם האיש שהיה הכי קרוב אלי, וביקשתי ממנו להישאר איתי עוד. הוא תמיד תמך בי ברגעים קשים והיה האוזן הקשבת שלי. ישבנו במרפסת ודיברנו במשך חצי שעה על הדברים הכי אישיים. נפרדנו בחיבוק ובנשיקה כמו תמיד, והוא הלך לדרכו. לימים הרגשתי שקיבלתי איזשהו רגע אחרון עמוק איתו, מתנה".
איך נודע לכם שהוא נספה?
"הוא לא היה אמור להיות בחיפה, כך שאפילו לא ידעתי שהוא קשור לשריפה עד שקיבלנו את הידיעה. צפיתי עם אמי בטלוויזיה, וראינו את האוטובוס עם הצוערים של שב"ס שנשרף. ואז אמא קיבלה טלפון ונשמעה מבוהלת. כשהשיחה הסתיימה שאלתי אותה מה קרה, והיא ענתה 'אומרים שלא מוצאים את אהובה' (תנ"צ אהובה תומר, מפקדת תחנת חיפה שנספתה גם היא בשריפה; ש"מ). אמרתי לה 'איך הבהלת אותי', והיא שתקה כמה רגעים ואחר כך אמרה 'גם את אבא שלך לא מוצאים'. זה התחיל מכך שלא מוצאים אותו, ואז עוד היה שביב של תקווה, אבל כשהשעות נקפו זה הפך להיות יותר ויותר חסר תקווה. התקשרתי לאחיותי נועה ונופר שהגיעו מתל אביב, ואז הבנו שזה נגמר".
רוצים להישאר מעודכנים?
איך הגעת לרעיון ההנצחה של אבא באמצעות האקתון?
"לקח לכולנו הרבה שנים להתאושש מהאסון. עברנו תהליך אבל ארוך. תמיד בער בי משהו שרצה להנציח אותו בצורה ראויה וגדולה, ובשנת 2020, כשמלאו עשור למותו, הרגשתי שאני מסוגלת לבצע את זה. לפני זה חילקנו מלגת מחקר באוניברסיטה בתחום הקשור לשריפות. בהתחלה חשבתי להנציח אותו בדרך סטנדרטית כמו הקמת מצפור, פארק או אנדרטה. לא חשבתי בכיוון של האקתון עד שראיתי את ההאקתון לזכרה של מיכל סלה שנרצחה על ידי בן זוגה, וקיבלתי השראה. פתאום הבנתי שהעולם המקצועי שלי (בוקר היא סטודנטית לתואר שני בתוכנית לאינטראקציה אדם-מחשב בחוג למערכות מידע באוניברסיטה; ש"מ) יכול להתחבר עם ההנצחה הזו. אני קרובה לעולמות הטכנולוגיים, לחדשנות וליזמות שהיו תמיד חלק ממה שאני עושה, וכך נולד האקתון הראשון בשנת 2020 שהיה און ליין בזום בגלל הקורונה. ההאקתון השני היה היברידי כאשר חלק מהמשתתפים נכחו בו פיזית וחלק השתתפו און ליין. עכשיו זה ההאקתון השלישי".
מה אתם מחפשים בהאקתון?
"אנחנו מחפשים רעיונות טכנולוגיים וקהילתיים ופתרונות לכל הבעיות שעולות מהשטח ואשר קשורות לטרום אירוע אסון, להתנהלות במהלך אירוע כזה ולהתנהלות שלאחריו. כחלק מההכנה להאקתון שמעו המתמודדים הרצאות בנושא ממומחים בעלי שם כדי שיהיה להם רקע והם יוכלו לדלות משם את הבעיות ואת האתגרים הרלוונטיים. המשתתפים באים להאקתון עם איזשהו רעיון ומעבדים אותו ביחד תוך כדי האקתון בליווי צוות שכולל מנטורים. צוות השופטים שמורכב מאנשי מקצוע יבחר את המנצחים שיזכו בפרסים כספיים, בכניסה לאקסלרטור (תוכנית סיוע לסטארטאפים; ש"מ) של מעבדות החדשנות באוניברסיטה, ובזכות להשתתף באירוע ארצי שאנחנו מארגנות לסטודנטים ב-27 בדצמבר במשרדי טבולה ברמת גן. זה יהיה ערב של הצגת מיזמים בפני צוות שיפוט שגם יעניק פרסים לזוכים".
ומה הציפיה? יצירה של אפליקציות ייעודיות חדשות?
"זה יכול להיות אפליקציה וגם שימוש בטכנולוגיות אחרות כמו חיישנים ורחפנים – כל מה שעוזר להגיע לעולמות החדשנות. עם זאת, הפתרון לא חייב להיות טכנולוגי, הוא יכול להיות גם פתרון תהליכי או שירותי שחסר ושצריך להקים אותו".
