השנה השנייה של "החממה לאמנות מקום" – מיזם של חברת מוזיאוני חיפה אשר מחבר בין אמנות לבין קהילה בחיפה – יוצאת לדרך ונפתחת רשמית בשלושה מוקדים שונים – בחממת האמנים, במוזיאון העיר חיפה ובמוזיאון חיפה לאמנות.
החממה היא מודל רב תחומי לאמנות מקום, שמטרותיה הן קידום אמני העיר בסביבת חייהם הקהילתית, העלאת החשיפה האמנותית בשכונות וחיזוק הקשר בין הקהילה העירונית והיוצרים למוזיאונים. למיזם ניגשו יותר מ-100 אמנים עם רעיונות לפרויקטים מבוססי קהילה והציעו את עצמם להפקת יצירות בסביבת מגוריהם בקשרי גומלין עם סביבת חייהם – שכנים, תושבי הבניין או השכונה – המבוססות על הדיאלוג הקהילתי.
בחממה לאמנות מקום, שהאוצר שלה הוא אור זלוף, מוצגות ארבע תערוכות:
לילו אינשטיין – מפגשים עם הגוף: אינשטיין היא יוצרת רב תחומית, מטפלת וחוקרת אנטומיה דינמית, שהובילה קבוצת פרויקט בחקירה חווייתית של הפיזיולוגיה של מתח וטראומה. מדי שבוע נפגשו חברי הקבוצה בגלריית החממה להכוונת מודעות ולתרגול רפלקס הרעד הטבעי של הגוף שעוזר לאיזון המערכת העצבית ולמודעות למערכות האנושית והקבוצתית. בתא צפייה שמותאם לצופה יחיד מבצעת האמנית תרגול רעד ברחוב החיפאי בין מכוניות ואנשים. זוהי יצירה משותפת לה ולאמנית תאיר זרגרי שלקחה חלק בקבוצה. וידאו נוסף נוצר על ידי האמנית דני וויליאמסון, והוא כולל חומרים ארכיביים שנערכו בתוכנה מיוחדת. בחלל נפרד מוצגת יצירת וידאו מופשטת של זרגרי, וכן סדרת צילומים שיצרה הצלמת ג'ני כצנר לאורך התהליך.
"מפגשים עם הגוף", לילו אינשטיין (צילום: ג'ני כצנר)
זיו שמח – ציור קיר מרחב חוץ: האמן והמאייר הוביל קבוצה של מכורים-נקיים בתהליך גמילה, במהלך אמנותי של יצירה מבוססת יומן אישי שלו כמכור-נקי. מושגים משמעותיים מתהליך ההחלמה עובדו למסכת של דימויים מצוירים, שהפכו לציורי ענק המוצבים בחזית החממה ועל הקיר הגדול בחצר הפנימית. המהלך נוצר בשיתוף פעולה עם מרכז דבורה החיפאי לגמילה ולשיקום.
יעל אזולאי וחמודי ג'נאם – עצי חיפה: במהלך אמנותי מרובה שלבים חיפשו ואספו אזולאי וג'נאם סיפורי חיים שנקשרו בעצים במרחב העירוני כמייצגים של תרבות מקומית, ועדויות על קשר אורגני בין אדם למקום. אזולאי מציגה וידאו אשר מדמה נסיעה באפליקציית ניווט, כאשר עצים שנוצרו בקולאז' על ידי הנשים המשתתפות בפרויקט ממלאים ומרכיבים מחדש את המרחב. הנסיעה מתרחשת ברחוב אבן גבירול הגובל בשכונה שבה מתגוררות המשתתפות, ובעקבות מחאה שלהן על מדיניות של הזנחה ואי סדר תחבורתי נחשף סיפור של ילדים שאיבדו את חייהם בכביש. עיבוד הסיפור הקשה היה חלק מהתהליך האמנותי של הקבוצה. ג'נאם מציג סדרת דיוקנאות של צילום מטופל ידנית שהוא יצר לחברות הקבוצה. את הדיוקנאות הוא עיטר בעיטורי זהב מסורתיים שמביעים כבוד והערכה למשתתפות ולתרבות שהן מייצרות ומקיימות.
גילי אבישר – ארחי פרחי: אבישר יוצר מרחב מזמין להשתתפות בסלון החממה. המקום מציע חשיבה חדשה על חלל אמנות מארח, שבו תצוגה, הסבה, פעולה ושהייה מרכיבים הגיון חדש. האמן – חיפאי ששב לעיר, קשר בין תקופת המעבר שכללה היכרות מחודשת עם המקום לבין מהלך אמנותי מזמין להשתתפות. בניסיונות של דיאלוג עם יוצרים אחרים נוצרו יצירות שמתפקדות כתלבושות, כתיבות תהודה וכמבנים ארעיים. בתערוכה מוצגות יצירות וידאו שנוצרו בשיתוף פעולה עם היוצרת והכוריאוגרפית דגה פדר ועם חברי להקת המחול ביתא.
רוצים להישאר מעודכנים?
במוזיאון העיר חיפה, באוצרותה של יפעת אשכנזי, מוצגות שתי תערוכות:
אור פטר – פרסונה, בין מסך למסכה: "המשוגע" – סיפורו של ג'ובראן ח'ליל ג'ובראן משנת 1918 – שימש בסיס לתערוכה. הסיפור עוסק ביחסים המתוחים בין אדם למסיכותיו, ובהשראתו הכינו המשתתפים מסיכות מחומרים שונים. בפרסונות אלה, כשהוא עטוי במסיכות נבחרות, הופיע פטר במפגשים שהוקדשו לרישום.
מאיה גרצפלד – עמל כפיים: גרצפלד הגיעה לישראל מגרמניה במסגרת תוכנית חילופי סטודנטים בבצלאל. כאן היא הכירה את בן זוגה, וביחד הם הקימו משפחה בחיפה. בתקופת הקורונה מצאה עצמה גרצפלד עם תינוק קטן בארץ חדשה עם שפה זרה. במגבלות היציאה מהבית ברדיוס של 500 מטר, בגינה ציבורית ליד ביתה, היא פגשה כמה מטפלות שהיו לה לקהילה. המטפלות – נשים מבוגרות בנות 70-50 – הגיעו לארץ ממקומות שונים כשהן נושאות איתן תרבויות ושפות שונות, והגינה הציבורית היתה להן מקום מפגש ומכנה משותף עם מי שכמותן מתפרנסות מטיפול בילדים שאינם ילדיהן.
במוזיאון חיפה לאמנות מוצגות שתי תערוכות:
תמר נסים גיבשה בבית הלוחם בחיפה קבוצה לעבודת תיאטרון משותפת על צמד המחזות של ברטולט ברכט – "האומר כן" ו"האומר לא" מ-1930 – בבימויה של נסים. המשתתפים, שאחד מהם הוא אביה של האמנית, משחקים-מקריאים את הטקסט במעמד טקסי בנוסח מסכת של בית ספר המועמדת בעיצוב של תיאטרון שחור. המחזות של ברכט טעונים במשמעויות של הקרבה ומחיר אישי שמשלם היחיד למען החברה ומטרותיה. במהלך האמנותי והקבוצתי שמניעה נסים, בביצוע של ותיקי בית הלוחם שעצם קיומו נקשר בנכונות להקרבה עצמית, הוא נטען מחדש בשאלות של כאן ועכשיו, ביחסי היחיד, המדינה והלאום, ובמשמעות חברתית ופוליטית מקומית.
"האומר לא", תמר נסים (צילום: החממה לאמנות מקום)
שחר סיון ורועי כהן – ארוחת זרים: סיון וכהן מציגים מהלך קהילתי-אינטימי החושף את הקשר בין אכילה למצבים נפשיים. השניים כינסו קבוצות של תושבי העיר ל"ארוחות זרים" שבהן אוכלים, נזכרים ומשתפים בשיחה שמתגלגלת בין חוויות של טעם לבין רגשות וסוגיות של מעמד וזהות אישית. השאלות עוברות בין האנשים, מבררות אתגרי חיים, מעמידות אותם זה מול זה ולנוכח מצוקות נפש ומשאלות לב, וקושרות ביניהם בקשר ספירלי של חשיפה. עבודות ההדפס המוצגות בתערוכה נוצרו בשיתוף פעולה עם משתתפי הפרויקט: חוויות של אוכל עובדו לטקסטים ששימשו את המשתתפים בשיחה עם מחולל דימויים דיגיטלי. הדימויים החזותיים שיצרה התוכנה פורשו ועובדו על ידי המשתתפים לחיתוכי עץ שהודפסו ידנית והניבו את ההדפסים המוצגים שם. פסלי הפחם נוצרו מתבשילים וממוצרי מזון שנשרפו בתנור ביתי באפייה ארוכה. השריפה בתנור מסלקת את הרכיבים התזונתיים ומותירה שארית מפוחמת הטעונה במאמץ הגדול שהושקע בתהליך. מתכונים הכוללים מונולוגים אישיים של המשתתפים נותנים ביטוי לקולות הנשמעים מעֵבר לדלתות סגורות ולתנורים פועלים. כל אחד מהצופים מוזמן לקחת ספר מתכונים, לבשל בבית או לשאול שאלות דומות ולבשל מתכונים משל עצמו.
* * *
זלוף: "החיבור בין יצירה תרבותית לצריכה תרבותית הוא משמעותי לאיכות החיים של האדם בישראל. החממה לאמנות המקום היא מוסד ניסיוני יוצא דופן, בכך שהיא מבקשת להיות בית גידול גם לאמנים המבקשים להתפתח באמנותם ובדרכי יצירתם וגם בשיתוף של קהל מקומי המבקש להיות שותף ביצירה בעצמו".
"החממה לאמנות מקום היא פרויקט נפלא שמביא לנו גאווה רבה", אומר מנכ"ל מוזיאוני חיפה יותם יקיר, "אמנים יוצרים בתוך קהילות בחיפה וכך נוצרת דינמיקה של יצירה ייחודית לה שותפים אנשים רבים. מכיוון שהתוצרים כל כך יפים ואפילו מרגשים – הרחבנו השנה את חללי התצוגה של החממה לכמה מהמוזיאונים שלנו ובשיתוף פעולה מלא בין האוצרים, נוצרה חוויה מיוחדת, של שמונה פרויקטי אמנות, שנפתחים היום לקהל".
החממה לאמנות מקום, שבתאי לוי 24. פתיחה: שישי, 24 במרץ, שעה 11:00.
