ביום חמישי, ערב חג השבועות, תיפתח במוזיאון טיקוטין לאמנות יפנית התערוכה "אדמה, מים, רוח, אש… וריקות". התערוכה יוצאת הדופן מבקשת לשפוך אור על חמשת האלמנטים שמהם מורכב היקום ועל יחסי הגומלין ביניהם, אשר חיוניים לשמירת האיזון בטבע. החיבור בין ארבעת האלמנטים הראשונים – אדמה, מים, רוח ואש – מדגיש את התפישה הבסיסית שלפיה הם מזינים זה את זה, וכל מרכיב בעולמנו תלוי הדדית במרכיב אחר ואיננו מתקיים כאלמנט נפרד. כך למשל, המים מזינים את האדמה והעצים מזינים את האש, אך בה בעת המים מכניעים את האש והאדמה כובשת את המים. האלמנט האחרון והמפתיע – הריקות – הוא הבסיס המאפשר לשאר האלמנטים להיות בפעולה מתמדת ולהשתנות.
האלמנטים והקשרים ביניהם יוצגו מנקודת מבט חדשה דרך עבודותיהם של אמנים יפניים ושלוש אמניות ישראליות. במסגרת הפרויקט יוקם בפטיו של המוזיאון מיצב במבוק שיתכתב עם העצים הנטועים. את המיצב, "מחוץ לקופסה" שמו, מקימים אמן הבמבוק טאקאיוקי שימיזו, שהגיע ארצה מעיירת הבמבוק בפו בדרום יפן במיוחד למטרה זו, ואמנית הקרמיקה הוותיקה עירית אבא, שדרכו הם בוחנים את החיבור בין שני חומרים – קרמיקה (אדמה) ובמבוק. בחלל הגלריה המרכזית יוקם גן תחום שרומז באמצעים חזותיים על אווירה כללית של גן יפני ובמילים אחרות – של הר ומים. בתוך הגן ומסביבו יוצגו יצירות וידאו, ציורי דיו, עבודות טקסטיל והדפסים מודרניים שנוצרו בהשראתו.
רוצים להישאר מעודכנים?
בתערוכה יציגו גם אמני הווידאו יוקי היראקאווה וקאצונורי מיזונו, שבעבודותיהם ניתן לראות כיצד הטבע משתנה לאטו ולחוש דרכן את ארעיות האדם בתוכו. אמנית הטקסטיל יעל הרניק יוצרת, בדומה לציורי דיו יפניים, עולם עשיר של גוונים על ידי שימוש בצבע אחד בלבד – האינדיגו. שלא כמקובל, היא צובעת בדים המאתגרים את הטכניקה ומחליפה את בד הכותנה השכיח במשי ובקטיפה, שאותם היא יוצרת באמצעות סטנסילים שהיא חותכת בעצמה. האמנית הוותיקה מאיה כהן לוי מחברת בין שתי מסורות יפניות – ציור דיו ואמנות סטנסיל, שבהשראתם היא מייצרת תצלומים מקולפים, מעין חיתוכי דיו. כמו כן יוצגו יצירות מודרניות ומסורתיות מאוסף מוזיאון טיקוטין ומאוסף איתמר פרוקצ'ה, ובהן ציורי דיו המתארים נופי הרים ומים ואת האדם המתנהל בתוכם. מגוון היצירות מאפשר לחוות מצב קיומי של ארעיות, התפוגגות ושבריריות.
אוצרת מוזיאון טיקוטין ד"ר אתי גלס גיסיס: "התערוכה מזמינה את המבקרים להתבונן בסבלנות וברגישות בטבע שאנו חלק ממנו, ולהבין הקשרים עמוקים שנוצרים בה בין אמנות יפנית מסורתית לאמנות מודרנית ועכשווית ובין אמנים יפנים לאמנים ישראלים שהאסתטיקה היפנית היא מקור השראה עבורם".
"הישנות", יעל הרניק (צילום: למאסאשי מיקומה)
