לנו הצברים, שנולדנו פה, בארץ הסברס, הכל נראה טבעי וברור כל כך. לחיות, לנשום ולבעוט באזור הנוחות שלנו, בסביבה המוכרת, עם השפה שבה כולם מדברים, עם הסלנג ועם הניואנסים הישראליים שכולם מבינים, ללא מבטא זר ובלי רי”ש מתגלגלת. אך תארו לכם משפחה שעלתה לארץ מרוסיה בשנת 1973 לאחר שהשאירה הרחק מאחור את כל רכושה, ונחתה במרכז קליטה בדימונה, בלי לדעת מילה אחת בעברית, בלי חברים, בלי שמישהו יתעניין בה.
נשמע קשוח? אז עכשיו תוסיפו לזה גם טבסקו וסרפד, ותקבלו ילדה יפה בת 3 שעונה לשם אלה גוטמן, אשר הגיעה עם הוריה הצעירים אל המקום שהכי לא התאים לה, ומתוך הקושי העצום והבדלי המנטליות התהומיים, חמושה ברצון עז ובלתי מתפשר להצליח נגד כל הסיכויים, היא ביקעה את המדבר הדרומי, ברחה הכי רחוק שאפשר וסללה לעצמה בהרבה דם, יזע ודציבלים קריירה משגשגת של הדי.ג’אית הראשונה בישראל. ככזו היא פרצה גם את גבולות המדינה, פצחה בקריירה בין לאומית, חזרה לארץ, ניגנה (ועדיין מנגנת) בכל מקום אפשרי, פתחה וסגרה מרכז להורים ולילדים, ומיצבה את עצמה באמצעות חברה בבעלותה לתקליטנית של העשירון העליון שמבוקשת באירועי חברה ואופנה נחשבים ובחתונות ובמסיבות של ההיי סוסייטי, ומעסיקה קאסט של שבע תקליטניות, נשים בלבד.
ולפני הכל, אלו הם חמישה דברים שלא ידעתם עליה:
1. היא מכורה לקרם פטיסייר.
2. היא מטורפת על מסאז’ים.
3. היא אוהבת לברוח לחו”ל בספונטניות ללא הודעה מראש.
4. היא קוראת המון ספרים, ובדרך כלל שניים או שלושה במקביל.
5. בכל יום נתון תמצאו אצלה במטבח ארבעה סירים על הגז.
כמה כיף היה לי לארח את גוטמן במסעדה הגרוזינית (ובפוליטיקלי קורקט – גאורגית) גאורגיה ברחוב יפה נוף, לעבור ביחד איתה חוויה מוזיקו-גאורגית ולחייך במשך כל הארוחה, כי כשאוכל טוב ומוזיקה מעניינת נפגשים כולם יוצאים מרוצים.
הגענו לשם רעבים בטירוף, ומלצר אדיב בצורה יוצאת דופן העונה לשם איציק (מה הפלא שהוא אדיב?) ליווה אותנו לשולחן שהשקיף על נוף המפרץ הקסום. איציק לא בזבז יותר מדי זמן והגיש לנו קערת חמוצים נאה בשלל צבעים, לחם גאורגי ומטבלים על חשבון הבית. לאורך כל הארוחה קיבלנו ממנו הסברים מפורטים ומדוקדקים על המסורת הגאורגית ועל תרבות המזון במדינה שהיתה בעבר חלק מברית המועצות הגדולה. הוא הציע לנו יין לבן גאורגי שהוגש קר כיאה ליום החם, ושטעמו היה מתקתק עם עפיצות קלה, ועמד על כך שנטעם גם ממשקה האגסים הגאורגי שנקרא ננטחארי. זהו משקה מוגז בטעם אגסי גן עדן, ואני מרשה לעצמי לצוות על מי שפוקד את המסעדה להזמין את הקסם הזה.
לחם וחמוצים
רוצים להישאר מעודכנים?
לאחר הפתיחה המוצלחת ביצענו הזמנה קולקטיבית של כמה מנות וביקשנו שהן יגיעו ביחד אל השולחן. בדקות הבאות סיפרה לי גוטמן שכאשר היא היתה ילדה תמיד אמרו לה שהיא לא תצליח בשום דבר, ומהמקום החלש והמוחלש הזה היא קיבלה את האנרגיות העצומות שמפעילות אותה ואת החושים היצירתי והעסקי שלה. לדבריה נגרם לה עוול גדול בכך שהיא נאלצה להתחנך בבית ספר דמוקרטי שלא לימד את תלמידיו בהתאם לשיטת החינוך שהיתה נהוגה אז, והדבר הוביל את המערכת לפספס אותה ובגדול. היא ברחה מכל מסגרת אפשרית עד שגילתה את המוזיקה האלקטרונית והבינה שזה מה שהיא רוצה לעשות כשתהיה גדולה.
פצחנו בחגיגה הגאורגית שלנו עם מרק סליאנקה – נזיד סמיך ועשיר שבושל במשך שעות ארוכות ומכיל בשר בקר, עגבניות, בצל והרבה מאוד תבלינים. במבט ראשון הוא דמה מאוד למרק גולאש, אך גוטמן ואני יצאנו מגדרנו מטעמו הלא מוכר של המרק-נזיד הזה, שהתאים יותר ליום חורף קר. אבל גם בקיץ, כשהמזגן מכה בעורף בכל עוזו, אתה לוגם ממנו ומדמיין טיול ג’יפים בהרי הקווקז. הקשיבו לי – זה המרק בה”א הידיעה. רוצו לגאורגיה בשביל הסליאנקה.
סליאנקה
מהמרק עברנו לחצ’אפורי – משולשים של בצק ממולא בנדיבות בשלל גבינות, שגרמו לשנינו להשמיע קולות מוזרים של הנאה. הקולות הללו התגברו כאשר המלצר הציע שנטבול את החצ’אפורי בשני מטבלים, האחד עגבניות פיקנטי והשני שזיפים. החלוקה בינינו היתה הוגנת – אלה אכלה משולש אחד ואני חיסלתי את כל השאר. לעזאזל, כמה שזה טעים. הבצק החם והעדין והטעמים העזים של הגבינות דיברו אלי יפה כל כך עד שלא נותרה לי שום ברירה.
חצ'אפורי
איציק הגיע שוב אל השולחן, מזג לנו כוס שנייה של יין והוסיף לכוס קוביות קרח. לא שאלנו שאלות מיותרות ולא התמרדנו. זרמנו עם המלצר שראינו בו מדריך טיולים צמוד בערבות גאורגיה.
ביקשתי מגוטמן שתסביר לי במה היא שונה מדי.ג’ייז אחרים, כיצד הפכה למותג ולמה כדאי שהיא תנגן במסיבת יום ההולדת שלי. היא השיבה שהיא מגיעה לכל אירוע כאילו זו הפעם הראשונה שבה היא מתקלטת, והוסיפה שכל אירוע הוא חד פעמי ואין שידור חוזר. למעשה, היא סיכמה, זה הדבר הכי ממכר במקצוע שלה – שהכל בו הוא חד פעמי.
גם החינקלי המצוין שאכלנו היה חד פעמי ומאיים בהתמכרות. קיבלנו חמישה כדורי בצק, זהים לחלוטין בגודלם ובצורתם, עם צ’ופצ’יק מלמעלה שמתפקד על תקן של ידית אחיזה. אחזנו בחינקלי תחת עיניו המשגיחות של איציק, וברגע שהכדור נכנס אל הפה, ללא כל התרעה מוקדמת, התפרץ לו גל של מרק מהמם ועשיר עם בשר בקר וכבש. הבטתי בגוטמן, היא הביטה בי, ושנייה אחרי שבלענו צרחנו ביחד: “מה זההה?”. איציק נבהל ושאל אם הכל בסדר, ואנחנו הנהנו מהנאה ומאושר.
חינקלי
ישבתי מול גוטמן – ילדה/אשה מוכשרת – וראיתי אדם עם ביטחון עצמי. שאלתי אותה אם די.ג’יי זה באמת מקצוע, ולפי החיוך שנמתח על פניה הסקתי שהיא אהבה את השאלה. “יש לי אחלה מקצוע שמשמח אנשים”, היא אמרה, “אני מרגישה את המוזיקה, יש לי דיבור סודי איתה. אי אפשר לפרש מוזיקה כמו אמנויות אחרות, אבל אפשר לומר אם זה נעים או לא”.
בחרנו לקנח בסלט ולא במשהו מתוק, בעיקר מפני שרצינו לשמר בפה את הטעמים של החגיגה המלוחה. גוטמן בחרה בסלט של מלפפון, עגבנייה, בצל, פטרוזיליה ואגוזי מלך בתיבול הבית. לכאורה היה זה סלט רגיל, אבל תיבולו בחומץ הפך את הסלט הפשוט הזה לטעים מאוד.
החוויה הגאורגית שלנו היתה יוצאת מגדר הרגיל – השירות היה לעילא ועילא, כמו פעם, כשמלצרות היתה מקצוע, והאוכל היה טעים מאוד ומפתיע מאוד. התחברתי מאוד לפשטות שבמנות ולחוסר ההתנשאות הקולינרית. בקיצור, גאורגיה כבשה אותי.
המדדים
מדד הניקיון: גאורגיה היא מסעדה מבריקה בניקיונה, לרבות השירותים.
מדד העיצוב: במקום עם נוף כזה אין צורך להשקיע מאות אלפי שקלים בעיצוב. ובכל זאת, העץ שולט במסעדה ומזכיר מסעדות במזרח אירופה.
מדד השכנים: זוג בשנות ה־30 פלוס ילד נהנו כל כך מהאוכל, ולא רציתי להפריע להם בין ביס לביס. אבל אני ידוע כמפריע סדרתי, והגבר סיפר לי שהם מגיעים למסעדה אחת לשבועיים באופן קבוע בגלל השירות, הכבוד שרוכשים להם והאוכל שמזכיר לו את בית אמא.
מדד המחירים:
סליאנקה – 55 שקל
חצ’אפורי – 63 שקל
חינקלי – 55 שקל
סלט – 56 שקל
יין – 65 שקל
2 אספרסו – 16 שקל
סך הכל – 310 שקל
הציון: 5 זוגות מספריים
גיאורגיה
יפה נוף 99
טל': 04-7799222
