הנשיא האמריקאי רונלד רייגן אמר באחד מנאומיו: “מהשגת דברים ניתן לחיות, אך הנתינה היא זו שמעניקה טעם לחיים”. גם היהדות מזכירה לנו ללא הרף שכאשר אנחנו נותנים אנחנו אוהבים ונאהבים. ולמרות זאת אנו מקדישים זמן רב מגי לצבירת חפצים שאת רובם אנחנו לא צריכים, ומחפשים דרכים להרוג את הזמן במקום להציע אותו בנדיבות לאחרים.
השבוע נפגשתי עם כוהן אופנת הגברים דורון מורד – הבעלים של חנות הבגדים המפורסמת מונסניור. הוא כבר בן 52, נשוי+3, והנתינה היא נר לרגליו מאז היום שבו אביו הלך לעולמו כשהוא היה בן 15, ומשא כבד של אחריות נפל על כתפיו. במקום לשקוע הוא התפתח, ועם השנים הפכה חנותו למותג ולסוג של מפעל חיים. אלא שלפעמים גם אצלו הנתינה, שמוצאת את ביטויה באהבה אין סופית ובהכנסת אורחים נדיבה, הופכת לחרב פיפיות.
יצאתי עם מורד לארוחת ערב בקפה הבנק המיתולוגי במרכז הכרמל כדי להבין מדוע הוא עבד של נתינה וסרבן של קבלה, אך לפני כן קבלו את חמשת הדברים שלא ידעתם עליו:
1. הוא שונא לישון, מתעורר בכל שעה עגולה ורק מחכה שיעלה הבוקר.
2. הוא רץ 50 ק”מ בשבוע.
3. הוא לובש חליפות מחויטות בכל עונות השנה, גם בחום יולי אוגוסט.
4. הוא פריק של תיעוד ועושה את זה באמצעות סרטונים וצילומים.
5. הוא פשוט מכור לאירוח.
קפה הבנק שהוקם לפני כשלושה עשורים היה במשך שנים המוסד הכרמליסטי המפורסם ביותר, ופרלמנטים שנוסדו בו היו חוד החנית של האליטה החיפאית בשנות ה־90. עם השנים הוא עבר תהפוכות, ואחרי תקופה ארוכה שלא ביקרתי בו ביקשתי לבדוק את רמתו ואת טיבו של האוכל במקום.
מלצרית אדיבה הגיחה אל שולחננו והציעה לנו משקה לפני הארוחה. הזמנתי לשנינו אפרול שפריץ (תודו שהופתעתם) וביקשתי שיהיה מחוזק. בד בבד הזמנתי סלט ערבי קצוץ שהכיל את כל הירקות המוכרים. הם אכן היו קצוצים דק דק, והטחינה ליטפה אותם בנעימות – אכן התחלה מבטיחה.
סלט ערבי קצוץ
מורד הזמין סלט המאירי שהורכב מעגבניות שרי, עלי רוקט, גבינת המאירי, קונפי שום, אורגנו, פטרוזיליה, כוסברה, זיתי קלמטה, פלפל חריף, שמן זית וחומץ בלסמי. המנה היתה אסתטית ומושכת, צמחי התבלין נתנו לה ארומה נהדרת, הרוטב היה נפלא ומדויק, וגבינת המאירי מעירה ומאירה תמיד את החושים. הבעיה היתה העגבניות החצויות שקליפתן המקומטת העידה ששיאן כבר הרבה מאחוריהן, והן פשוט החריבו את המנה. מקומן הטבעי של עגבניות מקומטות הוא במטבוחה ולא בצלחת הגשה לסועד.
סלט המאירי
רוצים להישאר מעודכנים?
ואז הגיעה התרופה הצוננת שלי – האפרול שפריץ. כבר במבט ראשון משהו נראה לי תמוה. אמרתי למורד שזהו לא הצבע של האפרול, אך הוא השיב: “עזוב אחי, ראיתי את הברמן מוזג אפרול”. אחד הדברים שהכי מעצבנים אותי הוא שמתווכחים איתי כשאני צודק, וכשטעמתי את המשקה התברר שאכן צדקתי – קיבלתי קמפארי. מורד אמר לי “שיחקת אותה אחי”, אך בכל זאת התעקש לברר את העניין עם הברמן ולהוציא אותי פיתה. בירור קצר העלה שלא פיתה ולא נעליים וגרם למורד להסמיק מעט. לא נורא, שיתמודד.
עד מהרה שיניתי נושא ושאלתי את מורד מהו הכוח המניע את המפעל הזה שנקרא מונסניור ומה מושך אותו באופנת הגברים. הוא סיפר לי שבגלל שהוא נוהג ללבוש חליפות הוא קיבל החלטה אסטרטגית לעצב את החליפות של החתנים בעצמו, ועבודת התפירה מתבצעת באמצעות קבלן משנה בחו”ל. לדבריו, זה מה שמייחד אותו, וגם כעבור כמעט ארבעה עשורים הוא מתעורר בכל בוקר עם תשוקה עזה ובלתי מתפשרת השקולה לכתיבת ספר. והספר הזה הוא מחקר אישיותי של כל לקוח ולקוח, אשר באמצעותו הוא מתאים לו את החליפה לגוף ולא פחות מכך – לאישיות.
בדיוק כשהאישיות שלי התחילה להתערער כתוצאה מרעב קיבלנו על חשבון הבית קרפצ’ו סלק עם עלי רוקט, שמן זית, חומץ בלסמי, גבינת פטה וקרמבל. המנה היתה מדוגמת, אך אבוי – טעמה היה תפל. במילים אחרות, הדבר הזה שטעמנו היה קרפצ’ו טופו חסר טעם וריח.
קרפצ'יו סלק
עברנו בזריזות למנות העיקריות – מורד הזמין פילה של דג לברק, ואני בחרתי בפילה עגל. בכל מסעדה בעולם מבררים המלצרים עם הסועדים מהי מידת העשייה שבה הם חפצים. בקפה הבנק זה לא קרה, וכשהמלצרית שלנו הגישה לי את מדליוני הפילה עם ניוקי על מצע של תרד, פטריות וקונפי שום ועם רוטב בורדולז, התברר שהבשר היה חי לגמרי, אפילו פחות מדרגת רייר. מכיוון שאני חובב בשר אך לגמרי לא טורף, לא נגעתי במנה. את מורד זה שעשע, אותי – הרבה פחות.
פילה עגל
כשהגיעה המנה שלו היה זה תורי להיות משועשע. הלברק שלו – ביין לבן ובחמאה – היה לבן כשושן צחור וצולחת בצורה נאה לצד ניוקי, קונפי שום, בזיליקום טרי, עגבניות שרי וזיתי קלמטה, אך מרקמו היה כשל גומי. באמת קשה להרוס פילה דג – כמה דקות על מחבת פסים מכל צד עושות את העבודה – אך הפילה הזה היה אנמי ומסכן.
פילה לברק
שאלתי את מורד מהי הזכייה הכי גדולה שלו בחיים והתעקשתי שיספר על זכייה אחת בלבד. אבל אצל מורד, כמו אצל מורד, אין דבר אחד. לדבריו, גם אמו, גם אחותו וגם גיסו הם זכייה, וכך כמובן גם אשתו מאיה שאותה הוא מכנה “ההשגחה העליונה שלו שמכילה בעל מטורף”. הוא לא עוצר ומספר שזכה לתת ושימשיך לתת עד יומו האחרון, למרות שהיו הרבה אנשים ואפילו חברים בדרך שניצלו את הנתינה הזו והובילו אותה למקומות לא נעימים.
ויתרנו על קינוח אך קיבלנו טירמיסו און דה האוס. כפית אחת ממנו הספיקה לי כדי להבין שמסקרפונה נדיבה ושמנת מהכפר הן לא הצד החזק שלה, ואם כבר לספוג קלוריות אז רק על איכות.
טירמיסו
לסיכום, התפריט של קפה הבנק שייך לשנות ה־90 בואכה שנות ה־2000 המוקדמות. המנות לא מושקעות ולא מדויקות, הן אמנם נראות מפתות אך הן לא תמיד טעימות. בעודי סועד אינני נוהג לשתף את בעלי המסעדה בתחושותי, אך הוא ביקש ממני את דעתי ולא התאפקתי. הוא היה קשוב וסבלני לביקורת וענה לעניין, ואני מקווה מאוד שהמקום ישוב להיות כפי שהיה בעבר – חדשני, רענן, יצירתי ועם הרבה תשוקה.
המדדים
מדד הניקיון: המסעדה היא נקייה מאוד ומדיפה ריחות נעימים, והשירותים הם מרווחים ומבריקים.
מדד העיצוב: חלל פנימי גדול עם בר, אזורים אינטימיים עם תאורה מעומעמת, מרפסת מקורה גדולה ומרפסת פתוחה בחוץ, כך שכל אחד ימצא את מקומו. העיצוב הוא פשוט אך נעים.
מדד השכנים: פרלמנט של חמישה גברים לצדנו דיווח שהבנק זה הבית השני שלהם בזכות המיקום, האוכל והאווירה.
מדד המחירים:
סלט קצוץ – 43 שקל
סלט המאירי – 48 שקל
פילה עגל – 120 שקל
פילה לברק – 80 שקל
2 אפרול שפריץ – 88 שקל
אקווה פנה – 25 שקל
7UP – 13 שקל
סך הכל – 417 שקל
הציון: 3 מספרי זהב
קפה הבנק
שדרות הנשיא 119
טל’: 04-8363363
