המסעדה האיטלקית שאסור לפספס

טרנדים בסצנת המסעדות החיפאית באים והולכים. מסעדות מקסיקניות, מזללות דים סאם וחמארות שוק צצות בכל מקום, ולרוב הן גם מתאיידות במהירות. מנגד, נדמה שמסעדות איטלקיות היו פה מאז ומעולם, ושהן גם יישארו איתנו תמיד. בשנים האחרונות מתגאה העיר בשתי מסעדות איטלקיות מצוינות – ויוינו ורפאלו – שעושות לנו כבוד גדול גם מחוץ לגבולות חיפה. רק תנסו להזמין שם מקום לשישי בערב ותגלו שהכל מוזמן אפילו חודש מראש. בשישי האחרון גם אני ניסיתי את מזלי, וכשהבנתי שאין לי שום סיכוי כיתתי את רגלי (סתם, הכנסתי מפתח לסטרטר של הרכב) והגעתי למסעדה איטלקית שלא ביקרתי בה לפני כן – טרנטינו בסינמול. האמת , בכל פעם שצפיתי בסרט בסינמה סיטי, ריח הפיצות כמעט שכנע אותי להיכנס למסעדה, אבל תמיד העדפתי ללכת על בטוח ולטרוף המבורגר בבלאק. השבוע אלכסנדרה רצתה להרגיש קצת איטליה, ושעתיים לפני שהיא גררה אותי לשעמום אין סופי בדמות הסרט העאלק רומנטי “50 גוונים של אופל” התיישבנו בטרנטינו.

טוסקנה לחיפאים (צילום: חברת ycd)

מסעדת טרנטינו היא סניף של רשת המסעדות האיטלקיות המצליחה, שמציעה אוכל פשוט וטעים אשר עשוי מחומרי גלם איכותיים. התפריט כולל סלטים, ברוסקטות, מרקים, אנטי פסטי, מגוון רחב של פסטות מכל הסוגים, וגולת הכותרת – המון פיצות שנרקחו על ידי הפיציולו (שף מומחה לפיצות) פרקלה ברקיירי, שנאפות בתנור אבן ועליהן שלל תוספות ייחודיות. המסעדה מעוצבת עם אלמנטים איטלקיים קלאסיים – מזרקה מאבן שמדמה כיכר ברומא, חלונות בהשראת בנייה כפרית טוסקנית, וציורי נוף ואווירה מאיטליה – ויש בה שלושה אזורי ישיבה: בחלל הגדול, על הבר או סמוך לדלפק הפיצה שממנו יוצאים המשלוחים וה־TAKE AWAY.

אנחנו העדפנו לשבת בפנים, והמארחת הובילה אותנו לשולחן פינתי ורומנטי שבו חיכה לנו בקבוק של יין הבית, ומלצר חביב עם חיוך מאוזן לאוזן הציע לזרום איתו והמליץ על כמה מנות פתיחה, מנות עיקריות וקינוחים. כל המלצה לוותה בהסבר משכנע מאוד, ואנחנו התמסרנו לו והזמנו את המנות שמהן הוא נשמע הכי נלהב. אני אוהב מלצרים דעתניים שמגלים בקיאות בתפריט, וגם הפעם לא הצטערנו.

למנות ראשונות בחרנו בסלט עגבניות ומוצרלה ובכדורי ריזוטו ברוטב חמצמץ, ולמנה עיקרית בלזניה גבינות ברוטב עגבניות ובפיצה בטטה. המנות הגיעו אחרי הרבה יותר מדי זמן, אבל אפשר לומר שההמתנה השתלמה. סלט העגבניות היה מלא בלבבות ארטישוק מענגים, כדורי הריזוטו לא היו מביישים גם את הטובות שבמסעדות רומא, הלזניה שהוגשה במחבת אישי עם סלט ירוק בצד היתה מעולה, והפיצה שכוסתה כמעט לחלוטין בבטטות מתוקות היתה פשוט אדירה. האוכל המשובח החליק נהדר במורד הגרון בסיוע של קוקטייל דקירי תות קפוא. אבל דבר לא הכין אותנו לקינוח המפוצץ – בננות מקורמלות עם פירורי שוקולד ושני מקלות גלידה. בסיום לא היה כל צורך לשטוף את הצלחת. שני דברים שבכל זאת הייתי משנה לצורך העצמתה של חוויית הבילוי במקום הם קיצור זמן הוצאת המנות והגברת הווליום של המוזיקה. בין אם מדובר בארוחה משפחתית גדולה, בארוחה זוגית רומנטית או באירוע של חברים מהעבודה, טרנטינו תעשה את העבודה. המטבח של המסעדה נע בקלילות בין העממי ליוקרתי, בין המתוחכם לפשוט ולנגיש, וכך הקהל – זוגות, משפחות עם ילדים וחבורות של צעירים יותר ופחות.

לקראת סוף הארוחה, כשההמולה במקום שככה מעט, סיפר לי המלצר שלאחרונה יצאה הרשת במיתוג מחודש שבמסגרתו הושק תפריט חדש מבית היוצר של השף מיכאל גרטופסקי תחת הסלוגן “Tarantino – Happy Italian Food”. גרטופסקי, למי שלא מכיר, הוא השף מסעדת מיכאל במושב לימן ושל מסעדת צ’יקטי בתל אביב.
בין המנות המיוחדות שנכנסו לתפריט תוכלו למצוא צלחת טעימות מאיטליה הכוללת גבינת מוצרלה, גבינת פקורינו, פלפלים על האש, ארטישוק אלה רומנה, שעועית בשמן זית ובעשבים וזוקיני בלימון ובמיורן; ממרח כבדי עוף טוסקני ולחם מהגריל; ארטישוק אה לה רומנה; ברוסקטה של ארוסטו עגל עם איולי ועם חרדל; ופסטה עם פילה בקר ועם ירקות על האש. כשהמלצר סיים את הרצאתו, והחיוך עדיין לא מש מפניו, זיכיתי אותו בטיפ נדיב והודיתי לו על השיחה ובעיקר על ההמלצות. כמי שנוהג לבקר הרבה במסעדות חשובים לי תודעת השירות וצוות אדיב. וכאשר אל אלה נוסף אוכל מצוין שנעשה באהבה ובתשוקה שאיטליה מתברכת בהן, לא צריך הרבה יותר מזה.