תמיד התנגדתי לקטע של הדיכוטומיה סביב טעמים – הטענה הזאת שהעולם נחלק לאלה שאוהבים טעם מסוים ולאלה ששונאים אותו. אני למשל לא מת על קולרבי, אבל בהחלט לא שונא אותו. אותו הדבר עם אגוז מוסקט – זה נחמד לי לפעמים, פעמים אחרות זה מעצבן אותי, ולעתים זה סתם משאיר אותי אדיש.
אין ספק שהדיכוטומיה הזאת מופעלת יותר מכל כלפי שני טעמים – כוסברה ואניס. אז ככה: אני מכיר אנשים שלא אוהבים כוסברה אבל גם לא מזדעזעים מטעמה. בעניין הזה, אני לא כשיר לעדות כי אני חולה על כוסברה, למרות שפעם שנאתי. לעומת זאת, במקרה של אניס אפשר היה לשייך אותי למתרס השונאים בקלות. בבסיסי אני ממש לא אוהב אניס.
אבל האדם כולו הוא יותר מאשר רק בסיסו. במהלך השנים מוצא חובב האלכוהול את עצמו מול בקבוק ערק, לא אוהב את הטעם אבל זה האלכוהול שיש, ואז הוא שותה כוס, שתיים, בקבוק, שניים, ולאט לאט מתרגל ומגלה שלא רק שזה לא נורא – הוא גם לומד להבחין בין אניס טוב יותר לאניס טוב פחות. הוא מתחיל להתגעגע לטעם הזה כשאין לו אותו, אפילו שהוא לא אוהב אותו. הוא מתחיל לשים שומר בסלט ואז לשים קצת סלט בשומר, ופתאום הוא מגלה שהוא לא יכול בלי שומר במרק ובקבוק ערק במקרר ופסטיס על הבר במרסיי.
וכמובן אוזו ביוון. כי מה אנחנו בלי פיראוס ויאסו וזורבה ואריס סאן וקזנג’ידיס? אז אחרי כל האשקלונים והזחלאווים והירדניים והצרפתיים, מה יש לי להגיד על האוזו החדש שנחת על שולחני, ששמו מיני, והוא מגיע ממיטליני, בירתה של לסבוס?
רוצים להישאר מעודכנים?
אז רק לשם הקדמה אני רוצה לומר שאולי דווקא מי שאינו חובב טעם מסוים הוא המוכשר ביותר לשפוט אותו. מזמן אימצתי לעצמי עיקרון – כשאני רואה בתפריט של מסעדה משהו שאני לא אוהב, אני מזמין אותו משום שאם אני נהנה ממנו זה עשוי להעיד על כך שהמסעדה היא ממש טובה. את אותו העיקרון אפשר להחיל על שיפוט האניס.
טוב, לא מדובר בפאסטיס של ריקאר (למרות שהבעלות היא זהה) או ז’אנו, אבל גם לאוזו יש מקום של כבוד בכותל האניסים. המיני הוא חלק מאוד, מתקתק אבל לא באופן תוקפני, ומאוזן מבחינת ארומות של תבלינים, כלומר אניסי, עם רמז של ציפורן אבל בלי התפרצות חסרת רסן של תבלינים כמו בהרבה אניסים מקומיים ואזוריים שהופיעו על המדפים בשנים האחרונות, בעיקר במחלקת הערק.
ועכשיו לעיקרון חשוב ביותר – מחלקות יחסי הציבור של המשקאות השונים ממליצות הרבה פעמים לשתות את משקאות האניס עם קרח. מה שיש לי להגיד על כך זה לאאאאא! אין אמנם כלל ברזל מחייב, אבל דבר אחד ברור – הוספת קרח למשקה אניס נקי גורמת להתגבשות של הסוכר ולהפיכת הדרינק לשטינק. אפשר ורצוי לקרר מעט את האוזו (לא בפריזר). אפשר בהחלט להוסיף מים קרים לפי הטעם. רק אחרי הוספת המים הקרים, מי שבאמת רוצה (וזה ממש לא נחוץ) יכול להוסיף קרח.
