בהשקט ובבטחה – עמותת בוגרי הפנימייה הצבאית בחיפה – מתגייסת לסייע במציאת תרומת כליה לסרן אביחי מולה שנפצע ב-7 באוקטובר. מולה, בוגר מחזור ס"א של פלוגת יהודה (2015) בפנימייה, הוקפץ בשבת השחורה לזירת הלחימה בדרום ונפגע בהיתקלות מפגיעת רימון. בבית החולים התברר כי הוא נזקק להשתלת כליה.
בפוסט בפייסבוק גולל מולה את סיפור פציעתו. "הותקלנו מלפנים! קדימה הסתער!", הוא כתב, "7 באוקטובר. מתעורר במוצב בשומרון מטלפון של אשתי. 'מאמי, יש מלא אזעקות במרכז'. אני בתגובה: 'עזבי אותי, תני להשלים שעות שינה, היה שבוע קראטה'. לא עוברות מספר שניות והמג"ד מתקשר: 'קדימה מולה, יצאנו'. דוהרים על כביש 6 עם הדודים הממוגנים. משימתנו – מסיבת הנובה, חילוץ בליינים. מגיעים למרחב ותופסים את הראש. מתאפסים מהר וקדימה הסתער. מחבל ועוד מחבל ועוד מחבל. גאה בדרך, גאה ברוח קרב. חיסלנו את כולם והתחלנו בהצלת חיי אדם של יהודים יקרים. עוד מחסלים מגיעים עם אופנועים, אני צועק בקולי קולות 'מכת אש', והמחבלים נופלים כמו זבובים.
"ואז נחשפים. נחשפים לכמויות של גופות ופצועים. גם התסריטאי הכי טוב לא היה מצליח לכתוב תסריט כזה מטורף. מתקדמים לקיבוץ רעים – דבקים במשימה, מאמינים בערכים. עוד משימת התאבדות. נשארנו בחיים. לאן עכשיו? התרעננות? אז זהו, שלא! היעד הבא – כיסופים. כובשים את המוצב מחדש, ובום – היתקלות! רימון נזרק לעברי בין רגלי. מכריזים 'רימון', משפרים מיקום אך לא מספיקים, והוא מתפוצץ, ובבום החיים מתהפכים לך. פתאום אתה מוצא את עצמך בסורוקה, עובר לתל השומר, עשרות בדיקות, סבל בלתי יתואר, ויום אחרי יום עוד בשורת איוב. משתדל להישאר שפוי, אני מ"פ, אבל לא עושה פיפי לבד וצריך שיקלחו אותי. ועוד לילה ועוד לילה בבית חולים. 'לא להישבר, מולה', אני צועק לעצמי כל יום. ואז זה קורה – שברון לב עמוק. הגיע רגע הכניסה. חיילי ערוכים כבר ושועטים קדימה. אבל אני? אני מובטל. שוכב פצוע בבית חולים. איך איני נמצא עם ילדי ברגע הכי חשוב?
"מנסה להרים את עצמי ולא מצליח, ואז מלאך קטן שהיה לצדי כל הדרך שלח את שתי ידיו והרים אותי. למלאך הזה קוראים לילי, ובמקרה זו אשתי היקרה. אלוהים שלח לי מלאך קסום, גלגל הצלה של שפיות וחוסן. והמלאך הזה עוזר לי להתקדם ולקום. הרי לא כיף בגיל 26, בואך 27, להיות עם פציעה באגן, בשרירים ובכליות, והכל בגלל רימון. אז היום אני בתהליכי שיקום מתקדמים, כבר צועד על רגליי. אבל יש לי עוד כברת דרך – התבשרתי שבעקבות הפציעה אני זקוק להשתלת כליה. לא נשבר, מודה לה' יתברך, גאה בדרכי, גאה בלוחמיי, גאה להיות ישראלי. אני עוד אחזור לקרבי, אחזור למשרה שלי. לא נגמרה לי הרוח!".
רוצים להישאר מעודכנים?
לפני שבוע העלה מולה פוסט מרגש נוסף שבו הוא עדכן במצבו: "ביום ראשון בעזרת השם מתבצעות הבדיקות, ונקבל מידע והבנה לגבי התאמת תורם להשתלה. עושים הכל בשביל להציל את הכליה. עם ישראל היקר שלי, שירתי נאמן אתכם שמונה שנים, הכל מתוך אהבה לאזרחים ולמדינה. שתפו ועזרו לי שנעלה את המודעות. אוהב, מעריך, שרוף עליכם. כליה קטנה ונחזור לשדה הקרב".
כעת מתנהל קמפיין לחיפוש תורם מתאים עבור מולה, ואל המאמצים הצטרפה עמותת בוגרי הפנימייה הצבאית. "אביחי הוקפץ לדרום ביום הראשון של הלחימה", מספר מנכ"ל העמותה יניב רזניק, "הוא נכנס מיד ללחימה, ובאחת מההיתקלויות מחבל זרק על הפלוגה שלו רימון, והחיילים נפצעו. מהרסיסים ברגליים הוא כבר בתהליך החלמה, אבל מההדף נפגעו האיברים הפנימיים שלו, והכליות הגיעו למצב של חוסר תפקוד. אם בעתיד הוא יצליח לתפקד, זה יהיה עם דיאליזה או באמצעות השתלת כליה".
לדבריו, "אנחנו בעמותה מעודדים אנשים ללכת להיבדק, וכך אולי נמצא תורם לאביחי. יש לו דם מסוג ab פלוס. נסענו לבקר את אביחי, הוא אחלה גבר. בחור עם מוטיבציה שנועד לגדולות וחותר למגע. הוא איש גדול, אבל יש לו לב טוב, הוא רגיש ואכפתי, והוא מפקד מצוין לחבר'ה הצעירים. הוא רוצה לחזור לשירות, ומבחינתו כמה שיותר מהר".
רזניק מספר כי העמותה פתחה קרן סיוע בשלוש קטגוריות: "הראשונה היא סיוע לבוגרים שמגויסים אשר פונו מהיישובים שלהם בצפון או בדרום ונקלעו לקשיים; השנייה היא סיוע לפצועים כדי לעודד אותם לחזור לכושר, ונכון להיום יש לנו 13 פצועים; והשלישית היא סיוע למשפחות השכולות. עד כה יש לנו לצערי במלחמה הזאת שש משפחות שכולות".
המעוניינים להיבדק להתאמה עבור מולה מוזמנים לפנות לרזניק בטלפון מס' 054-9090391 או באמצעות המייל של העמותה [email protected]
אביחי מולה בבית החולים (צילום מתוך דף הפייסבוק שלו)
תגובות