בחודש ספטמבר נפל סמל תומר קרן ז"ל בגזרת הצפון בעקבות פגיעת טיל נ"ט ברכס רמים. קרן, לוחם בגדוד 51 של חטיבת גולני, היה בן 20 בנופלו. מאות התייצבו מחוץ לבית הוריו ברוממה, ובהם תלמידים רבים מבית הספר אחוזה זיכרון יוסף שבו מלמדת אמו, סנדרה קרן, ומבית הספר עירוני ה', אוחזים בדגלי ישראל, כדי לתת לו כבוד אחרון בדרכו האחרונה. כעת יוזמת האם פרויקט הנצחה של כל חללי המלחמה – סיכת נופלים.
"תומר נפל לפני ארבעה חודשים על גבול לבנון והשאיר אותנו במצב קשה", מספרת סנדרה קרן בכאב, "כשאני צופה בטלוויזיה מפריע לי שאין סיכה לנופלים. כולם עונדים את הסיכה של החטופים – כבודם במקומם מונח, ואני שמחה שהם חוזרים – אבל לא היתה אף סיכה ללוחמים שנפלו. התקשורת מתעסקת בעיקר בחטופים, והרבה פחות בנופלים. לנו יש שתי דקות של 'הותר לפרסום' ובזה נגמר הסיפור. הפריע לי שבחדשות מופיעות רק תמונות של החטופים ולא של החללים. זה כואב. ברור שמה שקרה לחטופים זה הדבר הכי נורא שיכול לקרות, ונכון שכולנו מחכים שיחזרו, אבל לנו, המשפחות, החיים נגמרו, ואנחנו נתנו את היקר לנו מכל. אז אמרתי לעצמי 'איך זה שאין סיכה?'. בדקתי את הנושא, הגעתי לדרגים הגבוהים ביותר, ביררתי גם עם קצינת הנפגעים שעובדת מולנו, וגילינו שבאמת אין סיכה".
הרצון להנציח את הנופלים ולהזכיר את המחיר הכבד ששילמו משפחותיהם הוביל את קרן לרעיון של הנצחה נגישה לכולם – באמצעות סיכה שעונדים על הבגד, כמו הסיכה הצהובה להחזרת החטופים: "אנחנו כאן בזכות החיילים שמסרו את נפשם, והחטופים חוזרים בזכותם. הגעתי ליצרן מקסים מרמת גן, דודו טואף מדורון יציקות מתכת, והתלהבתי מהאנרגיות שלו. ציירתי דגם, הסברתי לו איך בדיוק אני רוצה שזה ייראה, והוא שלח לי דגם סופי שאהבתי מאוד".
סמל תומר קרן ז"ל (צילום: סנדרה קרן)
רוצים להישאר מעודכנים?
בסיכה שעיצבה קרן שלובים זה בזה לב שבור בצבע ירוק, שתי חרבות ברזל, ומאחור מגן דוד. "הלב הירוק מסמל את מדי הזית של צה"ל, חרבות הברזל מסמלות את המלחמה, ומגן הדוד הוא דגל המדינה", היא מסבירה, "זו לא סיכה שמנציחה את תומר. זה בשמו של הבן שלי כי הוא נפל, אבל זו סיכה של כל הנופלים במלחמה הזו. בגלל זה אני לא מפיצה אותה בעצמי כי אני לא רוצה רווח על הדם של הלוחמים. לכן אני מפרסמת רק את הטלפון של היצרן, והוא אומר לי שהוא לא מפסיק לקבל פניות לרכוש את הסיכה".
לדבריה של קרן, אחד מהראשונים לקנות את סיכת הנופלים היה תא"ל במיל' דדי שמחי, שאיבד את בנו גיא ב-7 באוקטובר. "משם זה כבר היה מבול של אלפים שהתקשרו ליצרן, אלפים", היא מספרת, "גם מנהלת עירוני ה' חגית לוי קנתה 1,600 סיכות לכל בית הספר. הרעיון הוא שכולם ילכו עם הסיכה זאת כמו שכולם הולכים עם סיכת החטופים. לרגע שלא יישמע שאני נגד המאבק להשבת החטופים – אני מבינה כמה אנשים מחכים להם ומתרגשת עד דמעות לראות אותם שבים – אבל רק לא לשכוח את אלה שבזכותם הביאו את החטופים. יש לזה מחיר וצריך לזכור אותו".
לרכישת הסיכה: דוד טואף, טל': 052-5208045. מחיר הסיכה: שבעה שקלים.
סיכת הנופלים (צילום: סנדרה קרן)
מיכל ארבל
ליבי איתך,אין מילים לנחם,אני גם חושבת כמוך ונתקלתי בתגובות שהכעיסו אותי מאוד של משפחות החטופים שמדבררות את אלו ששם וששבו,כפיות הטובה וההתעלמות המכוונת מהנופלים מהפצועים ומההקרבה של לוחמי צהל פשוט מכעיסה ברמה בלתי ניתנת לתאור!ללא הלחימה שלהם וההקרבה אף אחד לא היה חוזר!לצערי הרב התקשורת גם נותנת לכך את ידה,ומנרמלת את ההותר לפרסום כלאחר יד,בכלל יש כאן נקודת הנחה שאנחנו חייבים להם הכל כולל את חיינו שלנו ושל יקירנו.אני יוצאת 51 בעברי ואמא ללוחם בסיירת גולני.נענוד בגאווה את הסיכה,שכן ללא קורבנכם לא היתה כאן מדינה,ממש כך.