רובין פוד. "הגענו עם מנטליות של מחסור לעידן של שפע" (צילום: ערן דה פז)
רובין פוד. "הגענו עם מנטליות של מחסור לעידן של שפע" (צילום: ערן דה פז)

"היה חשוב לנו לקחת הפסקה ולחשב מסלול מחדש"

אחרי שנתיים של פעילות, מסעדת רובין פוד בשוק תלפיות נסגרה. שי רילוב, שותף מייסד בעמותה, מסביר את הסיבות לסגירה ("לא רק בגלל הקורונה"), מספר על החשיבות בהצלת מזון ("להנגיש להמונים את נושא הבזבוז"), ומסתכל קדימה ("נראה באיזו מתכונת נחזור"). כי העולם עוד כאן וצריך להציל אותו

פורסם בתאריך: 16.5.20 08:35

דווקא עכשיו, כשמשבר הקורונה הולך ודועך והמשק מתקדם, אמנם בקצב של זחילה, לעבר חזרה לשגרה, נסגר בחיפה מוסד חברתי שהשפיע בצורה משמעותית לא רק על החברה ועל הסביבה אלא גם על הכיס של לקוחותיו ועל חייהם של רבים.

"חברי רובין פוד יקרים, חדשים, ותיקים, מקומיים ובין לאומיים", כתב שי רילוב, שותף מייסד בעמוד הפייסבוק העסקי של העמותה, "בלי קשר למצב הבריאותי בארץ ובעולם, וכמובן גם עם קשר. בעוד רגע ימלאו שנתיים לפעילות המסעדה של עמותת רובין פוד. אלו היו שנתיים מטורפות ומלאות בפעילות עוצמתית, טעימה ומעוררת השראה, שבה הראינו לציבור בארץ (ובעולם!) איך אפשר לעשות דברים אחרת – שאפשר ליהנות במקום לבזבז".

רובין פוד היא יוזמה ללא מטרת רווח שהקימה קבוצה בראשותם של רילוב, נועה קוזאק והשף קובי קרולה, אשר החליטה לגעת במקום הכואב של בזבוז מזון בארץ, כאשר מטרתה היא חשיפה של הנושא לקהל הרחב בניסיון ליצור שינוי תודעתי.

"בקיץ 2015 הרמנו אירוע בפלאפל של גפן, הבת של קובי, ברחוב מסדה, שבו בעצם ביקשנו להציג את הרעיון לאנשים, לספר להם על התוצאה של בזבוז מזון ולהראות להם שיש אלטרנטיבה", נזכר רילוב כיצד החל המיזם, "חשבנו שאם זה משהו שיעניין אותם, אולי הם יוכלו לתמוך, לקחת חלק ולעזור לדבר הזה להפוך מחלום למציאות. דחסנו כ־60 אנשים לתוך דוכן פלאפל, האכלנו אותם בבופה שהכנו מירקות מוצלים משווקים, מחקלאים ומחנויות. בהמשך הכמויות שהצלחנו להציל הלכו ותפחו, התחברנו לכל מיני ארגונים, סיפרנו להם על החלום, ואנשים נרתמו למשימה, למטרה. האירועים האלה הפכו לאט לאט להמוניים והשתתפו בהם מאות אנשים שהגיעו מכל רחבי הארץ פעם בחודש וחצי ושילמו כפי יכולתם. האירועים התקיימו במתחם של עמותת אנוש ברחוב החלוץ בהדר. היו עלינו אייטמים בחדשות ופתחנו עמותה כדי להמחיש את העקרונות האלה. התחילו לבקש מאיתנו להציע את שירותינו ולהנגיש את הנושא להמונים בעוד צורות מעבר לאירועים הציבוריים שעשינו".

כמו מה?

"קייטרינג לאירועים, הרצאות ותחרויות בישול. זה עזר להגיע לעוד קהלים, לייצר עוד פורמטים וגם לתמוך כלכלית ביוזמה כדי שהיא תוכל להתקרב לחלום שלה – לפתוח מקום משלה שיוכל לפעול יום יום תחת העקרונות האלו. בשלב מאוחר יותר נכנסנו למבנה בשוק תלפיות ששימש איטליז במשך הרבה שנים. המקום שייך לקרן נדל"ן שעובדת על היתרים להריסתו ולבנייתו מחדש, ועד שזה יקרה קיבלנו היתר לפעול שם ולעשות משהו בזמן קצוב כדי לקדם את הפעילות שלנו. על האיטליז הזה הסתכלנו כמו על כל ארגז ירקות שאנחנו מצילים. אמרנו 'בואו נעשה מזה משהו נפלא, משהו שמשקף את העקרונות שלנו', וביחד עם מתנדבים – רתכים, נגרים, מעצבי פנים, חשמלאים וכל מי שבא – פתחנו מקום שבאמת ממחיש את השימוש בקיים ומראה אלו דברים נפלאים אפשר לעשות בו. מחודש מאי 2018 עד לחודש מרץ השנה פעלנו שם".

 

ארוחה ברובין פוד. "משק בית מבזבז בממוצע אלפי שקלים בכל שנה על אוכל שהוא לא נהנה ממנו" (צילום: Anja Czmara)

ארוחה ברובין פוד. "משק בית מבזבז בממוצע אלפי שקלים בכל שנה על אוכל שהוא לא נהנה ממנו" (צילום: Anja Czmara)

 

חשיבה גלובלית

רילוב, 26, הוא חיפאי מאז שחזר לארץ בגיל 15 לאחר שמונה שנות שליחות עם הוריו בארצות הברית ובניו זילנד. הוא נולד בתל אביב, וההשתקעות בחיפה הגיעה בעקבות עבודתו של אביו במכון לחקר ימים ואגמים. הקליטה כעולה חדש-ישן במגמת גרפיקה בתיכון ויצו היתה ללא קשיים מיוחדים. "זו קהילה טובה והכל היה סבבה", הוא משחזר, "אני מניח שהתקופה הזו הביאה אתגרים שהפכו אותי לבן אדם די בין לאומי. גם הפרויקט של רובין פוד הוא תוצר של חשיבה קצת יותר גלובלית. תמיד היה בי חלק שראה את המציאות כאן ברמות הכלכלית, המערכתית והחברתית כלא מקובלת, לא צודקת ולא נכונה ושיש דרכים טובות יותר לעשות דברים. כשמסתכלים על משבר האקלים שאנחנו נמצאים בו, כשמסתכלים על הדרך שבה ממשלות וחברות שולטות יותר ויותר על קבלת ההחלטות ועל זכויות אדם, וכשמסתכלים על הדרך שבה המדיה משכנעת אותנו לצרוך דברים שאנחנו לא רוצים, היה לי די ברור שצריך להוציא את האנשים מהטרנס הזה של המסרים שמעבירים להם".

ומתי הפכת לאקטיביסט?

"זה התחיל להתפתח כשהייתי בצבא. רובין פוד התחיל כיוזמה שקיבלה השראה מיוזמה בין לאומית שהחלה באנגליה, אשר המטרה שלה היא להנגיש להמונים את נושא בזבוז המזון. יותר משליש מהמזון שמיוצר בעולם לא מגיע לאף פה אנושי, כלומר מתבזבז, ויש לכך השפעה עצומה על העולם ברמות הכלכלית, חברתית והקהילתית. אם 'בזבוז מזון' היה מדינה, היא היתה המדינה השלישית בגודלה בעולם, כך שאם אנחנו רוצים ליצור עולם בר קיימא, שלא ישמיד את האנושות ואת כדור הארץ, זה מקום טוב להתחיל איתו – להשתמש במה שכבר יש לנו ברמה הכלכלית. בישראל לבדה מתבזבזים כמעט 20 מיליארד שקל בכל שנה על אוכל שבכלל לא נהנים ממנו, וכמעט שליש מזה נמצא אצל הצרכנים. אנחנו אוהבים לחשוב שאנחנו לא פראיירים, אבל הנה – מסתבר שאנחנו קצת".

כי אין מודעות.

"אכן. מודעות זה חלק משמעותי מזה, אני מסכים. ברמה החברתית – אנחנו מייצרים מספיק מזון כדי להאכיל כל בן אדם על כדור הארץ, אבל כמעט מיליארד אנשים חיים באי ביטחון חברתי. זהו פער שאי אפשר להתעלם ממנו. אז מכל הבחינות האלה, בזבוז מזון הוא משהו אופרטיבי, והפתיע אותי מאוד לראות שאין למעשה שום פעילות ושום שיח על זה. כמו למשל שהתופעה הלכה והתגברה לאורך השנים האחרונות, עם קשר אלינו ובלי קשר אלינו, ושיש כל מיני דרכים לגשת אל הבעיה הזו. ובאמת, נתקלתי במגוון רחב מאוד של יוזמות, ארגונים, פרויקטים וקמפיינים סביב העולם".

העיקרון של רובין פוד נשען על פרויקט דומה לו?

"פרויקט שעניין אותי מאוד ונקרא 'The real junk food project', משחק מילים כזה. כל העולם של בזבוז מזון בנוי על משחקי מילים. הוביל אותו שף בריטי בשם אדם סמית' שפשוט נמאס לו לראות בזבוז מזון והוא החליט לעשות עם זה משהו. בשנת 2013 הוא הקים את בית האוכל החברתי הראשון בבריטניה בעיר לידס, ושם הוא פעל תחת שני עקרונות, שהראשון שבהם הוא הצלת מזון – אוכל שהיה מתבזבז נלקח מחקלאים, משווקים ומחנויות. מדובר בדברים שהיו נזרקים בגלל אסתטיקה או בעודפים. ביחד עם שפים ומתנדבים הוא היה מכין תפריט שהשתנה בכל יום לפי מה שהצליחו להציל. לאחר שהקהל היה בא לאכול ונהנה, הם היו מייצרים שיח ומדברים על הבעיה. זו דרך נגישה לדבר על הנושא הזה, כשאפשר להראות ולא רק לדבר במספרים. הדבר הכי טבעי היה לומר לאנשים 'בואו ליהנות במקום לבזבז', ואנשים היו בשוק. מעבר לאוכל הטעים הם היו מופתעים איך לעזאזל כל זה עמד להתבזבז ואיך אפשר לשנות את זה. העניין הזה פתח דלת לשיח שלא היה אפשרי לפני כן".

ומהו העיקרון השני?

"העיקרון השני הוא 'שלם כרצונך'. כל אחד מחליט באיזו מידה הוא נהנה מהחוויה וכמה הוא רוצה לשלם בתמורה. הכסף הזה שימש לתמוך ביוזמה כדי שהם לא רק ישרדו אלא יוכלו לצמוח ולגדול ולשנות את העולם. הם הזמינו את הקהל להצטרף אל צוות העשייה, וכך התאפשר לתת הזדמנות לכל אחד מהקהילה לקחת חלק בפרויקט. כי לא משנה אם אין לך שקל, תמיד יש לך ערך לתת. שני עקרונות אלו, שצמחו מהיוזמה הזו במקום אחד באנגליה, התרחבו לעוד ועוד סניפים בערים שונות שכל אחד מהם התבטא בצורה האופיינית לו. היוזמה החלה להתפשט ברחבי בריטניה ואירופה והגיעה לכל העולם".

באותה המתכונת?

"שני העקרונות האלה נשמרו תמיד, אבל בכל מקום זה בא לידי ביטוי בצורה אחרת – היו פופ אפים, פוד טראקס, מחסנים שהפכו לעסק משותף ועוד כל מיני כיוונים מעניינים. הסתכלתי על זה ואמרתי לעצמי 'למה שזה לא יקרה גם כאן?'. התחלתי לחקור את נושא בזבוז המזון בצורה רחבה, וזו נראתה לי דרך טובה להנגיש את הנושא להמונים, במיוחד בישראל שבה אנחנו אוהבים מאוד את תרבות המעשר שיצא מהשדות ואת הנהנתנות. לדעתי זהו המתכון ליצור שינוי. יש הרבה אנשים שחיים באיזו חווה מבודדת ושם הם חיים את האידיאל שלהם, אבל עדיף מבחינתי, במיוחד בזמן הקצר מאוד שיש לנו להציל את המצב, להביא את זה למקום שבו אנשים כבר נמצאים".

 

שי רילוב. "אנחנו אוהבים לחשוב שאנחנו לא פראיירים, אבל הנה - מסתבר שאנחנו קצת“ (צילום: דניאל מלנקי)

שי רילוב. "אנחנו אוהבים לחשוב שאנחנו לא פראיירים, אבל הנה – מסתבר שאנחנו קצת“ (צילום: דניאל מלנקי)

 

 

הצלחה מקומית

בפוסט שבישר ללקוחותיו על סגירת המסעדה בשוק תלפיות הסביר רילוב את הסיבה לסגירה. "העיתוי של משבר הקורונה רק מהווה מאיץ לתהליך", הוא כתב, "למה זה קורה? המבנה שבו נמצאת המסעדה כיום יקבל בקרוב היתר להריסה ולבנייה מחדש. זה היה ידוע מראש, והיינו מוכנים לכך שהיום הזה יגיע. במקביל הוקצה לנו לאחרונה בנדיבות רבה ומתוך הזדהות עם מטרות העמותה שלנו נכס מעיריית חיפה שישמש מחסן. לאור זאת הוחלט לנצל את העיתוי של ציון שנתיים לפעילות הנפלאה שיצרנו ברחוב סירקין 24, לסגור את המסעדה ולקחת הפסקה – נחוצה ביותר – לצורך חישוב מסלול מחדש לקראת הפרק הבא".

ומה יקרה בעתיד?

"לא תכננו לצאת ממנו ממש ברגע האחרון, אבל כל סיפור הקורונה האיץ את זה. הארגון פעל היטב ובאמת הצליח להרים דברים מדהימים, להאכיל עשרות אלפי אנשים, כולל אירועים בכל רחבי הארץ, ולהנגיש את הנושא להמונים ולקהל מגוון מאוד – לא רק של אורחים, אלא מתנדבים, תיכוניסטים ופנסיונרים, כולל אנשים מכל העולם. עם זאת, זה לא הגיע לשיא הבר קיימא. בשביל להביא עוד עובדים כדי להפחית את העול וכדי ליצור משהו שאפשר לעשות בקצת יותר נחת, צריך לעשות שינויים גדולים. לכן היה חשוב לנו לקחת הפסקה ולחשב מסלול מחדש, וזו הדרך הכי טובה לעשות זאת. חיברנו בין הדברים, איפסנו את הציוד, ונראה באיזו מתכונת נחזור".

מקום פיזי אחר כבר יש?

"בשלב זה אין מקום שאפשר להכריז עליו. אולי יהיה בהמשך".

אתה מצטער על הצעד הזה?

"לא. ידענו שבמתכונת הנוכחית זמננו מוגבל. אני חושב שאנחנו עושים דברים מדהימים, ואני גאה מאוד בכל הפעילות הזו. הצלחנו לשים חותם בתודעה של אנשים, להציב את הנושא על המפה, ובאמת לגרום לשיח שהוא לדעתי חיוני אם אנחנו רוצים מציאות שפויה יותר, כלכלית יותר וכמובן ברת קיימא".

הרגשת שינוי בתפישה בשנתיים האחרונות?

"המעורבות של אנשים, גם במדיה החברתית, ומספר המתנדבים והאורחים שהצטרפו למשימה, כמו אנשי הציבור שעברו כאן כדי לראות את הדבר הזה במו עיניהם, הם עצומים. עשינו משהו שלא ניתן היה להתעלם ממנו, בעיקר כי כולנו – בין אם אנחנו מודעים לכך או לא – נגד בזבוז מזון. פשוט לא כולם יודעים איך לגשת לזה, איפה לדבר על זה וכיצד לשנות את השיטה. ניסינו לעשות זאת בצורה נגישה וכיפית".

בערים אחרות יש מקום כזה?

"עדיין אין מקום בארץ שפועל תחת שני העקרונות המייסדים".

הייתם הראשונים ונשארתם כאלה.

"לעת עתה כן".

אז אולי זה בכל זאת קצת מצער?

"נכון לעכשיו, כשאנחנו לא יודעים מה יהיו פרקי ההמשך, אני לא מצטער. אני שמח וגם נחמד לי לקבל רגע לנשום לרווחה ולחשוב קצת. אני מתכוון ללמוד מההרפתקה הזו לקראת המשך הדרך. יש לנו עדיין קהל של עוקבים וקהילה של מתנדבים, והעולם עוד כאן ועדיין צריך להציל אותו".

ודווקא עכשיו אתה נוטש, כשהמשק במצב קשה ומקום כמו רובין פוד יכול היה לספק תשובה הולמת.

"אני כן יכול לספר לך על משהו שקורה עכשיו. אנחנו פועלים להרים אפליקציה של רובין פוד בשיתוף פעולה עם החממה החברתית של הטכניון ועם הפקולטה למדעי המחשב. זו הולכת להיות אפליקציה לשיתוף מזון. אנשים שקנו יותר מדי, בישלו יותר מדי או עושים דיאטה וצריכים להיפטר מאוכל שאסור להם לאכול, יוכלו להעביר את האוכל למישהו אחר שישמח לקבל אותו. לפני הרבה זמן פתחה קוזאק קבוצות פייסבוק ייעודיות לכך ברחבי הארץ, והמיזם הלך ותפס תאוצה מסוימת, אבל כדי להביא את זה לפונקציונליות ולשלב הבא חייבים אפליקציה. תהיה אפשרות להוסיף כל מיני פיצ'רים, כולל פונקציה של פעולות גדולות של ארגונים, אופציה לבישול משותף עם שכנים, וטיפים לשמירה על מזון ועל מניעת בזבוז מזון – כל הדברים האלה ועוד יהיו שם. זה יהיה המיזם הראשון מסוגו שיפעל בישראל. הרבה ממה שאנחנו עושים זה לתת לאנשים את הגישה, את הכלים, את החשיבה ואת ההשראה לחשוב קצת אחרת על האוכל שלהם, על הצרכנות שלהם ועל השימוש בכל משאב שהוא יקר ערך, ואפשר להוציא ממנו הרבה יותר ממנו וגם לצאת פחות פראיירים. משק בית מבזבז בממוצע אלפי שקלים בכל שנה על אוכל שהוא לא נהנה ממנו. לא חבל?".

ברור שחבל. כולנו ראינו מה קרה לפני הסגר בפסח. אני בטוחה שאף משפחה לא הצליחה לאכול את כל מה שקנתה.

"בדיוק. זה קורה גם ביומיום כשאנחנו מסתכלים על דילים בסופרמרקט של אחד פלוס אחד. הרבה אסטרטגיות שיווקיות גורמות לנו לקנות הרבה יותר ממה שאנחנו מתכננים, רוצים או צריכים. רוב האנשים בכלל לא יודעים מה קורה אצלם במזווה או בפריזר. כשאני מעביר הרצאות אני שואל אנשים מי חושב שהוא יודע מה קורה בפריזר שלו. זה יכול להיות אחלה כלי למניעת בזבוז, ומנגד זה יכול להיות בית קברות איטי לאוכל".

אם לא יהיה מקום כמו רובין פוד, איך עניין איסוף המזון יבוא לידי ביטוי? גם אם אנשים ילכו לאסוף, מה הם יעשו עם המזון הזה?

"המסר שלי לציבור הוא לא ללכת ולאסוף מזון מחקלאים או משווקים, להיפך – אם אתה כבר מבזבז אלפי שקלים על מזון בלי לצאת מהבית, אתה יכול גם להציל מזון בלי לצאת מהבית, וכך לחסוך הרבה ולגלות גם כמה רעיונות יצירתיים על הדרך כמו למשל ארוחות משותפות עם השכנים כדי לא לזרוק אוכל. אני מנסה לעודד את הציבור הרחב בלי שהוא יהיה אקטיביסט ובלי צורך לעשות משהו מיוחד – פשוט לחשוב קצת אחרת על האוכל שלנו ועל הצרכנות שלנו".

בהוויה של כל אמא, אוכל מסמל שפע ואהבה. אתה חושב שתוכל לחנך אותה להסתפק במעט יותר?

"הגענו עם מנטליות של מחסור לעידן של שפע, ולכן אנחנו עדיין מכינים הרבה מעבר למה שאנחנו צורכים. גם באירועים אנחנו מנסים ליצור תצוגת שפע מוגזמת. כל זה נכון, אבל כל זה יכול להשתנות, במיוחד אם נראה שזה מוציא אותנו פחות פראיירים".

איפה אתה רואה את עצמך בעוד עשר שנים?

"זו בדיוק אחת מהשאלות שמעסיקות אותי בימים אלה".

 

נועה קוזאק. קבוצות פייסבוק ברחבי הארץ (צילום: אופק רון כרמל)

נועה קוזאק. קבוצות פייסבוק ברחבי הארץ (צילום: אופק רון כרמל)

 

קובי קורולה. הכל התחיל בדוכן הפלאפל של בתו (צילום מתוך דף הפייסבוק של רובין פוד) 

קובי קורולה. הכל התחיל בדוכן הפלאפל של בתו (צילום מתוך דף הפייסבוק של רובין פוד)

 


רוצים להישאר מעודכנים אחר כל הידיעות החמות בחיפה?

הורידו את אפליקציית "כלבו – חיפה והצפון" באנדרואיד

הורידו את אפליקציית "כלבו – חיפה והצפון" באייפון

הצטרפו לקבוצת הוואסטאפ של "כלבו – חיפה והצפון"


 

תגיות:

אולי יעניין אותך גם

תגובות

2 תגובות
  1. שפרה ליבוביץ

    אהבתי את זה שהם האכילו בזמנו את אבי גבאי עם אוכל מהזבל. הוא ראוי לזה.

🔔

עדכונים חמים מ"כלבו - חיפה והצפון"

מעוניינים לקבל עדכונים על הידיעות החמות ביותר בעיר?
עליכם ללחוץ על הכפתור אפשר או Allow וסיימתם.
נגישות
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר