נוסטלגיה לסופ"ש | יציע ג' בהיכל

לפני כשבועיים התבשרה קבוצת הכדורסל של מכבי חיפה שבשל הפסקת הליגה עם פרוץ מבצע עם כלביא, היא עלתה לליגה הלאומית בכדורסל, מבלי להשלים את סדרת הגמר של הליגה הארצית מול מכבי פתח תקוה (שבסיומה היא מן הסתם היתה ממילא עולה). בד בבד, הפועל חיפה ירדה העונה מליגת העל ללאומית, כך שבשנה הבאה צפויים לנו שוב משחקי דרבי בכדורסל.

ספוילר: שום דבר שיקרה בדרבים בעונה הבאה לא יהיו אפילו קרוב לדרבים המיתולוגיים של שנות ה-80 וה-90. אף שחקן בירוק לא יתקרב לאיקסי בוכבינדר, לארי רוזנברג, לעדי גורדון או לדורון שפע. אף שחקן בהפועל חיפה לא יהיה דומה בשום מובן לחיים זלוטיקמן, לשאול לופו, לגיא גודס או לקורן אמישה.

פעם היה פה שמח. פעם היה פה כדורסל חיפאי. היתה הפועל חיפה, היתה מכבי חיפה, והיתה עיר שמטורפת על כדורסל. כמו בכל הענפים הפופולריים, הכדורסל היה הרבה פחות מקצועני והרבה יותר מרגש. השחקנים היו הרבה פחות אמריקאים והרבה יותר צברים. על הפרקט ראית ארבעה ישראלים ואמריקאי אחד משחקים נגד ארבעה ישראלים ואמריקאי אחד. וחיפה אהבה כדורסל.

ראש העיר אריה גוראל עם תומר שטיינהאואר וארי רוזנברג (צילום: באדיבות יוסי גלזר)

במשחקים ברוממה שלפני השיפוץ היו כמעט 3,000 מקומות, והחלוקה היתה ברורה – יציע ו' לשרופים של הפועל, יציע ג' לשרופים של מכבי, יציעים ב' ו-ה' באמצע לסלבס ולכל מיני וי.אי.פי, ויציעים א' ו-ד' ללוזרים. והיה גם האולם – יציעים של כמה שורות מתחת ליציעים העליונים, שבהם אפשר היה לראות משחק בגובה הפרקט. שם הייתי במשחקי המכבייה ב-1981, כשבאתי לראות ב-1981 את ווילי סימס ואת דני שייס בנבחרת ארצות הברית.

לדרבים היינו מגיעים שעתיים מראש. גם למשחקים מול מכבי תל אביב. היתה יריבות, היתה זהות, היו שחקנים שהעבירו את רוב הקריירה באתה הקבוצה. שחקנים היו סמל. זלוטיקמן בהפועל, רוזנברג במכבי. גם זרים היו נשארים כמה עונות באותה קבוצה. רולנד יוסטון, גרג קוק ז"ל, קלפטריק וולס יבדל"א. זה היה כדורסל שבא מאהבה. והיה גדי. כשהפרקט היה חלק, גדי עלה עם המגב הנצחי ו-3,000 גרונות צורחים "גדי, גדי".

הטירוף לכדורסל החל אצלי בשנת 1980. הייתי נער דחוי, די בודד, מתוסבך ואכול מתסכולים. הפועל היתה בליגה הלאומית שהיתה אז הליגה הראשונה, עם קלעי אדיר כמו שאול לופו, אגדת הכדורסל חיים זלוטיקמן, שרי בן צבי, ראלף דניאלס ובהמשך גם האווי לאסוף. מכבי היתה בליגה הארצית, נאבקת מול מעצמות כמו הפועל קרית חיים. הפועל שיחקה מול 3,000 איש ברוממה, מכבי הזיעה באולם ברחוב הביכורים כש-150 צופים היו נחשבים לסולד אאוט. כל הכיתה שלי היתה הפועל, כל בית הספר היה הפועל, כל שכונת אחוזה היתה הפועל. אז הלכתי נגד הזרם ובחרתי במכבי.

יריב ורשיצקי בפסק זמן עם חיים זלוטיקמן ופיני חוזז (צילום: באדיבות יוסי גלזר)

רוצים להישאר מעודכנים?

הורידו את אפליקציית "כלבו - חיפה והצפון" באנדרואיד

הורידו את אפליקציית "כלבו - חיפה והצפון" באייפון

הצטרפו לקבוצת הוואסטאפ של "כלבו - חיפה והצפון"

תנו לייק לדף הפייסבוק שלנו

כשכל הכיתה הלכה לראות את הפועל נגד מכבי תל אביב של אולסי פרי (אין קשר משפחתי) וארל וויליאמס, אני ראיתי בביכורים את משה ביטר שולח את ארז נאורי למתפרצת. אהבתי לעמוד ביציע מעל הסל ולצפות בגיבורים שלי – טובי סלילת, דיוויד מסטנבאום וזאב כגן בהדרכתו של המאמן האגדי צ'וצ'ו לדרמן. ואז מכבי עלתה ללאומית, ונפתח עשור של יריבות מופלאה, עם דרבים בלתי נשכחים. גם תעירו אותי באמצע הלילה אוכל לדקלם בלי היסוס את החמישייה של מכבי בעונה הראשונה בלאומית: גלן קונסור, דיוויד בלאט, דיוויד מסטנבאום, ווילי סימס ומרק יאנג. כולם אגב אמריקאים, חלקם סוג של יהודים. אבל אם תשאלו אותי מי שיחק במכבי לפני שלוש שנים – בחיי שאני לא זוכר.

כמה שאני מתגעגע להיכל של אז, ליציע ג'. לאווירה, לטירוף, לכדורסל של פעם. וכן, גם לנקניקייה עם החרדל בהפסקה. נכון, יש עדיין כדורסל בחיפה, אבל זה אפילו לא דומה למה שהיה פעם; נכון, מכבי חיפה נתנה עונה נהדרת בארצית והביאה קהל במספרים מטורפים, שאפילו בליגת העל לא נרשמו, אבל זה היה אחרי עונות של דשדוש, חוסר עניין וצניחה של שתי ליגות; נכון, הפועל נתנה כמה עונות יפות בליגת העל, אבל נקלעה לקטסטרופה כלכלית ונשרה ללאומית. נכון, יהיו לנו בעונה הבאה לפחות שני דרבי; אבל – שום דבר לא ישתווה לדרבים של שנות ה-80. הנשמה אבדה.

מכבי חיפה בליגה הארצית עם משה ביטר וטובי סלילת (צילום: באדיבות יוסי גלזר)

אפילוג

ההיכל ברוממה נבנה מחדש, בלי יציע ג' ובלי יציע ו'. הפעם האחרונה ש-5,000 המושבים בו היו מלאים היתה במשחק האליפות של מכבי לפני יותר מעשור. במזנון עדיין מוכרים נקניקיות עם חרדל.

ווילי סימס שראיתי במכביה של 81' נשאר בארץ, שיחק במכבי חיפה, אחר כך באליצור נתניה ובמכבי תל אביב. למרבה הצער הוא עבר אירוע לב ואחרי כמה חודשים נפטר. גרג קוק מת בשנתו בגיל 46 משבץ. גם גדי נפטר לפני שנים. דני שייס עשה קריירה מרשימה של 18 עונות ב-NBA.

ואני? אני עדיין אוהד מכבי. בעונה האחרונה בליגה הארצית הלכתי כמעט לכל משחק. צרחתי, השתוללתי, קפצתי, כמה פעמים אפילו כמעט פרצתי לפרקט לסגור חשבון עם השופטים. אני אוטוטו בן 60 אבל ברוממה אני חוזר להיות הנער המטורף שהייתי לפני 45 שנה. לפני 15 שנה הפכתי לצמחוני ומאז אני לא אוכל נקניקיות.

ותודה מיוחדת ליוסי גלזר האחד והיחיד שהעביר לי תמונות מהאוסף הפרטי שלו.

רני כהנא בפסק זמן עם האווי לאסוף וחיים זלוטיקמן (צילום: באדיבות יוסי גלזר)