מחר (חמישי) יכולה מכבי חיפה לשחזר את ההיסטוריה ולזכות שוב, בפעם השנייה, באליפות המדינה בכדורסל. בשנות ה-80 העליזות – עם ארי רוזנברג, עדי גורדון, תומר שטיינהאור ודורון שפע – אפילו לא חלמנו על המילה אליפות. הרבה השתנה מאז, וכל מי שעקב אחרי הליגה העונה ידע שהאליפות שוכבת על הרצפה ומחכה שיקפיצו אותה בבעיטה למעלה. הליגה שלנו לא ידעה מעולם מכבי תל אביב והפועל ירושלים חלשות כל כך, וכל מה שהיה צריך לעשות זה להגיע לשיא הכושר ביוני. ואת זה בדיוק עשו עופר רחימי והירוקים. אם זה נגמר באליפות או בסגנות – נדע ממש בקרוב.
לרחימי היתה עונה קשה מאוד ועברו עליו רגעים לא פשוטים. הוא אדם שלוקח הכל ללב, שמתחת למעטה השקט שלו מתחוללת סערה. רמת המוסר הפנימי שלו היא ענקית, ואת מה שהוא מצפה מעצמו הוא מצפה גם מאחרים. באמצע העונה החלו לחשושים על מעמדו. חלק גדול מהקהל לא פרגן לו ולא העריך את העבודה שעשה למרות כל הקשיים, וג'ף רוזן הנחית לו על הראש עוזר מאמן דומיננטי מונצואלה. כולם, כולל רחימי בעצמו, הבינו את המשמעות של המהלך. מה החזיק את רחימי מעל המים ומה אפשר לו להתרומם אט אט? החיבור שלו לשחקנים.
כשיש לך חדר הלבשה שבו כולם איתך, וכשהכוכבים גרגורי ורגאס, ג'ון דיברתולומאו, וויל גרייבס ועמית שמחון תומכים בך ומגבים אותך גם אחרי הפסדים ולא מתלחששים מאחורי גבך, אתה מוגן ויכול להמשיך לעבוד. וכל החבורה הזו יצאה ביחד ממצב לא פשוט, התחברה בצורה מעוררת השתאות והגיעה לשיא הכושר ברגע הנכון של העונה.
רוזן הוא המרוויח הגדול משיטת המשחקים בליגה הישראלית. כל העונה הקבוצה שלו קרטעה, והוא הצדיק את כל הביקורות שהוטחו בו על פיטוריו הדרמטיים של עידו קוז'יקרו; על המסע ההזוי לארצות הברית שהסתבך וגרם לחזרה מאוחרת, שעות ספורות לפני משחק הליגה הראשון, ועל ההפסד שבא בעקבותיה; על החלפת הזרים הסיטונאית של יצורים שלא התאימו כמו קארוול אנדרסן, אוון רבנאל, ג'אריד פיימוס, טוני מיצ'ל ואלכס פרז; על היכל שומם ודומם; על הפסדי בית מביכים למכבי קרית גת והפועל גלבוע/גליל; על הדחה אומללה בגביע מול מכבי אשדוד/באר טוביה; על המתנה אינסופית כמעט לזר סמוך לתום מועד העברות שהובילה להחתמתו של ראשון פרימן רק בגלל פציעתו של גרייבס; וגם על השתחלות לפלייאוף במחזור האחרון מהמקום השמיני.
אז איך בכל זאת הפארסה הזו הופכת לפתע לעונה ענקית? בזכות הקדוש ברוך הוא. הוא כנראה זה ששכנע את רחימי לשכנע את רוזן להחזיר את ורגאס – אותו ורגאס שרוזן ויתר עליו בקיץ שעבר בלי מאבק. אם יש מהלך שמגיע עליו לרוזן קרדיט העונה זה המהלך הזה, ששינה את פניה של מכבי מהקצה אל הקצה. ולא רק מבחינת כדורסל, אלא לפני הכל מבחינת אופיה של הקבוצה והאמונה שלה בעצמה.
ניצחון או הפסד בגמר – זה לא ממש משנה. רחימי יזכה בתואר מאמן העונה, ורוזן יקבל חיזוק להתנהלות שלו. כעת השאלה היא אם בחדרי חדרים, כשהוא לבד עם עצמו, יעשה רוזן בכל זאת חושבים, יודה לרחימי, לורגאס ולאלילת המזל על כך שהכל התחבר בסוף העונה, ויבין שהפעם אסור לו לבעוט בדלי. לבעוט שוב בדלי. הפעם, כשהקהל חוזר כמו אחרי עונת האליפות ההיא, אסור לוותר על אירופה, כי ויתור כזה משדר המון. הפעם, כאשר שוב מתחיל באז סביב הקבוצה, צריך להילחם על השארת הכוכבים. הפעם אסור להתווכח על 20,000 דולר עם שחקן חשוב שהקהל מחובר אליו. הפעם צריך להביא שם או שניים מוכרים וגדולים.
כל הכבוד על חודש יוני 2017. עכשיו צריך למנף אותו גם לעונה הבאה.
