ולפתע "פטרונית האמנות", זו שביקשה לחרב שני מוזיאונים כדי לבנות בחללים שלהם מטבח ובית קפה; זו שביקשה מהמוזיאונים להסיר באנרים פרסומיים רק כיוון שחרגו בגודלם ובמראה שלהם ממה שהחליטה העירייה; זו שביקשה ממועצת העיר לאשר קיצוץ של כמעט 50 אחוז בתקציב חברת המוזיאונים העירונית – קיצוץ שהיה משבית כמעט לחלוטין את פעילותם – לפתע היא מתגאה בהסכם הקיבוצי החדש, שעליו חתמה לאחרונה מול נציגות חברת המוזיאונים, הסכם המתקן את העיוותים בשכרם של עובדי המוזיאונים ומעניק להם תוספת שכר של 12 אחוז.
הסכם השכר החדש ראוי, כמובן, וטוב שנחתם. טוב גם שקליש מימשה את מה שהתחייבה לו כבר לפני שלוש שנים כמעט, רק חבל שנדרש סולם כה גבוה כדי להוריד אותה מהעץ שעליו החליטה על דעת עצמה לטפס.
במשך שנה כמעט ניהלו קליש וצוק מלחמת חורמה בחברת המוזיאונים ובעומד בראשה, המנכ"ל יותם יקיר. המאבק המתיש בין יקיר לבין צוקליש סביב סוגיית בניית בתי קפה במוזיאונים טיקוטין ומאנה כץ והתעקשותם של השניים לגזול חללי תצוגה ופעילות חינוכית מן המוזיאונים לטובת מטבחים הובילו להתפטרותו של יקיר, התפטרות אשר בוטלה לבסוף.
רוצים להישאר מעודכנים?
מאז חלפה יותר משנה ודבר לא השתנה. מיד לאחר חגי תשרי נסגר מוזיאון מאנה כץ למבקרים לצורך הנגשתו לנכים ואנשים עם מוגבלויות כפי שדורש החוק, ואף שיש תוכנית בנייה מאושרת שאפשר להוציאה לפועל באופן מיידי – דבר לא נעשה. המוזיאון סגור ואיש אינו מבקר בו.
מדוע עבודות הנגישות אינן מתחילות, תשאלו, והאם זה קשור למותה של התוכנית לבית קפה ומטבח? ומדוע המתינו העובדים כמעט שלוש שנים למימושו של הסכם השכר שהושג כבר מזמן? וכיצד התכוונה לממשו באמצעות קיצוץ גס של 6 מיליון שקלים מתקציב התאגיד? לקליש הפתרונים. העיקר שבהודעתה בשבוע שעבר לתושבים ברשתות החברתיות על חתימה על הסכם השכר היא מתגאה בכך שמיומה הראשון בתפקיד הנחתה "לבחון את תנאי העסקתם של עובדי התאגיד".
האמת היא שאין זה מפתיע. עד כה, מכל הבטחותיה הגדולות של קליש אך מיעוט קטן, שלא לומר זניח, גם התממש. היא הבטיחה כי יוקם שדה תעופה בינלאומי ולא קם; הבטיחה מהפכה בתיירות ולא קיימה; הבטיחה התחדשות עירונית בשכונות הוותיקות ואף מנוף אחד אינו נראה; הבטיחה כי אפשר לסלק את חזירי הבר ללא המתה, ולאחרונה הוחלט על המתתם.
היפה במוזיאונים הוא ששם על האמן להציג יצירה של ממש כדי להיכנס לתצוגה. הבטחות זה לא מספיק.
