ביום שלישי לפני שבועיים קיבלתי מתנה מדהימה לשנה החדשה – נכדי הבכור בא אל העולם, והוא זך, טהור, יפה ותם. התרגשות רבה עטפה אותי עת אחזתי בו לראשונה וחיבקתי אותו אל חיקי באהבה גדולה.
בערב יום הכיפורים הזה אני מביט בו ומנסה לדמיין את כניסתו לכיתה א' בעוד שש שנים ואת ימיו בבית הספר, ובמאמץ מנסה לפזר ערפילים ולהציץ לימי בגרותו. לאיזה עולם יגדל? מה מצפה לו? איזה מקום לגדול ולחיות בו יצרנו עבורו? בנקודה זו מצאתי כי זה הזמן לבוא חשבון נפש אם עשינו עבודה טובה עבורו ועבור בני דורו.
בשנת 2040 יסיים נכדי את כיתה י"ב, וכדור הארץ יהיה חם יותר במעלה וחצי בממוצע. ההשלכות על מערכת האקלים והסביבה תהיינה קשות ביותר. את תהליך ההתחממות הזה כנראה שכבר אי אפשר לעצור. התייחסנו לפליטת גזי חממה בקלות דעת, כמות הפחמן דו חמצני שנפלט מכלי רכב עולה מדי שנה בצורה מדאיגה, ובידינו לצמצמם זאת.
סליחה ראשונה אני מבקש מנכדי על כך שהדור שלנו לא התעורר בזמן להתמודד ברצינות עם המשבר הזה, והוא ובני דורו ייאלצו להתמודד עם ההשלכות האקולוגיות ולטפל בבעיה ביתר שאת.
רוצים להישאר מעודכנים?
בעודי מהרהר בעתידו של הרך הנולד תהיתי אם בית הספר שאליו הוא ילך בעוד שש שנים ישתנה ויהיה רלוונטי עבורו? גם השאלה הזו שמהדהדת תדיר בראשי מעלה מיד את הצורך לבקש סליחה נוספת. מערכת החינוך בישראל איננה ערוכה להכנת הדור הצעיר לאתגרי העתיד ב-2040. במתכונת שמרנית, שנוצרה בימי המהפכה התעשייתית, בתי ספר לא הותאמו לשינויי הזמן. האם נכדי יישב שעות בכיתה בגודל של 50 מ"ר? האם יחלוק חדר זה עם עוד 30 ילדות וילדים? האם יום הלימודים שלו ייראה דומה לשלי כשאני נכנסתי לכיתה א' בשנת 1969? האם בית הספר יחזק את היצירתיות שלו? האם הוא יגדל להיות אדם ביקורתי, בעל חשיבה עצמאית, שמסוגל לבטא את עצמו ברהיטות בעל פה ובכתב? האם יהיה מיומן במיומנויות הנדרשות לחייו של בוגר במחצית השנייה של המאה ה-21? ועוד ועוד שאלות רבות, שלצערי התשובות עליהן אינן אופטימיות.
לפני מספר שעות, בטרם ישבתי לכתוב טור זה, פגשתי בוגר ליאו באק בשם אסף, היום בשנות ה-40 לחייו. הוא פנה אלי והביע את תודתו על כך שבית הספר הכין אותו טוב כל כך ללימודים גבוהים ולחייו המקצועיים. רוויתי רגעי נחת מדבריו ותהיתי אם בית הספר שעשה עבודה טובה כל כך עבור אסף יהיה עדיין במקום הזה בעוד כ-20 שנה.
ביום הכיפורים הזה, בתוך חשבון הנפש – זמן בירור אישי וגם קהילתי – היום יותר מתמיד אנחנו נדרשים למעשה תיקון. הפחתת פליטת גזי חממה מוגדרת במדיניות ובחקיקה היא חובה, וצריכה להיות על סדר יומה של כל ממשלה בעדיפות עליונה. רפורמה במבנה, בתוכניות הלימוד ובניהול מערכת החינוך נדרשת היום בדחיפות כדי לאפשר לתינוקות שלנו לגדול אל עתיד טוב ומבטיח יותר.
על שהזנחנו ופגענו בטבע שיצרת עבורנו,
על הפחד משינוי וחידוש, ועל שסרנו מחנך לנער על פי דרכו.
ועל כלם אלוה סליחות. סלח לנו, מחל לנו, כפר לנו.
* הכותב הוא מנכ"ל הקונגרס הישראלי, לשעבר מנכ"ל בית הספר ליאו באק
