מונדיאל הוא תמיד חג. תמיד. לא משנה מתי ואיפה, האווירה שאופפת את ההתכנסות הזו של אומות העולם להכריע בסוגיה הרת הגורל מי מהן תזכה בבכורה העולמית בכדורגל, היא תמיד מיוחדת.
ההזזה של המונדיאל אל עבר נובמבר-דצמבר מביאה אותו השנה להתנגשות מופלאה עם סביבת פסטיבל "החג של החגים" בחיפה. העיר האפורה מתמרקת, וניצני גרילנדות ושנדלירים עולים וצומחים מכל פינה. הפעם, על גב חגיגות החנוכה, הכריסטמס והרמדאן ולצד האור שמציף את העיר, עולים וצצים בכל מקום דגלי הנבחרות של כל העולם. שמחה בתוך שמחה בתוך שמחה – הסערה המושלמת. כפר גלובלי קטן ומואר למרגלות הכרמל.
הכוח של הכדורגל כמשחק הוא עצום, משנה גורלות ומשכיח צרות ומתחים. זה לא שהכל נעלם, זה לא שפתאום כל הבעיות נפתרות, אבל ל-90 דקות, פעם או פעמיים ולפעמים גם שלוש פעמים ביום, העולם כולו, ועירנו הקטנה בתוכו, נכנס ל"פקס רומנה" ומזיז אותן הצדה. הפאבים הומי אדם, המסעדות שוקקות, האווירה טובה. ספק אם יש מקומות ועתות טובים יותר בעולם כולו לראות בהם את משחקי גביע העולם מאשר חיפה של ימים אלו.
רוצים להישאר מעודכנים?
זכורה לי התקופה המתוחה שאחרי מבצע שומר חומות. המתיחות ששררה בעיר היתה לא נעימה לאף אחד מהצדדים המעורבים. הדבר היחיד שבסופו של דבר פוגג את המתיחות הזו והשיב את החיים ל(איזשהו)מסלול נורמלי היה הזכייה של מכבי חיפה באליפות. רבות דובר על אופיו האלים של הכדורגל ועל הרגשות העזים שהוא מעורר, אבל יותר מכל ההיבטים השליליים – הכדורגל הוא גורם מאחד ומלכד. מקומית וגלובלית.
קשה לשכוח את הנסיבות ואת המקום שבהם מתקיים המונדיאל הזה, בטח כשחלק גדול מהנבחרות ומהאוהדים מנהלים קמפיין מאוד מתוכנן, מאוד לא תמים ומאוד פוליטי על גבה של מדינת ישראל. אבל בסוף, עם כל הרטוריקה הפוליטית והמתחים והדגלים והבולשיט מסביב, זה הכדורגל שמדבר הכי חזק.
וכשניימאר ומסי מלהטטים על הדשא, ואתה יושב במסעדה במושבה הגרמנית עם בירה ביד, והרחוב מסביבך מואר וחגיגי, בליל שפות מכל סוג נשמע ברקע והכל מלא בחיוך ובהתרגשות מהנעשה על הדשא, אתה מבין עד כמה החיים בעיר הזו יכולים להיות טובים לכולם.
ויום אחד, מי יודע, הם גם יהיו טובים ככה אחרי המונדיאל. הלוואי.
