אפשר לומר לא מעט דברים רעים על שירות המשלוחים של וולט, רובם בצדק גמור. יקר רצח, תזמונים "גמישים" ושליח שמבקש ממני בחוצפה לרדת למטה גם אם שילמתי לו טיפ מראש. אבל אני זוקף לזכות וולט את ההיכרות ההולכת ומתהווה שלי עם סצינת הקולינריה החיפאית בכללותה, שגם היא הולכת ומתהווה בעצמה.
לתל אביבים יש כמובן שפע קולינרי בלתי נתפש, הירושלמים מעלים את תוצרת שוק מחנה יהודה על ראש שמחתם, ואנחנו? עד לא מזמן הייתי יכול להפליג בשבחו של אוכל הרחוב, שבאמת אין שני לו. השווארמה והפלאפל? ללא מתחרים. אוריון, מישל, הזקנים כמובן, יהלום הכתר אמיל, שווארמה סבח והשפע השיפודי של רחוב יפו. הבורקס? דרבי חם כמו זה בין ברטו לעגלה אפשר למצוא רק בבואנוס איירס, הסנדוויצ'ים של ברכה הם שם דבר ומושא תאווה בכל הארץ.
אפשר להמשיך ולהפליג בשבח האוכל הסו קולד פשוט בחיפה עוד ועוד, אבל בפיין דיינינג? עד לא מזמן הייתי מציין בעצב מה שמלבד מעיין הבירה, ויוינו ומינה טומיי (בעיקר הסניף בקסטרא) וכמובן אימפריות הדגים של בת גלים – אבו זייד, דולפין ומסעדג – אין לחיפה יותר מדי להציע בתחום המסעדות הנחשקות.
רוצים להישאר מעודכנים?
ואז, כאמור, הגיעה וולט והעמידה אותי פעמיים על טעותי. ראשית, הבנתי עד כמה גדולה, מגוונת ורחבה היא סצינת אוכל הרחוב החיפאית. כמו אורגניזם חי, המגוון והכמות רק עולים ומתפשטים במרחב החיפאי. מקסיקני, איטלקי, ים תיכוני וכל כריך מושחת בכל דרגת כשרות שרק תחפוץ נמצא במרחק נגיעה, או נגיעה בטלפון לעצלנים ולחוצי הדדליין שבינינו.
שנית, וזו ההפתעה הגדולה יותר, נוכחתי לדעת שגם בתחום המסעדות, חיפה הולכת ומבססת את עצמה ככוח של ממש, ולא מתביישת להישיר מבט גם לכיוון גוש דן. שכיות חמדה ופנינות של טעם משובח נגלו בגלילה מול פני המשתאות ובטני הדואבת מכל פינה בגלובוס. אוכל תאילנדי חלומי בצ'אנג בה, צ'יקן טיקה מסאלה מושלם ורוטי מג'וטי (או ההיפך), ארוחות ביתיות במגע קסם מלואיזה, בשר משוגע בקולוני גריל, פיצות פנטזיה בנאופוליטן, ושלום לך שוק תלפיות! איפה היית כל חיינו?
יש כל כך הרבה מסעדות, חדשות וגם ישנות, שנגלו בפני כך פתאום בזכות שירות המשלוחים, תאווה לעיניים וחגיגה לחיך. יש לי יום יום חג בעבודה, גם אם הארנק עושה דיאטה. כמו האלכימאי של פאולו קואליו, זכיתי לגלות את האוצר הגדול הזה כאן, ממש מתחת לאפי, בין ים לבין קישון.
ייתכן שאני "מגלה את אמריקה" עבור רבים, כי סיורים קולינריים בחיפה קיימים כבר שנים, והבשורה היא אולי לא חדשה, אבל בחיי שעד לאחרונה לא הבנתי עד כמה רחבה, קוסמופוליטית וטעימה הבשורה הזו.
אז בפעם הבאה שישאל אותי אדם זר על חוויות של צלחת בחיפה, אזקוף את החזה בגאווה, אטפח לעצמי על השכם מבלי שעשיתי דבר בעצמי, ואומר בקול: "כן, יש לנו בחיפה אחלה של אוכל".
