הכל שקרים וספינים: גם היום אין הפרדת רשויות, בג"ץ הלא אקטיביסט הפך עבד נרצע של הממשלה, וישראל היא לא באמת דמוקרטיה. המהפכה החוקתית כלל לא התרחשה, ובוודאי לא שירתה את זכויות האדם אלא את מדיניות הכיבוש והפרטה (אני ממליץ לקרוא את מאמרו של פרופ' דני גוטוויין "ממהפכה חוקתית להפיכת נגד – ההיגיון המשפטי של משטר ההפרטה הישראלי", 2008), אהרון ברק לא עשה מהפכה, ועילת הסבירות והמידתיות איננה המצאה שלו (אני ממליץ לקרוא את מאמרו של פרופ' יצחק זמיר "הביקורת השיפוטית על החלטות מינהליות: מפרקטיקה לתיאוריה" שהוא כתב בשנת 2013, ואת מאמרו "אקטיביזם שיפוטי: החלטה להחליט" שנכתב עוד בשנת 1993).
האופוזיציה כיום, ואפילו מר"צ, הסכימה למנות את איילת שקד לשרת המשפטים למרות שהיא ביצעה בפועל הפיכה בבית המשפט העליון ובמערכת המשפט בישראל (המהפכה השקטה), ולא עסקה בדיבורים כמו בנימין נתניהו. לכן חברי האופוזיציה ומארגני הפגנות לא באמת מבקשים להגן על זכויות אדם אלא מבקשים עוד סיבה לצאת נגד נתניהו. לכן הם ייכשלו, ובגדול.
ברור שנדרשת רופרמה במערכת המשפט, אבל הסיבה לכך היא שיותר מ-90 אחוז מהעתירות המינהליות נדחות, ורק חמישה אחוזים מהן מגיעים בכלל להכרע שיפוטית (כלומר האמירה שקוממה את הימין ומהווה את הצידוק לכך שהכל שפיט היא שקרית – הרוב לא שפיט). מכאן שאין הגנה על האזרח ועל זכויות אדם כפי שמספרים לנו. בג"ץ רודף רק את החרדים ומתערב רק בנושאים הקשורים לדת ומדינה, ולא עוסק באמת בשמירה על זכויות אדם ובריסון של הכוח השלטוני. בג"ץ תומך באופן כמעט מוחלט במדינה ונותן גיבוי לקבוצות החזקות בישראל, כמו המתנחלים ובעלי ההון (וכאן אני ממליץ לקרוא את דעת המיעוט של השופט מני מזוז בעניין העתירה נגד מס דירה שלישית שבג"ץ ביטל – 10042/16 קווטינסקי צחי ואחרים נגד כנסת ישראל ואחרים).
רוצים להישאר מעודכנים?
נדרשת רפורמה עכשיו ומיד, אבל רפורמה אשר מחזקת את הפרדת הרשויות ואת הכוח של בג"ץ לרסן את הכוח של המדינה. במקום לנסות להנדס את השיטה, כפי שנשיא המדינה יצחק הרצוג ממליץ לשמור על המצב כמו שהוא, הגיע הזמן לרפורמה אמיתית. זה הזמן להקים בית משפט חוקתי ומינהלי, זה הזמן להפריד בין בית המשפט העליון המשמש בית משפט לעררים על פסקי דין לבין בג"ץ שעוסק בשלטון מול האזרח. בעוד שבבית המשפט עליון צריך להיות השופטים המקצועיים והטובים ביותר לפי רמתם המקצועית, בבג"ץ יכולים להיות שופטים שאינם עורכי דין. בבית המשפט החוקתי מינהלי (בג"ץ) יכולים לשבת שופטים שהם רבנים, סופרים ואנשי רוח, והוא צריך לשקף את מגוון הדעות של כל אזרחי ישראל, ולצדם שופטים מקצועיים מהתחום האקדמי ולא רק מתוך בתי המשפט.
זאת הרפורמה שתעניק גם לימין וגם לשמאל את מה שהם מבקשים – בית משפט של חכמי ישראל, ולא חכמים במשפט שאין להם זמן להגן על האזרח ושהם פוחדים מהשלטון.
אסיים בסיפור קצר שימחיש את הכל: לפני שבועיים ייצגתי את התאחדות האדריכלים, אך בג"ץ סירב לדון בנושא. נשיאת בית המשפט העליון השופטת אסתר חיות סירבה לעשות את עבודתה ולקבוע מהו הדין הקיים בעניין מי רשאי להיות עורך בקשה להיתר, שכן בחלק מהמקרים מאפשרים למהנדסים להיות עורכי הבקשה ובמקרים אחרים לאדריכלים. ברור שלא ייתכן מצב שבמדינה אחת יש פרשנויות שונות לאותו החוק. הרשם הבין זאת והוציא חוות דעת. הנשיא חיות סירבה לקבוע מהו הדין על סמך הניסוח של החוק, וביקשה לחכות שהמדינה תפעל לתיקון ניסוח החוק. ברור שעד שזה יקרה תתרחש אנרכיה בישראל. כאשר הערתי לה שזה לא בסדר ושזו העבודה שלה – בשביל זה בדיוק קיים בג"ץ אחרת מה הטעם בו, ולא מדובר על ביקורת שיפוטית נגד הממשלה אלא בפרשנות לחוק – היא כינתה אותי "חצוף". עניתי לה ש"חצוף זה מי שלא עושה את עבודתו". בסופו של דבר, כמובן, היא נתנה למדינה זמן לתקן את החוק, ובינתיים כל ועדה מקומית תעשה כראות עיניה.
* הכותב הוא עורך דין ובעל תואר שני במשפטים המתמחה במשפט חוקתי ומינהלי
אבי כהן
סוף סוף מפרסמים אמת, כל הכבוד.
אנרכיפאי
מסכים עם רוב הדברים, אך לא עם כולם. תיאור המצב הקיים שתיאר עו"ד דץ – אמת ויציב, ובפרט היותו של בג"ץ יוצק-מים על ידי הממשלה, להוציא חריגים מעטים. בוודאי שאינו מגן נאמן של האזרח והנתין מול הרשויות השונות. ואהרן ברק לא היה מהפכן אלא רק שופט, אשר יישם במשורה את חוקי היסוד החדשים שנחקקו ב-1992 – ואפילו זאת, תחת הנשיא שמגר. חוקים בוטלו גם קודם לכן מכוח חוק יסוד.
אבל – העובדה שהאופוזיציה הסכימה לבלוע את הצפרדע שהיא איילת שקד בוועדה למינוי שופטים אין פירושה שפעילותה של שקד מקובלת או ראויה, כולל בעיני אותה אופוזיציה. והשינויים המשטריים המוצעים אמנם לא יעבירו את ישראל ממצב של דמוקרטיה עם הפרדת רשויות למצב של אי-דמוקרטיה בלי-הפרדת-רשויות – אך הם בהחלט ירעו את המצב בהיבטים הללו. לא רק מי שהוא טהור מבחינה מוסרית ועקבי מבחינה פוליטית רשאי למחות ולהתנגד לצעדי השלטון. כמו-כן – ההיבטים הפרסונליים במחאה הינם גם ציבוריים: אנשי ציבור מושחתים צריכים להיחקר, עבירותיהם צריכות להיוודע ברבים, והגורמים המשחיתים אותם – אילי-הון כאלו ואחרים – צריכים גם הם להיות מוקעים.
לדעתי יש צורך בהרבה יותר מאשר רפורמה במערכת המשפט – שינוי יסודי יותר באופן התנהלות החברה והחלפה מלאה של המשטר בארץ. אבל, אם נתמקד במערכת המשפט – הממשלה והכנסת לא מעוניינות להביא לרפורמה כזו שמתאר עו"ד ד"ץ, משום שהכנסת נמצאת בשליטה אפקטיבית של הממשלה ומזדהה כמעט לחלוטין עם נטיותיה (ואינני מתייחס רק לקואליציה הנוכחית – זו בעיה ארוכת-שנים); ולממשלה נוח כמובן שלא תהיה עליה ביקורת שיפוטית בעניינים מינהליים ואחרים. אז מדוע לממשלה לאפשר יוזמת רפורמה כזו בכנסת?
גם מעבר לכללים ברפורמה, ישנה את שאלת איכותם המקצועית ושיעור-קומתם האנושי של השופטים והשופטות. ולצערי, ומניסיוני המוגבל – רמת השופטים נמוכה יחסית. הם רשלניים, מעדיפים לדחות תיקים או למסמס אותם במקום לשפוט, לא מביעים שום עניין בתיקון עיוותים באמצעות פסיקות תקדימיות המנחות כיצד יש להתנהל, לא טורחים לקרוא טענות וכולי.
נ.ב. :
1. תודה על הקישור לפסק הדין בנושא מיסוי הדירה השלישית.
2. יש מידה לא מועטה של שחיתות ב"מחנה השינוי", ואין לשכוח זאת גם כאשר אתם יוצאים להפגין.
3. יש לזכור גם, כי ישנן פרשיות שחיתות נוספות בהן מעורב נתניהו, אשר לא נחקרו ולא נחקרות כרגע: ערוץ 20/14 והלבנתו למרות אי-עמידתו בתנאי הרישיון; היחס המועדף לאלי עזור ע"י פילבר במשרד התקשורת ככל הנראה בהנחיית נתניהו; הנסיבות שבהן נחקק הפטור מדיווח לעשור לתושב חוזר (חוק אשר עדיין לא בוטל); הקשר בין נתניהו לישראל היום על רקע תצהירו הסותר לוועדת הבחירות ב-2015; וכן ענייני רכש הצוללות והמניות. גם אי-חקירה זו, והיעדר הערות בעניין מצד השופטים בתיקי האלפים, הינה לדעתי ביטוי של אי-עשיית-העבודה מצד שוטרים ופרקליטים במשרד המשפטים – ומצד השופטים שלא מעירים על כך.