קצב ההתרחשויות הבלתי הגיוני במדינה הפך אותנו, במרוצת השנים, לקהי חושים. אנחנו כמעט כבר לא מזדעזעים משום דבר שלא נוגע לאג'נדה פוליטית או כן/לא ביבי. גם לא מהפשע ומההרג מקיפים אותנו מכל מקום. כל אירוע במדינה – ירי על רכב או החברה החדשה של בן זיני – מקבל את אותה רמת החשיבות כשהוא עובר רדוקציה לכדי פוש שינצנץ לנו רגע אחד בטלפון, שנייה לפני שייעלם בים של ידיעות.
אבל יש מקרים שבכל זאת חודרים את קליפת האדישות העבה שלנו. הרצח המזעזע של דריה לייטל ז"ל בידי בן זוגה לא יכול להותיר אף אחד אדיש. הדעת לא מקבלת את הסצינה הנוראית הזו, שבה שלוש ילדות קטנות ישנות בחדרן, בזמן שאמם נרצחת על ידי אביהם בחדר הסמוך, במכות פטיש ובחנק, בדם קר. אם לא תהיי איתי, אז לא תהיי בכלל. כך חשב וכך עשה.
אי אפשר לומר שהרצח הזה קרה בוואקום או נפל בהפתעה מוחלטת. היתה שם היסטוריה של אלימות, המשטרה ידעה על הבעיות בין בני הזוג, על האיומים של הבעל. המשפחה והחברים של דריה ז"ל ידעו גם הם, התיק המשפטי בעניין בני הזוג תלוי ועומד לו, כמו אינספור תיקים, כבר משנת 2021. הרצון לברוח היה ברור לכולם, אבל אף אחד לא ממש עשה עם זה משהו.
רוצים להישאר מעודכנים?
האם ידעו שכך זה ייגמר? זה לא משנה. מה שברור זה שההליכים האיטיים והמסורבלים במדינה והאדישות של הרשויות, בין אם ברמת חקיקה ובין אם ברמת אכיפה, הותירו את סיר הלחץ הזה על אש משתוללת ללא השגחה, עד שהוא התפוצץ.
זה מעבר לחוק כזה או אחר שעוכב, זו פשוט רשלנות פושעת של כל מי שידע שיש כאן מצב לא בריא, והיו לו הכוח והסמכות למנוע מהדבר הזה לקרות בהחלטה מהירה אחת. והוא לא עשה את זה. ה"למה" כבר לא ישנה לשלוש ילדות שאיבדו שני הורים ברגע אחד. אבל הבנתו של ה"למה" יכולה, פוטנציאלית, למנוע את הנרצחת הבאה.
שירותי הרווחה בישראל סובלים מהזנחה מתמשכת. מספר התיקים האסטרונומי שמציף את המשטרה, את בתי המשפט ואת שירותי הרווחה הופכת את נותני השירות לילד עם האצבע בסכר. כן, חלק מהעניין קשור לרפורמה (אמיתית, לא הפוטש של שמחה רוטמן) שתהפוך את הליכי עשיית הצדק למהירים ויעילים יותר. אבל חלק גדול מאוד מהמגיפה הארורה הזו של רצח נשים על ידי בעליהן יכול להיפתר בטיפה יותר עירנות ואכפתיות מצד אדם אחד בשרשרת.
וגם כל אחד מאיתנו צריך לצאת מהקוקון האלקטרוני ולפתוח את הלב ואת העיניים. למרות מה שנהוג לחשוב, הסימנים למצוקה בדרך כלל ניכרים על פני השטח. לפעמים כל מה שצריך לעשות כדי להציל חיים זה להטות אוזן ולהושיט יד. מקווה שלא שכחנו לעשות את זה כפרטים וכחברה.
