אחרי ההפסד במחזור הראשון לבני יהודה יצא גיא לוזון כהרגלו בהצהרות מרגיעות. השחקנים שיש לי כאן, אמר הבחור, יכולים לקחת אותנו קדימה וגבוה. צודק לוזון. הבעיה היא שהוא עצמו לא יכול, ומה שהתאים לקבוצה של איילי הנדל"ן הוולגריים ממלאבס לא מתאים לקבוצה שהרים כאן היבואן של וולוו, הונדה ויגואר.
הקבוצה שלו כבר לא מבישה. כבר לא תקועה. היא פאתטית. היא הסיפור העצוב והנלעג בספורט הישראלי בעשור האחרון. ומה שמכעיס הרבה יותר מהתצוגה על כר הדשא הוא גניבת הדעת המרתיחה בריאיונות שלאחר המשחקים – פארסה שלעומתה אברם גרנט והערבובים שלו נראים כמו שני ינוקות שנבחרו להיות "אבא של שבת" בגן ציפי. מילים ריקות מתוכן שמעליבות את האינטליגנציה של הצופים בבית ושל המראיינים על הקווים, שרק אלוהים יודע למה הם ממשיכים לאחוז במיקרופון, להרים לו להנחתה ולסייע לו להימלט בשלום ולהחזיק ראש מעל למים עד לשבת הבאה. איפה הכבוד העצמי שלהם, רבאכ? את השאלה הזו לא אשאל את לוזון עצמו. הוא הרי מרוויח פי מיליון מהם. הוא הרי יושב על אחד מהכיסאות המוזהבים והמרופדים שידע הספורט בישראל. אני לא מצפה שהוא יעמוד מול המצלמה ויגיד שהוא הולך כי הוא נכשל. האגו. הו, האגו. כשמאמן לא מצליח להתעלות ולהתעלם מביקורות לגיטימיות, ואחרי הניצחון (המקרי?) על הפועל באר שבע בוחר לעקוץ את המבקרים כאילו הוא המנג'ר של ברצלונה, אתה יודע שלמועדון של הגדולים ביותר הוא בחיים כבר לא יגיע. מה הפלא שהוא מסתפק במכבי חיפה? קבוצה קטנה, לא ככה?
ועוד קצת לוזון: הפתרון שלו להכניס את שלומי אזולאי כשהקבוצה מפרפרת דומה למצב שבו ביבי נתניהו ייאלץ להתפטר לאלתר וימנה את מירי רגב כמחליפה שלו. רע. תלוש. כאוטי. לרגע נדמה שבפעם הקודמת שאזולאי הוביל קבוצה והיה כשיר במאת האחוזים, הדיילת שרה נתניהו הגישה ג'ין אנד טוניק בצ'ארטר ללונדון. גניבת דעת, כבר אמרנו?
כשאני מדבר עם אנשים על כדורגל, אני משתדל להחדיר לשיח מוטיב סטטיסטי-היסטורי. כלומר, זיכרון שאינו קצר במיוחד, כיאה לרבים סביבי. שנים קיללו כאן את אייל משומר. אותו משומר שבא אחרי קלמי סבן, שבא אחרי אורי אוזן וששרד את עלי עותמן וגם את אלעד גבאי. משחק אחד טוב של ארנסט מאבוקה בלבל את הכרמליסטים וגרם להם לחשוב כאילו קאפו נחת בכפר גלים ולהסתלבט על משומר שנותר ללא קבוצה. אני מקווה מאוד שלכל אלה שהרהיבו את זקפתם מהקמרוני אחרי הניצחון על באר שבע נשאר קצת מקום בדפי ההילולה לרשום לו גם בישול נהדר. ראיתם איזה עקב הוא נתן בדרך לשער של בן אז'ובל?
לפני שבועיים, טרם ההבלחה מול הגמלים, אמרתי לגיסי, אוהד מכבי, שאת הכריסמס יחגוג גאורגי קוסטדינוב בסופיה. אני מודה שטעיתי: שכחתי לכלול בטיסה לשם גם את קאיו. טוב, נו, כמה אפשר לחפור לכם על הכישלונות של לוזון?
ובכל זאת, לא הכל שחור במכבי. אתמול לא החמצנו פנדל.
