שירה, אני בוחרת לספר עלייך ממקום של חוזק ומופת. בתחילת הקורס עוררת בי סקרנות על מי שאת ועל מה שתביאי איתך לצוות – הידע השופע, היצירתיות ויותר מכל – החוכמה שלך. את, בדמותך ובחוכמתך הצלחת לגעת בכל אחד מאנשי הצוות בזכות הצניעות שלך והמסירות לאנשים ולמשימות, אפילו הקטנות ביותר.
בכל שלב שבו היה שיח ששילב עומק וחשיבה שם נשמעת. במסגרת השיחות שלנו נחשפתי אלייך. וכמה מיוחדת היית. שיתפת אותי בחוויותייך מגיבוש הטיס ומהשירות הצבאי המשמעותי לך, וסיפרת על השאיפות שהיו לך לעתידך כקצינה. אחד מהדברים שריגשו אותי היה לשמוע עד כמה חשוב לך להיות המפקדת הטובה ביותר שתוכלי לאנשייך. זה באמת היה חשוב לך יותר מכל.
באחד מהשיעורים שבהם דיברנו על הבחירה לצאת לקצונה כתבת לי בפתק: “עדי, יצאתי לקצונה בשביל לפקד על הצד הטוב ביותר של מב״רים חדשים״. אין ספק שזה בא ממקום עמוק, כמו הבחירה לצאת לקצונה שלא היתה לך ברורה בהתחלה. היה חשוב לך לצאת ממקום טהור וכן.
הפיגוע שבו נרצחת הותיר בי תחושה שהטובים ביותר נלקחו מאיתנו. איזה פספוס גדול. המחשבה מה יכולת להביא לעולם בהמשך דרכך לא מניחה לי. סיפרת לי על התכנונים הרבים, החל מהקרוב ביותר (התנסות הר הרצל שתכננת באופן יוצא דופן), ועד התפקיד וחופשת הסקי בסוף הקורס.
היה בך קסם שייחד אותך – המבט הטוב בעיניים, התמימות ואהבת האדם. בהנצחתך אטפח בתוכי ובאנשים הקרובים אלי חלק מתכונותייך שכל כך אפיינו אותך – את שמחת החיים שהופיעה גם ברגעים הקשים בקורס וסחפה את כולם, את הסקרנות ואת השאיפה לטוב ביותר.
שירה, זה לא באמת נתפש. את חיה בתוכנו. החותם שלך חקוק בי וילווה אותי לעד. אני מודה לך על תקופה משמעותית ומלמדת בחיי.
