כל כך חם ולח שבא לי לשכוח, אבל איני יכול. זה לא כמו בקיץ שעבר או זה של השנה שבה זכינו באירוויזיון. יזהר כהן קיפץ על תלתליו, והחום היה בלתי נסבל. רק שנים מאוחר יותר יכתוב שלמה ארצי את “חום יולי אוגוסט” ויתכוון לכך במלוא הרצינות. אנחנו נוטים לשכוח, אך הפעם זה היה בלתי נשכח. החום, אני מתכוון. לא אסירת לב הנסה על נפשה ולא דב קוטב צפוני המקבל שוקו ולחמנייה מילדי קייטנת גן החיות. ואם כבר מדברים על גן החיות של חיפה, אין לי ספק שמנכ”ל אתו”ס השב אל הכס, יגאל זאבי, יחולל את מה ששנים כולם כל כך רוצים. הוא הולך ליישר את גן החיות של חיפה ויהי מה. בלי ירידות תלולות ובעיקר בלי עליות מתישות – זה הולך להיות גן החיות הכי ישר בישראל.
ומי יודע, אולי הוא יגדיל לעשות ויעשה את זה גם לתזמורת הסימפונית של חיפה. גם שם צריך הרבה ליישר, ובעיקר את הירידות. הרפרטואר המשמים וריח הנפטלין העומד באוויר – כל אלה הגיע זמנם ללכת. אני מאמין שעונה אחת בלי מאהלר או צ’ייקובסקי ואנחנו עולים על דרך המלך. קצת שוסקטוביץ’, בארטוק, ברהמס מאוחר ובאך מוקדם, ואנחנו ממריאים.
ואם מדברים על באך בחיפה, אי אפשר שלא להזכיר את סמי. סמי עופר. איצטדיון ההופעות החדש של ישראל. ידעתי שהחזון הזה של קברניטי העיר לייצר איצטדיון שיארח את מיטב ההופעות מחו”ל יצליח ושאנחנו נהפוך עד מהרה לבירה של תרבות בינלאומית.
איזה חום! מטורף! אני מזיע תוך כדי ההקלדה. בכל אופן, ביום רביעי הייתי בהופעה של רדיוהד ואת הטור כתבתי כבר בשני, כי בשלישי החלק הזה של העיתון חייב לצאת לבית הדפוס ורציתי שהעורך יגיד את מה שהוא תמיד אומר לי: “פנטסטי, אבי, אני מקווה שמישהו יצליח להבין את זה” או “אתה בטוח שאתה רוצה שאני אפרסם את זה? אולי כדאי שתחשוב על זה עוד קצת”. אבל הוא הפתיע אותי ואמר “גם במערכת המזגן לא משהו”, וניכר היה שהחום משפיע גם עליו.
איזה חום! מטורף! אז ברביעי הייתי בהופעה של רדיוהד, וההתחלה היתה עוצרת נשימה. הסולן תום יורק עלה לבמה והתקבל בקריאות “הוא גדול! הוא גדול! הוא גדול!”, רק באנגלית: “הי איז ביג! הי איז ביג! הי איז ביג!”. הוא חייך חיוך נבוך, החליף מיד לארשת מיוסרת כי בכל זאת הוא הסולן של להקת רדיוהד, פתח עם “אהבה אמיתית מחכה” ואני בכיתי. אחר כך הם ביצעו את “החולם בהקיץ”, וההופעה זרמה עד אינסוף. עד קץ הימים. ממש כמו ביצירתו של המלחין הצרפתי הנודע אוליבר מסיאן שכתב את ״הרביעייה לאחרית הימים״ ומת.
הימים הולכים ומתחממים וכדור הארץ הולך ומתחמם ואנחנו הולכים ומתחממים וכל כך חם כשלג דאשתקד. האמת היא שקוצר הזיכרון מתעתע. הגעגועים לחורף בקיץ, לאוויר הנקי והקר של אחרי גשמי הלילה, כשהרחובות ריקים ורק אוטו זבל אחד נוסע לאחור ועושה את ביפ ביפ ביפ המאביל שלו – כל אלה ממלאים את הלב בערגה לסופת שלגים קטנה או לפחות לסקס של אסקימוסים (כזה שעושים רק עם האף הקפוא). אך עוד לפני שנספיק לשיר בית אחד מתוך “חוםיוליאוגוסט” יחלו עלים של שלכת להזהיב ומישהו יגיד משהו כמו “הו, כמה יפה זה הסתיו!”. חזית קרה תיכנס לחיינו, ממטרים לִפרקים ישטפו את הכבישים, והחורף יגיע במלוא הדרו ויהיה כל כך קר עד אשר נפשנו תצא אל חופי הקיץ הנפלאים ואל הימים שחלפו ולא ישובו עוד.
