“אני לא כלום
תמיד אהיה לא כלום
אני לא יכול לרצות להיות כלום
חוץ מזה מצויים בתוכי כל חלומות העולם”
(פרננדו פסואה)
בתחילת השבוע נסעתי בנבכי שכונת נוה דוד בואך כפר סמיר בדרכי להלוויה. בדרך חייכו אלי המגדלים הנוצצים של רמת הנשיא ולצדם הרכינו ראשם בתים מטים ליפול מהשכונה הוותיקה. שלטים בישרו שכל זה עומד להשתנות. העירייה תולה שלטים, וכך גם אני יודע שאנו משקמים את נזקי השריפה ונמצאים כבר בשלב השתילה ושעוד מעט יצמח פה יער ואחר כך יבואו ימים של ירוק עד והחיים יחזרו למסלולם ואנחנו נשכח. כשאתה נוסע לצד שערי הכניסה של בית הקברות אתה עשוי להסיט מבטך מעלה ולהתבונן בבתים שמבטם צופה אל ים הקברים ואל חופי הרחצה מזי הזיעה. דע מאין באת, אתה חושב בלבך, אך אינך יודע לאן אתה הולך.
לבסוף עמדתי על שפת הקבר והרגבים כיסו על דברי האהבה של בת לאמה. הבטתי רחוק אל הפס הכחול. מרבד של מים ושמים שקופים תלוי היה על פני הבאים למות, והחום היה בלתי נסבל. סירת מפרש חגה סביב עצמה, הים כהרגלו בא בימים, גדול וכחול, עמוק ורטוב, וגליו הגדולים והעזים מקציפים את אשר עתיד לבוא
.
כשחזרתי הביתה הלכתי לישון אך חלומותי היו ריקים. התעוררתי שעה מאוחר מדי וגיליתי אצבע ליד מיטתי. היתה זו אצבע אלוהים. האצבע סימנה לי ללכת אחריה, אז הלכתי אחריה והגעתי למקום שנראה היה כמו ספרייה. על השולחן במרכז החדר מונח היה ספר פתוח והוא קרא לי לקרוא בו. “עצום את עין ימין ועמוד על רגל שמאל”, כך היה כתוב, “כעת נסה לא לחשוב על זה שעיריית חיפה החרימה את הציוד של קפה היינה מחד ועל הפרויקט הגרנדיוזי של חזית הים מאידך. דמיין את רביעיית הג’ז של רון קרטר עושה אהבה ונסה לכווץ את פי הטבעת רק באמצעות כוח המחשבה”. זה היה בלתי אפשרי. הסערה היתה גדולה מדי ולא יכולתי להתרכז. שמתי לב לכך שתעודת הזהות שלי דהתה בשמש הקופחת. קניתי בקבוק קולה זירו וצפיתי בטריילר לסרט החדש של טרנטינו. אחר כך נסעתי למקום שבו הכל אפשרי, והשבת נכנסה עם שמלת השבת שלה ועם כל הכוכבים. כל זה קרה היום. אבל אתמול.
***
אתמול היה יום בנאלי במובן החיובי של המילה. קמתי וצחצחתי שיניים במשחת השיניים של בתי הקטנה שטעמה הוא כמו תות ובננה. האמת היא שהיה לזה טעם של מסטיק שמישהו כבר לעס לפני. אחר כך שתיתי משקה צמחים בטעם קפה והמתקתי בסירופ אגבה. לבשתי בגדים בצבע כהה ונעלתי נעליים שהשתיקה יפה להן אבל הן מדברות בזכות עצמן. הכנתי לי עוד שייק ירוק והדלקתי סיגריה, ואז הטלפון צלצל ועשיתי עצמי כלא שומע. אני אוהב להפתיע אנשים שמחייגים אלי בזה שאני לא עונה ורק לפעמים אני כן עונה, ואז הם כבר לא מאמינים שזה אני ומנתקים. אחר כך לקחו לי את האוטו למוסך ולכן נשארתי ללא אוטו וללא יכולת לנהוג את האוטו החסר. בהמשך היום, שלא היה משמעותי כפי שאפשר להבין, החזירו לי את האוטו מהטיפול ונסעתי להביא את בתי הקטנה מהסבתא. העניין הוא שנסעתי לסבתא הלא נכונה, ולכן הסבתא הנכונה הביאה לי אותה אל הסבתא הלא נכונה, ומשם נסענו הביתה ושיחקנו בנדמה לי. נדמה לי ששיחקנו, כי נראה לי שנרדמתי.
חלמתי שכל זה לא קרה ושקוראי הרבים מצליחים לחצוב את הטקסט הזה עד לשורה זו ממש כי הם מבינים שמשהו יקרה בסופו של דבר. ואכן משהו עומד לקרות. אני לא יכול לדבר על זה.
