יש פתגם שאומר “דברי חכמים בנחת נשמעים”, ואם אני מנסה להשליך ממנו לעולם הילדים וההורים, אז המסקנה שלי היא שאנחנו די מטומטמים. הדבר הכי קשה בהורות, לעניות דעתי, הוא לנהל דו שיח סבלני עם ילדה בת שנתיים וקצת כי הסבלנות שלה פוקעת כשהיא מקבלת תשובה שלילית או כשהיא לא מקבלת יחס בשלוש השניות הראשונות. וכשהסבלנות שלה פוקעת גם זו שלי פוקעת, ובקיצור יש פה פקעת עצבים שלמה.
לתומי חשבתי שהמצב המתסכל ייעלם כשהיא תלמד להביע את עצמה, אבל מסתבר שלמרות יכולות הביטוי הגבוהות לגילה, היא עדיין בוחרת במודע לייבב ולרקוע ברגליים כאינסטינקט ראשוני להתמודד עם אב סרבן כמוני. אל תבינו אותי לא נכון – אני אבא שדי משחרר ומסכים כמעט לכל דבר שהילדה מבקשת. כך למשל תמצאו אותי חולק איתה את הארטיק השלישי או חותך לשניים את השוקולד הרביעי ברציפות שהיא מבקשת ממני, אבל לאחרונה הבנתי שאני חייב להציב לה גבולות אם אני לא רוצה להיות אבא של מתבגרת מפונקת וסוררת שמוצצת את כרטיסי האשראי שלי. אז ניגשתי אל זה כמו אל הליך של גמילה והתחלתי בעוצמות קטנות וקצובות. מארבעה שוקולדים ירדנו לשניים פלוס מעדן; במקום ארטיקים התחלתי לקנות שלוקים שנשברים באמצע, כך שאחד אצלי נחשב לשניים אצלה; ואת החטיף לארוחת ערב החלפתי בגבינות, בביצה ובירקות ורק אז חטיף (שלרוב היא לא מגיעה אליו כי היא שבעה).
אבל הגמילה הכי קשה היא ממסכים. איך אצליח לגמול ילדה שלא יכולה לשבת בשקט בלי יובל המבולבל או מני ממטרה מול העיניים? נדרשו לי ימים רבים כדי להגיע לפתרון עד שנפלה לי תובנה בחדר המחשבות של הבית – השירותים. “אם אתה לא יכול נגדם, הצטרף אליהם”, וזה בדיוק מה שעשיתי. במקום להתנגד לכוכבי הילדים ניסיתי להפוך לכוכב הילדים הפרטי של הילדה שלי. במשך שעות ישבתי וצפיתי בכוכבים הללו וחקרתי את סוד ההצלחה שלהם, עד שהגעתי למסקנה שכוכב ילדים חייב שלושה דברים.
רוצים להישאר מעודכנים?
הדבר הראשון שצריך הוא שם קליט ומצחיק, ולכן מהיום קוראים לי באבא סבבה בשעות הפנאי. הדבר השני הוא אביזרים משלימים, כך שבאבא סבבה הולך עם כובע שמש רחב (של האשה), עם נעלי בית חורפיות (בשיא החום) ועם מטקה חשמלית שקוטלת יתושים (הברקה של רגע). הדבר השלישי והאחרון הוא שפה ייחודית, ולכן מדי פעם תשמעו אותי מדבר בחרוזים עם הילדה שלי. אין דבר שאין לו חרוז, כמו למשל “ארוחת ערב על החרב”, “הגיע הזמן להכניס טוש לדוש”, השיר “הירח בורח” לפני שינה ועוד.
החלק הכי יצירתי היה להפוך את הרכב שלי לחללית של באבא סבבה ולגרום לילדה לשבת בכיף בכיסא גיבורי העל עם מקום מיוחד לנשק סודי, עם מוזיקה קצבית ועם הרבה שטויות וחריזות דרך המראה האחורית.
אז העבודה הקשה השתלמה, ובמקום להיות אבא חסר סבלנות שמתרכז בלהגיד לא, הפכתי לכוכב ילדים פרטי שכוח העל שלו הוא להסב את תשומת לבם של הילדים ממה שהם רוצים למה שהם צריכים.
לכל אחד מאיתנו יש קווים אדומים שמקפיצים לו את הפיוזים, אבל הדבר הכי חשוב שאני מנסה ליישם בכל יום הוא לנסות ולהשאיר את הפיוזים של העבודה והפקקים מחוץ לבית, ואת הפיוזים שקופצים בבית להעיף החוצה מהחלון בעזרת מטקת הקסמים של באבא סבבה.
