לאחרונה פורסמה ברשתות החברתיות בשפה הרוסית ביקורת קשה על עיריית חיפה שבה נטען כי העירייה דחתה פנייה של עמותת ילדי השואה למען העתיד להקצות לה מבנה מתאים לפעילותה. לטענת חברי העמותה, העירייה הודיעה להם כי לאחר בדיקה שהיא ערכה לא נמצא נכס עירוני פנוי אשר מתאים למטרה. יו"ר סניף ישראל ביתנו בחיפה לזר קפלון שוחח בעניין עם ראש העיר יונה יהב, אך בשורה לא יצאה מהשיחה, וקפלון לא חשב פעמיים לפני שציין כי לקהילה הגאה, למשל, כן נמצא מקום ברחוב מסדה בהדר שזכה להיקרא בית הקהילות לגאווה וסובלנות. הומופוביה, מישהו?
קפלון, לא הגזמת?
"בפייסבוק עלה פוסט שבו נכתב שכמו שהקהילה הגאה קיבלה את המקום במסדה אז גם לעמותה של ילדי השואה מגיע מקום, ואני שיתפתי אותו. כל אחד פירש את זה איך שבא לו. אני חושב שאם העירייה העבירה נכס לקהילה הגאה אז גם לעמותה של ניצולי שואה מגיע. זה לא הגיוני שקהילה אחת מקבלת וקהילה שנייה לא מקבלת. זו עמותה שהמדינה מכירה בה כעמותה ארצית, ורק בחיפה היא מונה 650 איש. אלו הם ילדי מלחמת העולם השנייה שברחו מנאצים, המדינה הכירה בהם כניצולי שואה, ובכל מקום שהם ביקשו מבנה הם קיבלו. הם פנו כבר כמה פעמים לראש העיר, אבל הוא זורק אותם מכל המדרגות. זה מה שהוביל אותם לצאת עם הפרסום בפייסבוק".
ומה דעתך בנדון?
"יש פה עיוות בלתי ייאמן, ולא ברור למה. זה לא שאין כסף. אני אומר – תנו גם לזה וגם לזה".
רוצים להישאר מעודכנים?
אז אתה אומר שהעירייה תומכת יותר בקהילה הגאה מאשר בניצולי השואה יוצאי ברית המועצות לשעבר?
"מה זה תומכת? בניצולי השואה היא לא תומכת בכלום. אפס. היא לא נותנת להם מקום ולא מכירה בהם. דיברתי בשבוע שעבר עם ראש העיר ועם העוזרים שלו, והם הבטיחו שהם יטפלו בזה, אבל עד היום זה לא טופל. בינינו, אין לי שום בעיה עם חברים מהקהילה הגאה. אני ממש מכבד אותם".
ומעיריית חיפה נמסר בתגובה: "העירייה מקדישה ממיטב משאביה לטובת טיפול בניצולי השואה תושבי העיר ובשיפור איכות חייהם. ניצולי השואה, וביניהם גם חלק מחברי העמותה המדוברת, משולבים בקהילות תומכות, בבתים חמים ובמועדונים איכותיים, וזוכים לפי הצורך בארוחות חמות ובסיוע תקציבי. לעירייה מספר מוגבל של נכסים פנויים, ואלה מוקצים לטובת עמותות וארגונים שונים, ובכללן עמותות המסייעות לניצולי שואה. מבנה בית הקהילות שהוקצה לפני כשנתיים משרת אוכלוסייה רחבה, מגוונת וחוצת תרבויות בגילאי 13 ועד זקנה, ובכלל זה נוער בסיכון, ועל כן ההערה בנושא מוטב היה אלמלא נאמרה".
לזר קפלון. "הם פנו כבר כמה פעמים לראש העיר, אבל הוא זורק אותם מכל המדרגות"
