“כל סוף הוא התחלה חדשה” הוא פתגם ידוע מאוד שנדמה לי שנכתב על החוזרים מחופשה, כי אין דרך טובה יותר לתאר סוף של חופשה ארוכה מאשר התחלה חדשה. אמנם מדובר בחזרה לשגרה, אבל עם ניואנסים קטנים של התחדשות כמו מילוי מצברים למכונית משפחתית עייפה מאוד רגע לפני שהיא מושלכת למגרש הגרוטאות. אם נמשיך בהשוואה לעולם הרכב, אפשר להגיד שאנו חוזרים לארץ עם מכונית צבועה בצבעים שזופים, עם גג נפתח ועם תא מטען מפוצץ בבגדים חדשים ובדברים שאנחנו לא באמת צריכים. שדרגנו את המכונית עם גלגלים חדשים שיספיקו לפחות לעוד 12 חודשים של נסיעה בכבישים חלקים ובדרכי עפר, המנוע שופץ כדי שיסחוב בעליות והבלמים הוחלפו בחדשים שיחזיקו אותנו בירידות. יש גם ריפוד חדש שייתן תחושה נעימה בימים של שעמום, וכמובן מזגן עוצמתי שירגיע אותנו בתקופות החמות של חיי הנישואים.
אנו חוזרים לאותה העבודה, לאותם החברים ולאותה המשפחה, אבל עם כמה החלטות חדשות שלא היו יכולות להתקבל בשום דרך אחרת. אלה הן לא החלטות שמחליטים בחופשה של סוף שבוע ארוך במלון או במהלך השגרה היומיומית, אלא החלטות שמקבלים רחוק מאוד מהבית, אחרי שהעיניים רואות שאפשר גם אחרת אם רק נעז קצת. אז החלטנו לעבור לבית גדול יותר ולהפסיק עם שכירויות, החלטנו ליהנות מהכסף שאנחנו מרוויחים במקום לחסוך כמו משוגעים אל הלא נודע, החלטנו לבלות הרבה יותר זמן עם הילדה שלנו ולא לחכות רק לימי שבת כי בצורה הזו אנחנו מפספסים המון כשהיא בגן, החלטנו להשקיע יותר בעצמנו מאשר בבוסים שלנו והחלטנו שנצא לחופשה ארוכה של חודש לפחות פעם בשנתיים.
נותרו לנו שלושה ימים לחופשה לפני יום הטיסה, שבעצם נמשך יומיים אם מחשיבים את הנחיתה, את התורים ואת הנסיעה ברכבת. אפשר לומר שלמדנו כמה דברים מהטיסה הלוך, והפעם אנו חמושים בשני טאבלטים, במזוודה של צעצועים, בתיק עמוס באוכל, בשובר זיכוי מהטיסה הלוך ובמספר הנייד של הטייס. מה שלא למדנו זה כיצד לארוז ארבע מזוודות לתוך שתיים. הקטע בחופש מסוג זה שאתה פשוט שוכח מה קנית רק לפני יומיים ומוצא את עצמך נדהם מעוד חולצה במחיר פצצה, משעון שכבר יש לך, ומזוג נעליים שבחיים לא היית קונה בארץ אבל פה הן נראות לך מגניבות משום מה. וזה רק לגבי. עכשיו דמיינו לעצמכם מה עובר על אשתי בסיטואציות כאלה, ואני צריך להגיד תודה שזה נגמר רק בעוד שני מזוודות עבורה ובטרולי נוסף לילדה. ככה זה כשהכסף שלך קונה יותר – אתה מתפתה לרכוש עוד ועוד, במיוחד כשמדיניות ההחזרה פה היא כסף ללקוח עד 30 יום בלי לשאול שאלות.
למזלנו, הנחיתה הולכת להיות רכה תרתי משמע מכיוון שאנו חוזרים לארץ היישר אל סוף השבוע ולעבודה בחודש ספטמבר שהוא חודש של חגים וימי חופשה שעוזרים לך להיכנס לתלם של 18:00-9:00 בצורה שפויה יחסית. שכחתי מה זה לקום ב־6:00 לכלבה, ב־6:30 לילדה וב־7:00 לעבודה, להכין נס קפה בתנאי שטח, לשכנע לקוחות שהכל טוב, לחמם ארוחת צהריים בקופסה, לחכות ל־18:00 רק כדי לקוות שעברתי את שעות הפקקים בדרך הביתה, ובסוף היום להספיק לעשות סידורים לבית, לפנות זמן איכות עם הילדה, לבשל ולנקות, אולי קצת להתאמן, איזה משחק זריז בסוני, שעת איכות עם האשה – וכל זה ביום שאין כדורגל בטלוויזיה. אבל בשביל זה יש חגים, חופשות, אירועים ועוד כל מיני תירוצים שהמצאנו לעצמנו כדי לשבור את השגרה. או כמו דבריה האלמותיים של דינאריז, אם הדרקונים: “מישהו צריך לשבור את הגלגל”.
