הַפסיפס הישראלי בעירנו, עיר רבת תרבויות וגוונים, הוא מרתק ומורכב. בחיפה חיים יחדיו יהודים, ערבים, דרוזים, צ'רקסים, בהאים ומיעוטים לאומיים נוספים. אתגר תמידי, רגיש ולא מובן מאליו. זו המציאות שנועדה לנו עוד מימי אברהם אבינו ועד היום. גורלנו – כרוך יחד.
תפקידנו כאנשי חינוך לטפח רגישות וליצור מציאות של חיבורים, עשייה משותפת, סובלנות וסבלנות. חיבורים חיוביים אלה הם חוויה מסעירה ומעצימה לכול מי שחווה אותה. היישום אינו פשוט ואינו קל, וימים אלו מדגישים ביתר שאת את החשיבות בטיפוח החיים המשותפים. אנו מכירים באמרה: "קשה לבנות וקל להרוס", אנו חייבים להיזהר בה ולהיות מחויבים לה.
תורת ישראל לדורותיה דגלה בערכים ועקרונות של חברה ראויה וצודקת, בה כל חבריה, יהודים ולא יהודים, זוכים לשוויון, להכרה ולכבוד. זוהי מהותה של היהדות, ומדינת ישראל אימצה חזון זה של נביאי ישראל במגילת העצמאות.
מרכז החינוך ליאו באק, למשל, הוא מוסד חינוכי הפועל ברוח היהדות הליברלית פלורליסטית זה 80 שנה, מהווה מרכז חינוך וקהילה יהודי בהגדרתו, שכן הוא מושתת על ערכי היהדות בכל פעילויותיו, אך מה שמקנה לו, לתפיסתי, את צביונו להיות יהודי במיוחד, היא הזכות להכיל בתוכו וכחלק בלתי נפרד ממנו את המגוון הלא יהודי.
ביחד אנו בונים מדי יום ביומו מציאות של קהילות משותפות המושתתות על שותפות, כבוד הדדי ושוויון.
במערך החינוך של בית הספר לומדים, מתחנכים וחיים לצד תלמידים יהודים דתיים וחילוניים, רפורמים וקונסרבטיבים גם עשרות תלמידים דרוזים, נוצרים, מוסלמים ובהאים. במערך החינוכי והקהילתי של ליאו באק, על שלל פעילויותיו, שותפים מאות בני עדות ודתות שאינם יהודים. הם חלק חשוב ובלתי נפרד מאיתנו. חשוב לנו לא רק להסתדר האחד עם השני, אלא אף לחגוג את ההבדלים, לצמוח ולפרוח מהשונה ומהמשותף שבינינו. רקמה אנושית אחת חיה כיאה לעיר חיפה.
רוצים להישאר מעודכנים?
איני מקל ראש בחשיבות המשך היצירה וההתפתחות של התרבות היהודית, ובליאו באק ודאי שאנו מקדישים לכך מחשבה רבה. אולם בעת הזאת קיומה, עתידה וחוסנה של החברה הישראלית יהיו תלויים בהיותנו חברה הדואגת לכלל אזרחיה ומקיימת את רוחה ואת תוכנה של מגילת העצמאות. אנו מאמינים כי דווקא מתוך זהותנו היהודית עלינו לדאוג לקיומה של חברה אזרחית, שוויונית, צודקת ופלורליסטית.
אני מאמין שזה אפשרי, אני יודע שזה אפשרי! זו החובה של כולנו, ובראש ובראשונה של הציבור היהודי.
עלינו לזכור את דבריו של הלל הזקן: ובִמְקוֹם שֶׁאֵין אֲנָשִׁים, הִשְׁתַּדֵּל לִהְיוֹת אִישׁ: (משנה אבות ב' ה') – להיות בן אדם זו משימה קשה ביותר, ואליה צריך לכוון. לא בכדי, ציוותה אותנו תורתנו הקדושה לאהוב את הגר ולהתייחס אליו בכבוד יותר פעמים מכל מצווה אחרת. 36 פעם! והסיבה לציווי זה: כִּֽי־גֵרִ֥ים הֱיִיתֶ֖ם בְּאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם. זו תודעה יהודית עמוקה ורגישה מאוד.
אנחנו יודעים מה זה להיות מיעוט. אנחנו היינו שם.
התורה ניסחה לנו העיקרון המכונן שלנו שמחזיק מעמד כבר 3000 שנים; כְּאֶזְרָ֣ח מִכֶּם֩ יִהְיֶ֨ה לָכֶ֜ם הַגֵּ֣ר הַגָּ֣ר אִתְּכֶ֗ם וְאָהַבְתָּ֥ לוֹ֙ כָּמ֔וֹךָ כִּֽי־גֵרִ֥ים הֱיִיתֶ֖ם בְּאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם' ואם הדברים נכונים ביחס לזר המגיע אל נחלתנו – הם נכונים על אחת כמה וכמה ביחס למי שהם בניה ובנותיה של הארץ הזו.
ימים אלו מזמנים לכולנו שיעור חשוב באזרחות, בציונות וביהדות. שיעור בכוחם של אחדות, שוויון וערבות הדדית. שיעור באהבת חינם. עושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום עלינו ועל ישראל ועל כל יושבי תבל ונאמר אמן.
* הכותב הוא רב ומחנך, מנכ"ל ליאו באק, מוסד חינוכי-קהילתי הפועל ברוח היהדות הליברלית-פלורליסטית
